גם לפרידה צריך בשלות. וכשהיא איננה - מה אז? נטע ואילן הגיעו אלינו דרך זוג חברים. הם הכירו לפני 7 שנים ונשואים כבר 4 שנים. היחסים ביניהם עלו על שירטון והם הגיעו אלינו "כדי לשמוע איך אפשר לסיים את הדברים בינינו בצורה יפה", כך הציגו את הדברים בשיחת הפתיחה. התחלנו איתם תהליך גישור ודי מהר תהינו בינינו לבין עצמנו, אם דרכם באמת לפרידה. התרשמנו מהעניין הרב שגילו האחד בשני; התרשמנו גם, שלמרות הכעס, קיימת עדיין משיכה הדדית והערכה האחד כלפי השני. חיכינו לראות כיצד העניינים יתפתחו.
הויכוחים בין נטע ואילן השתחזרו גם בפגישה המשותפת. לא היה קשה לאפרת לזהות את המקום ממנו צומחים הויכוחים הללו - מאבקי אגו ושליטה. התלבטתי עם אפרת כיצד להתקדם והחלטנו שאנחנו צריכים לאפשר להם להשמיע כמה דברים בנפרד, שלא האחד בפני השני.
"הויכוחים עם אילן לא מובילים לשום מקום ונראה שהפער בינינו גדול מאוד", אמרה לנו נטע. "על מה אתם מתווכחים?" שאלנו. "בעיקר על ענייני הבית, מה לעשות בסופ"שים, הזמן שהוא מבלה עם חבר הילדות שלו. בעצם, כמעט על הכל. ויש גם את עניין הילדים". "מה בעניין הילדים?", שאלנו. "אילן לא רוצה שנעשה ילדים עד שהיחסים בינינו "יחזרו להיות תקינים", כך הוא אומר". "ומה את חושבת?", ביררנו. "אני חושבת שהוא פוחד מההתחייבות של להיות אבא, אמרתי לו את זה כבר כמה פעמים. אבל מצד שני יש משהו במה שהוא אומר. אם היחסים בין בני-זוג לא תקינים, עדיף שלא יעשו ילדים ביחד, לא?". "ואם היחסים ביניכם היו תקינים, היית עושה איתו ילדים?", החזרנו לה את השאלה. "ברור. אני עם אילן כי יש שם אהבה, אבל הויכוחים היומיומיים האלה פשוט גומרים אותה. או גמרו אותה, אני כבר לא ממש יודעת...".
בשיחה עם אילן ביררנו מה דעתו על הבאת ילדים לעולם. "אני מאוד רוצה ילדים, אבל אני מרגיש לפעמים שנטע נשארת איתי רק כדי לעשות אותם וזה מוציא אותי מדעתי". "מה אתה אוהב בנטע?" חקרנו, והשארנו את נושא הילדים לדיון מאוחר יותר, אם יגיע. "האמת? את הכל חוץ מזה. אני אוהב איך שהיא נראית, את העובדה שהיא חברותית, שאפתנית, חכמה". "ואיך יחסי המין ביניכם?" "אהמממ.... אנחנו לא כל כך שוכבים בשנה האחרונה. כל אחד בעניינים שלו".
בשלב הזה אפרת ואני התייעצנו בינינו. ניכר שנושא הבאת הילדים "יושב" על משהו אחר, על פער שנוצר ביניהם עם השנים. ואולם, משהו בדינאמיקה ביניהם לא שידר לנו פרידה; היה בקשר ביניהם סוג של חיוניות שלא ראינו בזוגות אחרים הנחושים להתגרש. החלטנו להציע להם שתי אפשרויות. "תראו", פתחנו, "נראה לנו שיהיה נכון לנסות ולעבוד על תיקון דפוסי התנהגות ועל שיפור התקשורת ביניכם, במקום על פרידה. זו דעתנו, אבל נכבד את דעתכם אם תבקשו שנעבוד דווקא בכיוון של הגעה להסדר פרידה. אם תבחרו שלא להיפרד כרגע, אנחנו מציעים לכם הליך שקראנו לו "בניית הסכמות" והוא מבוסס על בחינת הזוגיות מנקודת ההווה וכלפי העתיד, ופחות על עיסוק בעבר. הייתם רוצים לשמוע עוד?". הם הנהנו בהסכמה. ניכר שנענינו לצורך הסמוי של שניהם להביא מזור לקשר, במקום התרתו.
מאותה פגישה ואילך החל התהליך של בניית הסכמות (Couples Mediation), אותו "ייבאנו" לארץ, כשאנו מכוונים את נטע ואילן לפרוש כל אחד בתורו בעיה אחת שמציקה לו בקשר, להציג את עמדתו ביחס לאותה בעיה ולאתר את האינטרס מתוכו פועל כל צד בהקשר של אותה בעיה. רק לאחר מכן, הזמנו את הצדדים להעלות פתרונות אפשריים, כשאנו מנחים אותם (ואת עצמנו) לדחוק הצידה שיפוטיוּת וביקורת כלפי רעיונות והצעות שהועלו. אחד ה"פיצ'רים" המיוחדים של תהליך בניית ההסכמות הינו, שכל התקדמות והסכמה מועלים על הכתב ומנוסחים באופן אופרטיבי וחיובי. ה"פקעת" של הרגשות השליליים עימה הגיע כל אחד מהם התמוססה דרך האפשרות שניתנה לכל אחד מהם, בתורו, להביע רגשות באופן חופשי, לשמוע ולהשמיע. הכיוון הכללי אותו הזכרנו לנטע ואילן כל הזמן היה - "יוצאים מהמשבר לחברות חדשה".
כך, הסכמה-אחר-הסכמה נבנה לו ההסכם ביניהם. השם שנטע ואילן בחרו להסכם שהושג היה, איך לא, "חוזה חברות חדשה" (גדי ציין שראשי התיבות של שם ההסכם שבחרו כבר מראים על כיוון חיובי - "חחח"...). ההסכם נוסח ברוח חיובית ואפילו הומוריסטית; למשל, במקום "אילן מתחייב שלא להעיר לנטע על אי-סדר בבית" הוסכם לנסח את הדברים כך: "אם אילן יחשוב שהבית לא מסודר, הוא ייגש ברוח טובה לסדר פינה אחת, או אזור אחד בבית, בצורה כזו שתיטיב את הרגשתו. נטע מצידה מסכימה כי היא תצטרף אליו בחדווה והצדדים ביחד ישלימו את "פרויקט הסידור" לשביעות רצון שניהם. בסמוך לאחר השלמת הפרויקט יפנו הצדדים שעה אחת או יותר לשהות משותפת ושובבה יחדיו, שתפצה אותם על עמלם..." (שלוש הנקודות במקור!).
רק כדי לסבר את האוזן, כמות החיוכים והצחוקים שחֲדְרֵנו ראה (מצד ארבעתנו!) בסוף הגישור יכולה היתה לבלבל כל מי שהיה מאזין מאחורי הדלת לחשוב, שלא בקשיים בין בני-זוג אנחנו עוסקים אלא במפגש חברים. ואכן, אנחנו מאמינים שחברות היא הבסיס בילתו-אַיִן לזוגיות. וחברות, כפי שאנחנו יודעים, ניתן לשקם באמצעות תקשורת חיובית ומוכוונת בקפידה.
נטע ואילן יצאו לדרך כשבאמתחתם דפוסי התנהגות חדשים לאימוץ, דפוסים שהם ב ח ר ו ליישם ולא כאלה ש"נשלפו" ברגעי קושי. לצד דפוסי ההתנהגות החדשים נקבע מנגנון לטיפול במחלוקות שיתעוררו בעתיד. החוזה שנחתם על ידם (ואושר בחתימתנו) מעיד על העבודה הרבה וההתקדמות המרשימה שהם ביצעו אצלנו. החיוכים שפיזרו מעידים שהם בחרו מחדש האחד בשני - ובזוגיות בריאה יותר.
__________________________________ |