אחריות אישית באהבה - יש דבר כזה?
כאשר גבר ו/או אישה מעניקים את כל האחריות לאושר שלהם לצד השני.
זה להטיל המון אחריות על אותו אדם. אדם צריך לדאוג לאושר של עצמו ושל האחר בכך.
אי אפשר להטיל את כל כובד משקל האושר שלך על האחר.
מהר מידי דברים יהפכו למעמסה, לסוג של כאב, וזה הדבר הכי נוראי במערכת יחסים,
להיות לנטל על מישהו שאתה אוהב.
זה לא הוגן כלפי האדם שאנחנו אוהבים, לגרום לו להרגיש אחריות כל כך גדולה על אושרינו.
אני מאמינה שהאושר נובע מההדדיות.
אם לא היה לך מה לתת, לא היה לו מה לקבל ולתת בתמורה.
ככה זה ביחסים, רק אם שני הצדדים יפרו אחד את השני, רק אז תיוולד מערכת יחסים נכונה ומאושרת.
מאמינה בלגעת תמיד בנקודות בהן שנינו מפרים האחד את השניה
ומשתדלת לסלק מן הדרך גורמים (אלה שבתוכי), שמעכירים אצלי את הרגשות,
כמו קנאה, רכושנות ועוד כאלה.
רגשות אלה קיימים אצל כולנו במינונים האלה ואחרים, אבל אלה נקודות
שחייבים יום יום לעבוד עליהם ולעבד אותן ולתת להגיון לפעול.
תמיד לחשוב היכן רגשית אתה נמצא, כאשר כאלה גורמים מעיבים עליך,
ותמיד תמיד תמיייייד - לשתף. כל כך חשובה התקשורת, האמון במי שאיתך.
אני מעדיפה לפרגן, להביט בו ולהנות ממי שהוא בשבילי ולתת לו את המרחב שלו.
שתמיד יהיה הוא, שתמיד יהיה מאושר ומחובק מכל מה שיש לעולם להציע לו .
תמיד ארצה שהאדם שאני אוהבת יהיה אותו אדם כמו מהנקודה בה היה עוד לפני שהכרנו כי הרי, רק בזכות מי שהוא, ומי שאני , נוצר החיבור, החיבוק הזה,
ואם אני אהיה זו שאוסיף לו עוד מהאושר, לא תמצאו מאושרת ממני !
נכון, האדם שאנחנו אוהבים מביא המון אור ויופי לחיינו, אבל חשוב שנדע לאפשר לו להנות מזה, בדיוק כפי שאנחנו נהנים...
יש בי אהבה עצומה לאיש הזה, כזו שלא היתה בי מעולם,
וגם מן סוג של בגרות נפשית אחרת.
היום, אני לא מחפשת את היופי והאור בחיים רק דרך האיש שאני אוהבת בלבד,
לא רוצה לתת לו אחריות כל כך כבדה עלי.
זה לא בריא לא לו ולא לי. תמיד תמיד אוהבת. |