מאז היותי קטן, נהגתי לצלם בראשי. כך הצילום היה נצרב לי בזכרון. רק כשהחזקתי מצלמה ביד ויכולתי באמת לצלם, צילמתי 'בוקים' בגן שושנה, נופים בטיול השנתי ועוד. כשלמדתי קולנוע בבית צבי, צילמתי עצמי מצלם ומביים, ולפעמים ביימתי עצמי - כמצולם. בטכניון בחיפה, עשיתי השלמות בצילום מחקר ואת הידע תרגמתי לצילום אומנותי. שם בחיפה, גיליתי את צילום הארכיטקטורה של מבנה הבהאיים ואת הכיפה דימיתי לצילום תכשיטים - צילום תכשיט ענק עשוי זהב. "צילום תכשיט מזהב" קראתי לתמונה. כשבגרתי, מצאתי עצמי בסטודיו לצילום, שם התמחיתי בצילום היי-טק. הסטודיו גדל לסטודיו לעיצוב עם עשרה עובדים נאמנים בשם "תמונה מדברת". כבר לא צילמתי. הייתי פקיד החברה של עצמי, כמעט נבהלתי, ואז פרשתי וחזרתי לצילום ולציור. כשגיליתי את הפוטושופ, ידעתי שאת המכחול אחליף עם הדיגיטל. השילוב של הרוח האומנותית, הפוטושופ והצילום, העמיד אותי כמו על דוכן המנצחים. ניצחתי על צילומי תכשיטים, על הברק וההבהוב והחיתוך המדויק. הנפתי את השרביט על צילומי היי-טק, בההדרה והעצמה של המוצר המצולם. היום, אני ידוע כצלם תכשיטים, צילום ארכיטקטורה, צילום פנים ופורטרטים, צילומי אופנה ונעליים ועוד: |