השבוע חזינו בשמיניות באוויר תקשורתיות, בדיפלומטיה הבינלאומית של ישראל וסוריה. ברק שלח מסר לשלום מעל ערוצי הטלוויזיה, אסד פירש (או בחר לפרש) לא נכון את המסר והשיב באיום מלחמה, אנחנו הגבנו בהתאם, הם החזירו חמור יותר וליברמן חתם עם איום מפורש על שלטונו של אסד. מזל שנתניהו עצר את הפינג-פונג הזה בזמן, לפני שהמילים היו הופכות למעשים. דיפלומטיה תקשורתית היא אמצעי מקובל להעברת מסרים בין מדינות, בייחוד כאשר מדובר במדינות שאין ביניהן יחסים רשמיים. אבל קצב העברת המסרים השבוע, מהירות התגובות ומהירות ההסלמה הם משהו מאוד לא שיגרתי בדיפלומטיה מסוג זה. אולי כשחושבים על זה, קצב שליפת התגובות עשוי להיות אחת הסיבות למהירות התדרדרות התכנים משלום למלחמה.