גבר בשנות ה30+לחייו, לבוש בחוסר טעם עם נעליים שכנראה השאיל מסבא יחזקאל עם חגורת עור שעוטפת את המכנס ומהודקת על החור האחרון 10 ק"ג מיותרים מעט שיערות שנותרו לראשו חיוך שמרמז שמרוצה מעצמו שתי זרועות שמושטות לכיווני, לא ברור למה אוי לא, עבר לי בראש איך בורחים מפה?!? אסטרטגיה ראשונה שעברה לי בראש...לברוח ימינה לשיחים, לקפץ מעל הגדר ולומר שהחתול שלי ברח ואני מחפשת אותו. לא, לא. נראה מגוחך מדי! אסטרטגיה שניה : לקפץ שמאלה מעבר לגדר החלודה ולנסות לפרוץ לאחת המכוניות באשליה שזה רכב שלי וששכחתי שם משהו, אבל בעצם המפתחות למעלה בדירה. לא, לא...גם זה לא לרמה שלי! אסטרטגיה שלישית : מיד לסמס לחבר/ה טלפוני/ת שיודיעו לי ש"משהו נורא קרה" וצריכים את נוכחותי המיידית. לא, לא..זה ברור מאליו, כתוב בכל ספר...בטוח יעלה על זה! לבסוף החלטתי לזרום עם הדייט, הגשתי את הלחי שלי בחוסר חשק כשניגש לנשק אותי לשלום ולחצתי לו את היד שהושיט לעברי באחיזה מתחמקת.
(יש קטע כזה לגברים, להרגיש את היד שלך, למזמז אותה במעין משמוש כזה של כף היד והאצבעות, כאילו עושים אהבה עם היד. הכל כדי להרגיש אותך. לגעת איפה שיכולים. מה נסגר?? תניחו ליד שלי לחיות בשקט, להיות יבשה וזקוקה נואשות לקרם ידים, בודדה וגלמודה וטוב לה כך כרגע,תודה.)
יצאנו לבר קרוב וכבר כשפסחנו על שני רחובות, ידו התקרבה לשלי וניסה להחזיק את ידי. להחזיק לי את היד?? אחרי שתי דקות שמכירים?! קיטשי, דביק ולא במקום. חדירה למרחב האינטימי שלי. מיד הושטתי לגרד בראש עם יד אחת ולהושיט לעבר התיק עם היד השניה, בעצם לא השארתי לו אופציות.
נכנסנו לפאב, עשה את עצמו ג'נטלמן ופתח לי את הדלת, נתן לי להכנס לפניו והתישבנו. בחרתי במקום פינתי על הבר. ישבתי במן פינה כזו שהבר נהיה בצורה של ר', התחלנו לשוחח...הוא הזמין גולדסטאר, אני הזמנתי כוס יין. הוא לגם מהבירה...ופתאום היתה שתיקה. חיוכים מוגזמים הגיעו מכיוונו...שאלתי במבוכה ובמעט חשש "מממה, מה אתה חושב?" והוא שוב שלף את ידו ממתחת לבר, הניח על שלי ואמר שהוא מבסוט ממני. "מבסוט??? מי מה הוא מבסוט אני עוד שניה בורחת!!!" חשבתי....מיד הבטתי לתקרה, ליציאות החירום, לדלת הכניסה שקרצה לי, לשירותים, לברמן...שיט!!! הברמן הומו. הוא לא יושיע אותי!!! פתאום הרגשתי את כף ידו לוחצת על שלי ואני התחלתי להניע את אצבעותי בנויירוטיות. היתה מוסיקה קצבית, אז עשיתי את עצמי מתופפת על הבר עד שכף ידו הרגישה מיותרת והתעופפה לה. גופו התקרב אלי ואני חיפשתי נקודת אחיזה מאחורי. פתאום בלי שום קשר, הדביק לי נשיקה בשפתיים. אמר שהרגיש שזה ישבור את הקרח. קרח??? איזה קרח, קרחון!!!! אוייקנוס שלם קפוא עם חתיכות קרחונים בגודל בניין עזריאלי!!! ניסיתי להדבק כמה שיותר לפיסת הבר שמאחורי, נדבקתי לפינה, לעמוד הבטון שבלם אותי וחיבק אותי מאחורי. אבל לא היה לאן לברוח. ידו אחזה בירך שלי, והייתי עם טייץ אז היה אפשר ממש להרגיש אותה, ואותי. מיד החלפתי רגליים, הזדקפתי ועשיתי לעצמי שיחת מוטביציה בלב ליציאה לקרב. ניסיתי להוריד כל עניין, להסיר מבטים, לא לשאול שאלות, הרבתי פיהוקים וסיימתי את כוס היין בשלוק. הברמן בטח חשב ששיחקנו תופסת. כי ככה זה היה נראה, בטח מזווית הראיה של העמוד.
תודה עמוד בטון!!! שהכלת אותי ברגעים קשים, שקבלת אותי כמו שאני, למרות שנצמדתי אליך...חייבת לך. |