סדר היום של ההורים עמוס לעייפה. וכמה לא מפתיע גם של הילדים עצמם. חוגים,פעילויות, מפגשי חברים וכד'. המפגשים המשפחתייים מתקיימים סביב השעון בלחץ להספיק ולהגיע מנקודה לנקודה. אפשר לסמן ברשימת המטלות, בוצע! ולהמשיך הלאה למשימה הבאה.
מתי נעצרים? כשמשהו קורה. ולצערי הרב, המשהו הזה בדרך כלל אינו חיובי. רק השבוע נחשפה הפרשה המזעזעת של הפדופילים ברשת. הורים המומים לא הבחינו כיצד זה התרחש מתחת לאפם. אני מניחה שיכתבו בנושא זה עוד הרבה פוסטים ומאמרים.
אך לא צריך להרחיק לכת עד מקרים חריגים ואפלים כגון אלה. משהו קורה יכול להיות סתם מכתב מהמורה או טלפון מהגננת. בו היא מתארת את הילד הפרטי שלי בכלל לא כמו שאני חושבת שאני מכירה. איזו הפתעה?!
זמן איכות משפחתי עם הילדים הינו מצרך נדיר. רגשות האשם מלווים אותנו תדיר. אך הלחץ החברתי, הכלכלי, סדרי העדיפות... הכל חשוב. אבל איפה הילד? היכן המשפחה? היכן החוויות המשותפות שמהוות בסיס להמשך הצמיחה האישית של הילדים.
אמנם המצב המתואר לעיל אינו נחלת כל המשפחות, אני פוגשת הורים מודעים המשקיעים במה שניתן כדי להכיר טוב יותר את ילדיהם. כאשר מבינים את הרגישויות המיוחדות של הילד, את יכולותיו, חזקותיו וחולשותיו ניתן לנתב טוב יותר את הפעילות המשותפת ואת אופיה. למשל: אם לילד שלי יש קשיים במוטוריקה עדינה לא אבחר בפעילות של גזירה והדבקה כפעילות משותפת בזמן האיכות שלנו. חשוב שהחוויה תהיה מעצימה ומחזקת כדי ששני הצדדים ייצפו בכמיהה לפעם הבאה.
כמובן שיש דרכים להעמיק ולהכיר את הילד באופן מעמיק.אך לא תמיד אנחנו אובייקטיבים לגבי מה ששלנו. שפע של רציונליזציות משבשות את המכ"מ. לשם כך מומלץ ביותר לערוך את האבחון הביומטרי דרך טביעות האצבעות. אובייקטיבי לחלוטין בדיוק כמו בדיקת דם, רק ללא צורך בדקירה.
|