הספר "רצות עם זאבים" הוא מן הספרים שקוראים בהם שוב ושוב וכל פעם מגלים תובנה נוספת

או זוית שונה. הספר דן במיתוסים על נשים בתרבויות שונות.

הסופרת מוצאת דמיון בין נשים לזאבים,  ביצירת מערכות יחסים, נאמנות ודאגה לבני זוגם וצאצאיהם ויכולת להתמודד עם מציאות המשתנה תדירות.

הן לכודות בגוף ונפש וכבר אינן חופשיות.

בעולם הדמיון לגוף יש שתי מערכות אזניים – האחת משמשת לשמיעה בחיי היומיום והשנייה לשמיעת הנשמה; שני זוגות עיניים, האחת לראייה רגילה והשנייה לראייה למרחוק; שני סוגי כוח, כוח שרירים וכוחה הבלתי מנוצח של הנשמה. והרשימה נמשכת...

 הגוף הוא יצור רב לשוני, הוא מדבר באמצעות צבעו  וחומו. סומק ההכרה, זוהר האהבה,  אפר הכאב, חום הגירוי, קור חוסר האמונה. הוא מדבר באמצעות הלב המתהפך, הרוח הנופלת, הפרפרים בבטן והתקווה העולה. עד כאן דברי הסופרת- קלאריסה פינקולה אסטס. 

אני מתפעלת כל פעם מחדש, מהדימויים  והתובנות של הסופרת. הפעם העלו התיאורים בזכרוני את ריאן.

הכרתי אותה בעת שהותי בארה"ב.  היא ניהלה את החנות לציוד ספורט בשכנות למשרד הנסיעות שלי,  בתחילה החלפנו  היי ובוקר טוב, אח"כ שוחחנו קצת יותר וערב אחד בתום העבודה שאלה אותי אם אני רוצה להצטרף אליה ל- happy hour   בבר השכונתי.

כך החלה נרקמת בינינו ידידות עמוקה.. היא לא הרבתה לדבר  על עצמה, דברנו בעיקר על עבודה,  אחוות נשים ועל אוכל.  ריאן אהבה מאוד כל מה שקשור לאוכל.  כלי אוכל, מוצרי אוכל, ידעה היכן למצוא כל מוצר גורמה אפשרי, אהבה לבשל ולארח וכמובן לאכול..

באמצעותה התודעתי למסעדות מיוחדות.

 מסעדת פועלים בקצה העיר של מהגר מאל-סלודור שהכין עוף ותפ"א שהזכיר לי את תבשילי סבתי,

מסעדת Ruth Chris המגישה סטייקים בלבד עם מחית תפ"א ובצל חרוך בטעם גן-עדן, שמחירם מגיע ל-100 $ למנה ושווה כל סנט.

 ומסעדת "The satisfied frog". מסעדה בסטייל .TexMex  עוף מטוגן בסגנון דרומי,  סטייק ותפודים מטוגנים. כל מי שמבקש את הסטייק שלו well done  , מקבל צלחת ועליה סוליית נעל – בתור בדיחה כמובן ומסר מה חושבים עליו... והיה שם  גם ה- Honky tonk man  איש חסר גיל (וגם כמה שיניים), לבוש מכנסיים עם כתפיות ללא חולצה שניגן על  כלי דמוי אורגן ישן, מוסיקה מסלוני השתייה של המערב הפרוע כאשר מלווה אותו זמרת שקראה לעצמה the old broad וראתה ימים יפים יותר ..  מקום בהחלט מיוחד במינו. 

כל שידעתי על ריאן שהיא חיה באריזונה מזה עשור, שיש לה בת בשם קרוליין באנגליה ומשפחה במינסוטה.  היא היתה גבוהה,  שיער ערמוני ארוך שופע, עיניים חמות שכמעט תמיד היה בהן צל של חיוך. ואז סיפרה לי שהתחתנה  עם סטיב בגיל צעיר, בת 19ילדה את בתה.  גידלה אותה בבית הוריה שלא פסקו מלהזכיר לה את בחירתה הלא מוצלחת בבן זוג שנעלם ברגע שנולדה התינוקת. זה לא התאים לתכניות שלו, אמר.. אביה גם הוא לא היה מודל לחיקוי  ואחיה, טוב עדיף שלא ארחיב את הדיבור אמרה. ריאן החליטה שגברים אינם מעניינים אותה.

 התמקדה בגידול קרוליין, בעבודה ובלימודים.

 בגיל 25 קיבלה קרוליין מילגת לימודים באוניברסיטת סטנפורד באנגליה. נסעה, הכירה שם את טום, ואחרי שנה וחצי התחתנה .  ריאן נסעה לחתונה בלונדון. ומאז הן מתראות פעמיים בשנה. בקיץ ובחג המולד.  

ריאן וסטיב מעולם לא התגרשו פורמלית. היא ידעה שהוא חי עם מישהי מתוך הסיפורים של קרוליין.שאלתי אותה מדוע והיא לא ממש ענתה לי. נראה היה לי שהיא בעצמה לא בטוחה מה הסיבה. נהגנו לצאת מדי פעם ובעיקר בסופי שבוע למסעדות, קולנוע וגם למה שנקרא singles bar. מקום לראות ולהראות.

אני לא אהבתי בתחילה את הברים האלה, אבל במשך הזמן הבנתי שזו דרך לפגוש את בני המין השני. אחד המקומות שנהגנו ללכת היה בר במלון Mountain Shadow, בר סימפטי ונעים על הדרך.

באחד הערבים בבר, התיישבו לידינו שני גברים ולאחר כעשרים דקות של מבטים ורמיזות שאלו אם אפשר להזמין לנו משקה. שתי כוסות יין הגיעו לאחר כמה דקות. ג'ו, גבר גבוה ובנוי היטב, שיער שחור קצר, עיניים ירוקות ופנים נעימות החל לשוחח עם ריאן והשני צ'רלי, עבר לשבת לידי.  השיחה היתה נעימה אבל צ'רלי, למרות היותו גבר נאה למדי, לא עורר בי עניין . 

ריאן וג'ו היו שקועים בשיחה עמוקה. שאלתי אותה בשקט מה קורה ואמרתי שאני חושבת שאזוז אם זה בסדר? והיא אמרה לי אין בעיה נדבר מחר. 

למחרת, בוקר יום שבת, ריאן התקשרה ב0830 . מקווה שלא הערתי אותך – אמרה. אני יכולה לבוא? אני אביא קפה וקרואסונים.  הכל בסדר? שאלתי. כן כן, השיבה, אספר לך כשאבוא ...

ריאן הגיעה אחרי 20 דקות וריח הקרואסונים הטריים  גרם לי להזיל ריר.ישבנו  בחוץ, בשמש חורפית נעימה,  הקפה היה ריחני וטעים והקרואסונים- טוב אין לי מילים לתאר בצק עלים עשיר ממולא בשוקולד איכותי... שתינו את הקפה כמה דקות בדומיה ואז ריאן אמרה – ג'ו הזמין אותי אליו אמש, והסכמתי. הוא גר לא רחוק ממני.  הבית שלו יפהפה,  יש לו טעם מאוד מיוחד והוא מאוד "נוכח" שם בכל הפריטים.

הוא עו"ד שעוסק  בטיפול בחברות אמריקאיות שיש להם סניפים במקומות שונים בעולם. ההתמחות שלו היא חוקי חברות בינלאומיים. עד כאן נשמע טוב, אמרתי... הרגשתי מאוד נינוחה אתו, הוא לא התקרב אלי רוב הערב ולא אמר שום דבר מרומז בנושא. הוא סיפר לי על מסעותיו, סיפר שהוא מאוד אוהבת שטיחים ושאל אותי אם אני רוצה לראות.

 הלכנו לחדר העבודה שלו והיו שם מספר שטיחים בצבעים מרהיבים שהוא הביא מקבול-אפגניסטן וגם אחד גדול עם עיטורים מיוחדים שהיה תלוי על הקיר והוא סיפר לי את סיפורו של השטיח.  לפתע הוא השתתק, הביט בי ואמר – את יודעת ריאן, מתחילת הערב אני כל כך רוצה לגעת בך ואני חושש שלא תברחי לי...אני הייתי מופתעת לחלוטין,כי לא חשתי שום דבר. 

המשכנו להביט זה בזו והוא התכופף מעט ונשק על שפתי... זה היה מהוסס אבל מאוד נעים. הוא התקרב אלי, חיבק אותי ושאל אם אני בסדר. הרגשתי סחרחורת קלה, מהאלכוהול, למרות שנשנשנו קצת .. היתה לי תחושה נעימה כזו שלא חשתי זמן רב. החלטתי שאני הולכת אחרי התחושות שלי .

המגע שלו היה נעים ועדין. ריאן  השתתקה לרגע ואחר אמרה טוב, סיימנו את הערב במיטה.

את יודעת, אף פעם לא עשיתי דבר כזה..  מה בדיוק? שאלתי, נכנסתי למיטה עם גבר שרק הכרתי. אבל זה היה נינוח, ונעים לי מאוד וכך גם הבוקר שאחרי.. אני שלמה עם המעשה לחלוטין.. ו...  שאלתי, איך נפרדתם?  התעוררתי בשש, ג'ו עוד ישן, שטפתי פנים והתלבשתי. הוא התעורר הביט בי ושאל אם הייתי נעלמת מבלי להשאיר עקבות ? אמר שהיה לו מאוד נעים  והזמין אותי הערב לארוחה שהוא יבשל והסכמתי.נראה לי שזו התחלה של קשר ..אז למה אני חשה איזה ספק,  חשש?? מה?את לא מבינה, אמרה ריאן, אני לא בקטע של דייטים, מגברים יש רק צרות ואכזבות. טוב לי ונעים לי כפי שאני, היו לי כמה ניסיונות נפל, לא רוצה. לא רוצה. או קיי, אמרתי, אז אם כך אמרי לו שאת מבטלת את הפגישה הערב כי...........אמרי מה שבא לך.. ריאן הביטה בי רגע ארוך ואמרה: כך הרגשתי עד אתמול, יש לי נסיון רע ומר עם גברים, אתמול זה היה כאילו "ריאן אחרת"  מנהלת את הענינים . הייתי נינוחה, לא עוקצנית, הוא לא עשה שום דבר שקומם אותי, כמו רוב הגברים, והגעתי אליו הביתה בכלל בלי לחשוב, זה היה נעים ורציתי שימשיך להיות נעים. היום כאשר אני חושבת על זה אני לא מבינה מאין זה בא...אוקיי, אמרתי ועכשיו יש לך הרהורי חרטה?  משהו כזה, השיבה. מדוע? שאלתי. כי זה לא יכל להיות שפתאום יש איזה שינוי קיצוני בתחושה שלי לגבי גברים. הכל בגלל ג'ו? הוא גבר לא?  ומה שיותר מפתיע אותי הוסיפה, זה שהיה לי כל כך נעים, לא זכור לי מתי נהניתי בחברת גבר כך, אם בכלל. וגם הסקס – ג'ו היה מאוד עדין וקשוב, הרגיש שלא הייתי עם גבר  מזמן בלי שאמר מילה אחת..ואני יודעת שזה לא יגמר טוב.. מה גורם לך לחשוב כך? הנסיון שיש לי. לא היתה מערכת יחסים אחת – לא שהיו הרבה, שלא הסתיימה בחריקה ובמבט לאחור זה לא היה שווה..אז אולי בכל זאת השתנה משהו, שאלתי? מה השתנה, הקשתה ריאן, גבר הוא גבר הוא גבר...משהו השתנה אצלך ריאן, הרי למרות שלא עשינו מחקר בענין לא כל הגברים מפלצות, אז אולי בגלל השינוי שחל בך את מושכת אליך עכשיו בני זוג שיכולים להיות פוטנציאל  לקשר שיהיה נעים גם אם הוא לא יימשך לעד...? טוב, נראה מה יהיה הערב. האמת, אין לי שום ציפיות וכך גם לא תהיינה אכזבות.