מהפוסטים הקודמים אפשר להבין שאני לא מאמינה גדולה בסיבתיות..

כלומר אין לדעתי יד מכוונת שגורמת לדברים לקרות.. אין "בידי שמים" אלא "בידינו" בלבד..

ומתוך הבנה של ארעיותנו פה עלי אדמות צריך פשוט להנות מכל רגע כי הזמן הולך ואוזל ולא תהיה הזדמנות שניה..

התפישה הזאת גרמה לי ביום בהיר אחד להתקשר לאקס שלי.. אחרי שנה וחצי של דממת אלחוט

הרגשתי שאם משהו בתוכי חושק במפגש אולי כדאי להיות קשובה לו

לשניה בצבץ לו קול "ההגיון" - "זה לא אחראי להכניס אותו חזרה לחיים שלך.. למה את יוצרת סערות?? את בכלל יודעת למה את מתקשרת? הוא לא טוב בשבילך.." אבל, כבר שכחתי מה לא עבד ביננו ואותו קול "שמחה" פשוט רצה לחוות.. ובלי לחשוב פעמיים נפגשנו.

הפגישה הולידה חודשיים מוזרים מלאים חדש-ישן, חמוץ-מתוק..

היה לנו ברור שתוך זמן קצר נדע אם אנחנו זה לתמיד או שהפעם זה נגמר סופית..

הפעם חוייתי את הקשר ממקום קצת אחר.. אותה אני.. אבל מאושרת יותר

תוך זמן קצר, חזרו אותם קונפליקטים, אבל הפעם,  כבר לא הרגשתי אשמה כל כך, אלא פליאה..

פליאה שהאדם הנפלא שאיתי מסוגל להאשים אותי כל כך

שהאדם הנפלא הזה לא רואה אותי בכלל ועסוק כל כך בעצמו.. פתאום ראיתי אותו - אבל באמת

החוזק שהפגין רק חשף חולשה.. כאילו ראיתי אותו במערומיו..

והתמלאה בי עצבות. כאילו צפיתי בשור זועם שמחפש במי להתנגח אבל אין שם כבר אף אחד..

כי כבר לא הייתי שם. ורגש הכאב שכך.. ביחד עם האהבה..

כי בתוך תוכי כבר ידעתי.. לא הוא האיש.

ככל שחלף הזמן התבהר לי שאני כבר לא מאוהבת בו

זה קרה ברגע שהבנתי שהוא לא יוכל לאהוב אותי כמו שאני רוצה להיות נאהבת

ברגע ההכרה הזה - כביתי.

ואני תוהה.. למה לקח לי 4 שנים להבין?  כאילו נאחזתי בפנטזיה של שנינו וסירבתי לפקוח עיניים..

איך הצלחתי להיות במקום הזה כל כך הרבה זמן? איך קרה שויתרתי כך על עצמי? עצמי שאני אוהבת..

מנסה לפייס כל הזמן, מתנצלת, מתאמצת.. כאילו אני פגומה, לא מספיק טובה..

אולי איפשהו חשבתי שאני באמת לא מספיק טובה?..

כשאנחנו מאושרים באמת.. לא נוכל לאהוב מישהו שפוגע באושר שלנו

אם תכלית החיים שלי היא להיות מאושרת אז שום דבר לא עומד מעל זה..

לא זוגיות.. לא ילדים.. לא משפחה.. לא עבודה.. לא חברים..  פשוט שום דבר.

לכל הדברים האלו יש בוודאי מקום - אבל לא בכל מחיר אלא במקום, בזמן ובמינונים שמתאימים לשני הצדדים

אני בינתיים ממשיכה בחיי, קצת ריק לי עכשיו, אבל אני יודעת שממש בקרוב השמחה תחזור

ועם השמחה הזאת אמצא ממש בקרוב את אהבת חיי..

שולחת לך אהבה ענקית.. ומאחלת לך מכל הלב שתהיה מאושר