פרשת יתרו אשר במרכזה האירוע המופלא ביותר בכינונו של העם ואולי המופלא ביותר של האנושות: התגלות ה' בפני רבבות העם ומתן תורה, פותחת דווקא בעניינים כביכול שוליים.  הפרק הראשון של הפרשה נשמע בטון נמוך יותר מי זה שבא אחריו או שמא דווקא רצה הכתוב ללמדנו שיעור בהתארגנות פוליטית, מדינית וחוקתית?  


יתרו, כהן מידין, מגיע אל משה. ולא הייתה יכולה התורה לספר לנו על כך אחר כך? למה דווקא לפני מתן תורה? יתכן ויש במפגש זה עצמו רמז, הדהוד, לעובדת מתן תורה וקבלתה. יתרו המכיר בה' מימים קודמים מגיע לאחר ששמועת הנס על הים התפשטה ואומר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות יח/יא) ועל כך מסביר רש"י "מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר" ההכרות של יתרו עם ה' הייתה מימים עברו,  אבל עכשיו אחרי הנס הגדול הבין יתרו שה' גדול מכל האלהים שהוא הכיר "... שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה" (רש"י שם).

ודווקא הוא האיש המנוסה בכל האמונות בעולם, בכל המיסטיקות, בכל תורות המזרח, המכיר את עבודת האלילים על כל גווניה, עבודת הממון והיוקרה, מוכן להכיר בריש גלי בעליונותו של ה'. שיעור מרתק של אוטנטיות ואמת. כהן מידין מוותר על מעמדו (שכנראה היה רעוה ממלא) כדי ללכת אחרי האמת הפנימית שנתגלתה לו וזו בטרם קבלת תורה. הוא מוכן להיות שם רק על סמך מה שדאה עד כה. יתרו מלמדנו על דבקות בדרך, על נאמנות פנימית ללא משא פנים. יתרו מוכן ללכת בדרך הזו גם אם קשה, גם עם בבית יסתכלו עליו מוזר, גם אם המצופה ממנו הוא אחרת. הוא נאמן לעצמו.  ממעשה של יתרו למתן תורה יש רצף מושגי ברור. הוא אכן הקדמה למתן תורה, לא במובן הכרונולוגי גרידה אלא במובן המטפורי והתוכני. לאחר הקולות והברקים, העשן והשופר יורד ה' אל ההר ומשה עולה אליו ו"משה ידבר והאל-להים יעננו בקול" (שמות יט/יט).

המוני העם, שש מאות אלף איש זוכים לשמוע את קולו של ה'... והדיבור הראשון יהיה "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". מה שידע יתרו מקודם מקבל אישור סופי. אני ה', ולא אחר. זה סוף האמונה הפגאנית, הגיע סוף לעבודת האלילים. אך לא מדובר רק בהכרזה נגד הפגאניות אלא גם בהכרזה בעד האנושיות דווקא.

ברגע שהאדם מכיר בקיומו של ה' אז הוא מבין שרק ה', אדון עולם. לו בלבד הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה. לכן זהו גם סוף עידן הרודנות. אין שום פרעה שיכול להיות אדון על האנשים ולחשוב את עצמו לאל, בין אם מדובר בפרעה העתיק ובין אם מדובר ברודן מודרני. נגמרה העבדות באופן האמיתי והעמוק.

עבדות מצרית או טוטליטריזם מודרני. האדם חדל מלהיות חפץ ואמצעי לשירות השלטון. ברגע שהאדם מבין שה' הוא האלוקים הוא נעשה אנושי ומוכן להכיר במגבלותיו. הוא מסוגל להבין  שאיננו אדון על כל המעשים. יש לו גבולות. יש לו חוקה יש לו ארגון חברתי. יש לו נורמה לפיה צריך לפעול ולחיות.  

שבוע טוב!

 ethel@actcom.co.il