עין ירוקה מחייכת
פוסטים אחרונים
- חכמת העננים 3/11/14
- ימי המתנה 16/6/14
- שלכם, החורף 7/5/14
- חלום ליל קיץ 13/2/14
- רועה יקר 2/1/14
- איחולים 31/12/13
ארכיון
שדות ירוקים
אתמול, בבוקר שבת, הילכתי בשדות חיטה ירוקה שלא הבשילה, בין גת לבין אשקלון. העיר שדרות הייתה לא רחוקה גם היא, אבל השבת המוקדמת הזו היתה שקטה להפליא. פה ושם היה זוג שיצא להליכת בוקר או כמה רוכבי אופניים, אך הדממה שרתה בכל. השמיים היו כחולים, ספוגים בעננים צמריריים. השדות הירוקים נתמתחו למרחקים רבים, ושדות בצבעים כהים יותר מחליפים אותם. וגבעה גדולה נתלתה מצד צפון, עץ אלון גדול ניצב במרכזה ואלפי שיבולים ירוקות מקיפות גם אותו, נדות לו במבוכה מבויישת, כאשר רוח הבוקר הקלילה חולפת מעליהם. הילכנו בתוך שדות החיטה הירוקה, שבקרוב כשהקיץ ילך ויקרב, תשנה היא את צבעה לזהוב המוכר, לפני שתוסר מכל המרחבים האלו, על מיליוני שיבוליה הבשלות. לא נכנסנו עמוק אל תוך השדות, מכיוון שלא ניתן היה לעשות זאת מבלי לרמוס ברגלינו את השיבולים. אך התחושה הזו, של הליכה בין השיבולים היתה כה ענוגה. מרחבי שדות ירוקים כאלו תמיד מעוררים בי געגועים לאנשים יקרים. בייחוד אל אלו שלא ראיתי או שמעתי במשך זמן רב. אולי בגלל שמרחבי שדות מעין אלו תמיד פתוחים ומקבלים אותנו בידיים חמימות, בדיוק כמו אותם אלו היקרים לנו. ואולי בגלל הרוגע שמשרים המרחבים, המזכיר במהותו את הרוגע שמשרה עלינו אדם אהוב במיוחד. והשדות האלו גם גרמו לי להרהר בכך שחבל כל כך שאני זקוק להם בכדי להעלות בזכרוני דווקא את האנשים היקרים לי ביותר, ושהם אינם נמצאים שם עמי כל הזמן... אבל לפחות כעת השדות האלו נמצאים כמעט בכל, ועמם גם אלו האהובים, גם אלו שכבר זמן כה רב עבר מאז חזינו בהם בפעם האחרונה, גם אלו שנשמע מהם לעתים רחוקות מדי וכך גם הם ישמעו מאתנו. יפה לאהוב אדם בתוך מרחבי שדות. בשעת בוקר מוקדמת של שבת אביבית, בשעת הפוגה ורגיעה. ובעצם יפה לאהוב אדם גם במרחבים אחרים, גם בשעות אחרות, פשוט לאהוב.
מרץ 2008
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על תגובה יפה... :)
כמה אתה כותב נפלא....וכל כך נכון, לי לפחות.
כנראה יש במרחבי השדרות ובצבע הירוק משהו שפותח לנו את הלב
וכשהוא נפתח נכנסת לתוך עם הרוח, גם רוחם של אנשים אהובים
ואז חמים לנו ונעים.
חשוב להלך בשדות, או במרחבים אחרים...העיקר לא להישאר בבית בשבת.
את הקטע עצמו כתבתי, כפי שמופיע בתאריך שבתחתיתו, לפני קרוב לשנתיים ופרסמתי אז בבלוג שהיה לי באתר תפוז. לפרסום הוספתי את התמונה הזו שככל הנראה איתרתי במנוע החיפוש של גוגל, ולצערי אין לי מידע נוסף אליו.
יתכן שאם תכתבי בגוגל fields photos או pictures תצליחי לאתר את התמונה...
ותודה על השיתוף....
רק אומר שהתגעגעתי,ממש התגעגעתי, לקרוא אותך כאן.
העת האחרונה אינה טובה עבורי ומילים כמו שלך בהחלט מרככות...
אה, רציתי גם לשאול מאין הציור היפה הזה שהוספת
ולשתף גם בזה,
של צייר מוכשר, חבר בקפה.
כל הזכויות שמורות לו, כמובן.
איידהו יקר,
כמה ענוג, מילה משובחת והולמת,
לקרוא ולהלך בין שדות מילותיך,
בזרועות עוטפות ומקבלות
של חיטה שצומחת
וחיטה אנושית
שגם היא,
מחליפה צבעיה.
תודה לך.
איזה כיף
בהחלט נחמה :)
ובוודאי שנותרו געגועים.... תמיד יהיו :)
בשבת הקרובה כבר ארוץ בשדות. בזכותך :)
התיאור של השדות מתלבש נפלא לשבת האחרונה שיצאנו לאיזור לפסטיבל דרום אדום,, ואם נותרו בך עדין געגועים לשדות ירוקים, זה הזמן לחזור ולבקר,,,,, המילים והאהבות שבאות וחולפות,, והשדות נותרים ביופים,, ואולי זו גם נחמה להתרפק על המראה והחוויה שבזה...
נכון....
ואם אז הילכתי בשדות כאלו והתגעגעתי לאנשים, כעת אני מתגעגע להלך שוב בשדות. למרות שזו בדיוק התקופה בה השדות ירוקים כבר זמנים רבים שלא יצא לי להלך בהם....
אין כמו השדות הצבעונייים כדי להעלות זכרונות, אהבות, ואנשים שאינם.
לפעמים הנופים הללו מובנים מאליו ואני מזכירה לעצמי שיום אחד לא רחוק נדבר אל הנכדים ונספר להם איך הלכנו בטבע ככה סתם בלי להתאמץ וכל היופי הזה היה בהישג יד.
המילים האלו נכתבו בעת מתיחות, אחת מאותן תקופות שהלכו וחזרו עד למלחמה לפני שנה.
יצא לי אז לבקר מספר פעמים באשקלון וגם לטייל בסביבה, באחת התקופות בהן אזעקות היו עניין שבשגרה.
אבל בתוכי שרר אז שקט,שרק אהבה ישנה יכולה להביא, אהבה שבאה וחולפת, כמו אותן תקופות של מתח ועימות והשקט שבינן.
כיום האהבה הזו שוב חלפה, ונדמית כל כך רחוקה ונותרו רק געגועים אל אותם שדות ירוקים.
השדות מוריקים ומצהיבים, והאהבות חוזרות וחולפות, ורק מילים כמו אלו נותרות וגם בכך ישנה נחמה.