אפשר לראות את הפוסט הזה כהמשך, או כדיון נוסף לפוסט, "אני לא אמיתי, אני מפלסטיק!".

מיופיה של השפה העברית, שפת הקודש:
המילה אמת מורכבת מאותיות א-מ-ת. הווה אומר האמת היא יסודית מ"א" ועד "ת".
לעומת זאת המילה שקר. מורכבת רק משלוש האותיות האחרונות של האלף בית (למעט האות האחרונה הסוגרת את האלף בית: "ק", "ר", "ש".
מכאן ניתן לומר שהאמת היא הרבה יותר מכילה, הרבה יותר רחבה ולה צדדים רבים,
אין אמת אבסולוטית בנמצא.

מדוע אני מעלה זאת?
אני שוב ושוב שומע את הביטוי השגור בפי בני אדם רבים, אותו ביטוי שבעיניי כל כך מתריס:
"אני אמיתי", "אני אומר מה שיש לי".
אם אתה תמיד אומר מה שאתה חושב, האם זה אומר שאתה אמיתי, לדעתי לא ולא!!!!
היות "אמיתי" במובן זה, משמעו להיות שפוט ושבוי בקולותיך השליליים (במיוחד אם מדובר
בהערות שליליות שלא ממש נחוצות), קולות האגו-  קולות של "כאן ועכשיו".

בהקשר הזה נשאלת השאלה, האם תמיד עלי לומר את האמת לזולתי, אף אם אדע שהדבר
יגרום לו למפח נפש?
התשובה היא לא ולא!!!
לדוגמה, אני הולך עם חבר לקנות בגדים. הוא רואה חולצה שמוצא חן בעיניו, הוא לובש
אותה והוא מאושר ממה שהוא רואה במראה בחנות. אני לעומת זאת, חושב שהחולצה לא
מתאימה לו (בלשון המעטה), האם נגזר עלי להגיד את האמת?
הרי אני "אדם אמיתי" בהגדרותיי, ואם חלילה לא אפעל כפי שאצפה מעצמי,
הרי עלול אני לחוש חלילה דיסוננס-דהיינו אותו מתח נפשי, אשר מקורו באי התאמה בין
עמדותיי לבין מעשיי בפועל!
כאשר מדובר בבגדים, זה עדין לא אסון גדול ואנשים מודעים לכך ש"על טעם וריח,
אין להתווכח!".

על כן בואו ניקח דוגמה גדולה, עמוקה ואמביוולנטית יותר:
חברכם הטוב התחיל לצאת עם בת זוג שלדעתכם לא מתאימה לו, אבל הוא מאושר, מאוהב,
פורח ומלבלב באהבתו ואתם חושבים, "האהבה עיוורת", חייבים להעיר את תשומת ליבו,
לעורר אותו מאשלייתו.

אדם כזה, אשר סבור שהוא חייב לומר לחברו את דעתו עליה, כיוון שהוא אמיתי,
איננו אדם מכיל, אדם אשר יודע לשים את הרוע שבו בצד ולקבל את תחושות
רעהו כ-"שלם" בפני עצמו, לא מושלם, אך בהחלט שלם.

מי אמר שה"אמת" שלי נעלה יותר ומושלמת יותר מ"האמת" שלו?
מי נתן לי את הזכות לפגוע ברגשות השמחה שלו, רק בגלל שאני חושב אחרת?
האם אני יכול להיות מודע ולראות את כל מה שעובר עליו? האם אני יכול לשפוט?
האם יש לי זכות לשפוט?
האם זה חברי להעביר ביקורת כאשר הוא לא נתבקשנו לכך ואף אם התבקשנו,
האם כדאי להיות "אמיתיים" עפ"י הגדרותינו שלנו למילה "אמת"?
האם יש לי זכות לכפות את "האמת" שלי על "האמת" שלו?

לדעתי, כל עוד לא מדובר במשהו קיצוני, כגון נרקומנית, אשת העולם התחתון, אשר מבקשת
לפגוע בו והוא איננו מודע לכך, חלילה לנו מלהתערב!!!
במקרה הכי גרוע, נוכל להיות פוליטיקלי קורקט ולומר:
"אני שמח שאתה מאושר, שיהיה לכם בהצלחה. אני פחות מתחבר אליה, אבל העיקר שאתה
תמצא את ההתאמה וחלילה לי מלשפוט.

ככל שאני מקבל את הזולת כשלם בפני עצמו, אף אני מתקרב לשלמותי.
ככל שאזרע פחות רוע, אדע פחות רוע בחיי.
אף לאדם מכיל יש גבולות ככל שלכל כלי יש, אך ככל שהגבולות רחבים יותר, נוכל להכיל
מגוון רחב יותר של אנשים, מחשבות והתנהגויות.

האם יש באדם מקום גם להכיל וגם להיות מוכל?
ככל שאדם חי בריזוננס, בהתאמה בין עמדותיו למעשיו ובהתאמה בין כוחות סותרים הפועלים בו והוא מוצא את האיזון העדין בין אותם כוחות אלוהיים, יש בו יותר קירבה לכוח האלוהי
אשר אינו יודע גבולות, הוא פחות ופחות שבוי בכוחות השליליים של אישיותו שלו, אותם כוחות אשר מבקשים להסיתו מחיבורו שלו אל אלוהיו ויש בו מקום רב יותר להכיל הן את עצמו בראש ובראשונה אף את זולתו.

אם ידע האדם לעשות את ההפרדה בין החושך לאור באישיותו והוא מכבדם את שניהם, יש בעולמו מקום להכיל בריות רבות ומורכבות אחרות!!!
הוא משתמש באנרגיית החיים, אנרגיית ההישרדות, אנרגיית החיים הויטלית שלו כדי להכיל את הזולת.

עד כאן, המלים נורא יפות, הכותב נורא פלספן, הוא בטוח רווק אבל כשאנו חיים בזוגיות,
עם אדם שאנו מכירים בו כל שעל ושעל, יודעים את תגובותיו בטרם יגיב לנו ולו רק ע"י כך שנתבונן בעינייו ויש לנו היסטוריה ארוכה של מריבות וחיכוכים, כיצד נוכל להכילו וכיצד נוכל לזכות בהכלה המיוחלת?

ראשית דבר, אומר כי אל לבני הזוג לצפות להכלה בו זמנית. פעם את מכילה ובן זוג משדר, ופעם בן זוגך מכיל ואת משדרת.
למרות היות האדם מקלט - משדר מתוחכם מאוד אשר ביכולתו אף לשדר ואף לקלוט בו זמנית, הוא מוגבל בפענוח התכנים, במודעות שלו, על מה שהוא בוחר בו ברגע למקד את הפוקוס שלו!!!

כאשר את מתוסכלת מבן זוגך ואת באה בציפיות שהוא יבין אותך ובה בעת, בן זוגך, כועס ומתוסכל גם הוא, אין כאן מקום להכלה אצל אף אחד מהצדדים.
צד אחד חייב להיות במצב של התנתקות מאותם כוחות אישיותיים בו, אשר משמשים אותו למיגננה, ואשר אינם משרתים את יכולת ההכלה.
אם את פועלת באסטרטגיה של "אני הקורבן- ואתה התוקף" דבר שלוחץ אצלו וגורם לו להגיב בתגובה נגדית של "אני הקורבן- ואת התוקפת", אף אחד מהצדדים לא יהיה פנוי להיות במצב של "רגע אני אשים את התסכול שלי בצד ואני עכשיו אהיה אמפתי לכאב שלה ובה בעת אתעלם מהכאב שלי ואקח אחריות על מעשיי בטרם תיקח היא אחריות על מעשייה!

זוג שחי שנים על גבי שנים במעין דינמיקה זוגית אשר מסובבת את היחסים ביניהם במעגלים חוזרים ונשנים, כדאי מאד ורצוי מאד שיפנה לטיפול זוגי אשר יתיר את המורכבות של היחסים בכך שיעזור בראש ובראשונה לכל אחד מבני הזוג להיפרד מהאסטרטגיה בה נקט עד כה ובכך ולגלות עד מהרה את יכולתו להכיל את זולתו.

לכל אדם ואדם, מכונה אינדיבידואלית מאוד משוכללת כשלעצמה, יש אסטרגיה בה הוא נוקט להגן על עצמו, עוד בטרם ידע הוא את גבולות עצמו, עוד בטרם ידע כי יש באמצעותו כלים רבים ומפותחים יותר מאשר אותה אסטרטגיה "פרימיטיבית" אשר שימשה אותו בילדותו ואשר עד מהרה מבלי משים, הפכה להיות חלק ממנו, חלק מהאינסטינקטים הטבועים בו.

לצערי, אנשים רבים מעדיפים להתיר את הסכם הנישואים וצפויים להגיע עד מהרה לאותו מבוך שוב, הפעם עם בן זוג אחר, מועמד אחר המתאים באישיותו ליחסים המעגליים בהמשך, מאשר להתיר את הבסיס העכור עליו מושתתים יחסיהם הבעיתיים,אותן מנגנוני הגנה שאין להם בהם עוד צורך!!!

אחת האסטרטגיות בהם אני נוקט היא להביט אל העולם מבעד לתחושות נחיתות מאוד חזקות שלפעמים מלוות אותי: תכונה מאוד פולנית- "לי, לא מגיע- אני אשב בחושך..."
אני זקוק שהצד השני יעודד אותי, יחמיא לי, יקשיב לי, יעזור לי ורק אז אוכל להתחיל להניע את עצמי.

כשידעתי זוגיות, אם בת זוגתי לא הרעיפה עלי שלל מחמאות, לא הרגשתי שווה, הערכתי העצמית היתה בקרקע, על אדמת הטרשים של אישיותי...

אין זה תמיד קל לגלות את האסטרטגיות שלנו. במרוצת השנים הם הפכו להיות חלק שטבוע בנו כה עמוק שצף ומבעבע בנו אינסטינקטיבית!!!

הילד או הנער, אינם יודעים להתגבר על תחושה זאת ואין באמצעותם כלים מודעים מספיק למצא דרכים אחרות לקבל אהבה והערכה, קרש קפיצה לפעולה...

האדם הבוגר עדין חש את התחושות והקולות הנ"ל עדין באותה עוצמה, אך עשוי הוא להיות מודע להם ולא להיות נתון לשליטתם ולברוח מאחריותו לחייו. תוכל להתחמק מדברים רבים בחייך, אך מעצמך אין לך מפלט ותמשיך לשלם את המחיר על החסכים בחייך...

אדם שלא מודע לאסטרטגיית הנחיתות או מחליט שלא להיות נתון לשליטתה, עלול להפוך את עצמו בקלות ביחסיו הזוגיים לקורבן, מצב בלתי מכיל בפוטנציאל.

ברגע שאדע לצאת את גבולותיי הצרים אותם התויתי בילדותי, אמצא יותר ויותר מקום בתוכי להכיל, בראש ובראשונה את עצמי- מחשבות והתנהגויות בי אשר משמשים אותי "למתן גז בניוטרל" ומקום רב להכיל את בת זוגתי.

עבורי, בן זקונים להוריו אשר עדין איתם דר איתם במגוריהם בהיותו בן 41 למיצוות, השונות שלי שימשה פעמים רבות, גם קרקע פורייה לאסטרטגיית הנחיתות (ולעתים גם לאסטרטגיית העליונות), עד מהרה החלטתי לאפשר לי בחירה, להיות מודע ולבחור בחיים יצירתיים ופוריים יותר...