שביתת הרכבות שהוכרזה בשעות הבוקר באופן פתאומי, אילצה אותי לנסוע לב"ש באוטובוס. התנחמתי בעובדה שהיה זה אוטובוס אקספרס ולא מאסף ואגיע לפגישה שנועדה לי במועד.
במבט חטוף ראשון נראה שלא נותרו בו מקומות ישיבה פנויים. הוא היה עמוס בחיילים וחיילות אשר שמו פעמיהם לבסיסם. במבט מדוקדק יותר הבחנתי במושב פנוי במרכזו של האוטובוס. התקדמתי באיטיות לעברו. על אף היותו מושב ההפוך לכיוון הנסיעה בחרתי לשבת מאשר לעמוד כל הדרך בנסיעה כה ארוכה.
ממולי ישבו שני קצינים בדרגת רב סרן לובשי מדים כחולים. בצד השמאלי של החזה היו מוצמדים כנפי הטייס. אחד מהם משך את תשומת לבי, לא יכולתי להסיר את מבטי ממנו. לא היה זה רק יופי תוארו אלא, הצלקת שעטרה את לחיו השמאלית מקצה האוזן לרוחב הלחי עד לזווית הפה. נראה היה שנתפרה ביד לא מיומנת, לא מתוך חמלה ואהבה. לרגע, השתוקקתי להעביר את אצבעותיי על לחיו, לחקור את הצלקת, ללטף אותה.
הוא חש במבטי והסיט את פניו לעברי. מבט עינינו הצטלב.
הרגשתי את הסומק מתפשט בלחיי וגמגמתי במבוכה: 'יש לך צלקת סקסית..'
הוא חייך לעברי ואמר:
'זו מזכרת לנצח מאותם ימים שהייתי בשבי..' |