אני מודה ומתוודה שאני מאוד אוהב מוזיקת בלוז וג'אז. הדרך ארוכה ולא נגמרת. דרך מוזיקת הבלוז ומוזיקת הג'אז גיליתי לעצמי דברים רבים, ההתייחסות שלי למימד הזמן השתנתה לגמרי, פתאום העבר ההווה והעתיד הפכו להיות אותו דבר, בהסתכלות מכיוונים מסויימים על הדברים.
סיפור שעניין אותי מאוד היה הנ"ל, הויכוח הכי מעניין לטעמי בנושא תחילת ימי הג'אז והבלוז. בשנת 1938 התפרסמה במגזין Down Beat, מגזין הג'אז הפופולרי ביותר דאז, אודות אחד, וויליאם כריסטופר האנדי, הידוע בכינויו בלועזית W.C. Handy. הכתבה היללה אותו ושם הנדי סיפר כי הוא לא רק אבי הבלוז, אלא גם אבי מוזיקת ג'אז. זה היה יכול להישאר ככה.
הנדי היה מלחין ממוצא אפריקאי אמריקאי שכתב כמה וכמה מהשירים הפופולריים. הקטע הראשון שהעלה אל הכתב היה Memphis Blues בשנת 1912. באותה שנה נכתב גם Dallas Blues שהיה השיר הראשון אך היוצר היה בשם הארט א. וואנד, מלחין לבן. אך להנדי היו זכויות קודמות על ממפיס בלוז.
הנדי שהיה מוסיקולוג בילה בין השנים 1903-1908 את זמנו בדלתא של מיסיסיפי בשביל לחקור את המוזיקה והפולקלור המקומי בדרום. לא רחוק משם, בממפיס, אדם אפריקאי אמריקאי בשם Crump רץ להתמודדות על משרת מושל.לצורך הקמפיין שלו, הוא החליט לשכור את הנדי, מלחין אפריקאי אמריקאי מהדרום. הנדי כתב את הלחן ואסף קבוצה של מוזיקאים בשנת 1909, השיר נקרא Mr. Crump Blues. באופן אירוני, ממש באותו הזמן כחלק מהקמפיין, מר קרומפ הכריז שהוא הולך לנקות את הרחוב הראשי Beale Street ממוזיקאים, והמוזיקאים כעסו וכתוצאה מכך מילות השיר שחיברו ללחן של הנדי לא היו בדיוק מפרגנות. אחת השורות כללה "מר קרומפ יכול ללכת ולתפוס לעצמו אוויר".
אבל מר קרומפ עצמו אהב את השיר גם ככה. היה לזה את הסאונד של הדרום שהוא רצה להדגיש בקמפיין, ולא היה אכפת לו מהמילים. קרומפ גם נבחר, אבל למעשה לא נגע לרעה במוזיקאים, וביל סטריט היה אחת הבירות החשובות של הבלוז בימים שלאחר מכן.
אז בחזרה לדאון ביט ולמר הנדי. הנדי, נטען, המציא את הג'אז ואת הבלוז וזה היה יכול להיוותר כך. אלא שהכתבה עוררה את חמת זעמו של מלחין אחר, בשם פרדיננד מורטון הידוע בכינויו ג'לי רול מורטון. מורטון כתב מכתב תגובה לדאון ביט שבו פסל את חלקו ההיסטורי של הנדי. "הנדי בכלל לא יודע לנגן בסגנונות הללו" הסביר מורטון.
מורטון עצמו היה נגן בהרכב של הנדי. הם נפגשו בשנת 1908 בממפיס. מורטון טען שהוא עצמו הסביר להנדי כבר אז שהנדי לא מנגן את הבלוז כמו שצריך, ולקח אותו לראות את החצוצרן פרדי קפרד בשביל שילמד "כיצד זה צריך להתבצע". "הבלוז היה קיים בניו אורלינס הרבה לפני שהנדי פרסם את ממפיס בלוז", הסביר מורטון, והביא שמות של בלוזים ישנים כגון "Honey Babe" שטען שהיה אחד הבלוזים הראשונים. לגבי ג'אז, למורטון היה הסבר אפילו פשוט יותר. "אני המצאתי את הג'אז בשנת 1902" הסביר מורטון, "הנדי אף פעם לא ידע לנגן את זה". למורטון היתה תיאוריה שלמה על הסטומפס והראגס שהוא ביצע וכתב.
מה שמעניין זה שבניו אורלינס דווקא רווחה הדעה שהג'אז נוגן עוד בשנת 1895 על ידי החצוצרן באדי בולדן. בולדן עצמו אושפז לאחר התמוטטות עצבים בגיל צעיר, ופספס את תור הזהב של הג'אז שהחל כמה שנים לאחר מכן. תעלומת ראשית ימי הג'אז והבלוז עדיין קיימת, ואין תשובה, במשך השנים היו הללו שהתייחסו לבלוז כאל מבנה בלבד, ואחרים כהלך רוח חברתי, אך ייתכן מאוד שהבלוז היה קיים הרבה לפני כן. אולי הנדי למד אותו במהלך שנותיו בדלתא, ואולי הגיע ממקום אחר, טקסס אולי, התעלומה בעינה, אבל מה שבטוח, הבלוז כאן בשביל להשאר.
עוד על מורטון והנדי http://www.doctorjazz.co.uk/page10bc.html |
