שלום לכם,

כדאי שאספר קצת על עצמי. שמי ריבה אלקלעי מלר. בת 52 כמעט.נשואה לאבי מלר איש תקשורת. יחד יש לנו 5 ילדים. כולם בוגרים וחיים מחוץ לבית. אוהבת ים, טיולים, מוסיקה, ספרים ואנשים.

הקריירה המקצועית שלי החלה כמורה, מדריכה מקצועית, רכזת...ולבסוף מנהלת בית ספר. התפקיד האחרון היה הארוך מכולם במהלך עבודתי במשרד החינוך.

שנות עבותי במערכת, התפקידים השונים שמלאתי הביאו אותי להתבונן באנשים מתוך נסיון להעמיק ולחקור אותם.

עם הזמן הבנתי שכאשר אני מצליחה להבין את האדם העומד מולי, היעדים התלויים בהם נעשים מוחשיים ומשמעותיים יותר. ועמם כמובן באה ההצלחה.

לפני כעשרים שנים, למדתי אצל ד"ר הולצמן את תורת הכירולוגיה הפסיכודיאגנוסטית. היתה זו סקרנות שהובילה אותי ללמוד את הנושא שהיה אז,באופן יחסי להיום, חלוצי ומאוד ראשוני. למזלי, הולצמן צרף אותי לקבוצה שהמשיכה ללוות אותו במחקר. ומאז דרכנו לא נפרדו. המשכתי להעמיק את ידיעותי בתחום גם כאשר שימשתי בתפקידים שונים.

עם השנים ה"תחביב" הפך להיות מקצועי. לאורך השנים הכרזתי שכאשר אצא לגמלאות אעסוק  רק בזה.

לקראת גיל 40 אמא שלי שהיתה צעירה מאוד.(58) נפטרה. היא לא הצליחה להגיע לגמלאות. איני יודעת אם ההחלטה שקיבלתי בגיל 42 נובעת מתחושת ההחמצה שלה או בשל ההתפתחות האישית שלי בתחומי ידע נוספים הקשורים לתחום הטיפולי (או שילוב של שניהם). קיבלתי החלטה שאני לא ממתינה ל"פנסיה" כדי לעסוק בתחום שמרתק אותי.

לפני מספר שנים בכנס בינלאומי לביומטריה שהתקיים בשנחאי, פגשנו את ד"ר מרי לאי, פסיכולוגית חינוכית, שערכה מחקר מקיף בתחום משיק למחקרו של ד"ר הולצמן. שני המחקרים הללו היוו את הבסיס להקמת המרכז הישראלי לאבחון ביומטרי באמצעות טביעות האצבעות.-כף ידע.

את המרכז הקמתי עם שותפי לדרך ערן מרסה, שעשה דרך ארוכה מתחום ההי-טק והטכנולוגיה לעולם הביומטרי.

המרכז פועל מזה שנתיים ברעננה. ומשמש כמרכז לאבחון, ייעוץ והכוונה וגם כמרכז לימודי להכשרת מאבחנים בתחום.

מידע על תחום מרתק זה תוכלו לקרוא ולהגיב בבלוג שלי.

אתם מוזמנים לבקר באתר שלנו.http://www.kafyeda.com