להניח את הידיים על החזה שלך וללחוש את כל מה שיש לי. את כל הדברים הדפוקים. את כל האנשים הדפוקים. את כל מה שכואב לי. בא לי לדבר על הלב שלך ושלא תשמע דבר. לדבר ולדבר ולתת לדמעות שלי לייצר אגמים עלייך. בא לי לייבב ולפרוק החוצה. בא לי שאחרי הכל לא תאמר דבר רק תחבק לי את הראש ואת הגוף ותצמיד אותי אלייך. בא לי לדמם ככה למוות אחרי שאני אחתוך בעצמי מרוב שכואב. לדמם בשקט שאחרי שפרקתי. וגם לא בא לי שיכאב יותר אז אם לא ככה אולי פשוט לבלוע את הר הכדורים שאגרתי ולהירדם ולא להתעורר. יש בזה כל כך הרבה נחמה.
יש בי שנאה עצמית על כל הכאב הזה ועל כל המקומות האלו שאני נמצאת בהם. כל כך כואב לי שזה הופך להיות לא אנושי בקטעים האלו להחזיק. |