אז נסענו לברזיל! הילדים התרגשו מאוד!!!!!!!!!!! יותר מהטיסה עצמה, ומהעניין שטסים לארץ אחרת, ופחות מהנופש המשפחתי, אבל התרגשו.
התארגנו, התכוננו וארזנו, על-פי יעד ברור של מזוודה אחת לכל המשפחה +תיק גב לתינוקת, וזה כדי שלא נהיה מסורבלים כמו תמיד.
הבעל עבד קשה קשה, עוד בדרך לטיסה, וגם ניסה לגנוב עוד שעת עבודה בזמן ההמתנה למטוס (מה שגרר את ויכוח מספר 2) וזהו, בשעת ה- ש' הגענו לשדה עם מ זוודה אחת גדולה, תיק גב לתינוקת, עגלה, שתי שקיות יד, שני ילדים מרוגשים ב 100 מעלות, תינוקת פולטת. היינו באמת "לא מסורבלים" (ויכוח מספר 2 "למה תמיד אנחנו גם עם שקיות?).
בסוף המראנו לסאו פאולו, בלי לדעת כ"כ איך נמשיך הלאה, והילדים נרדמו ונרגעו, וינקה והגענו לסאופאולו..
באופן ממש "לא מסורבל" עברנו את ביקורת הגבולות, בתור המיוחד לאנשים עם ילדים. עדיין היינו האחרונים להכנס לברזיל, והבחורה שכנראה סיימה משמרת, ולא חשבה שתיפול עליה משפחה... התבעסה ושלחה לנו פרצוף פורטוגזי עצבני!
ואז כבר נכנסנו, ובאופן לא מסורבל, וללא פלפונים מצא בעלי היקר את טיסת ההמשך לסלוודור, מאותו שדה תעופה, בעוד כשעה (בשביל זה התחתנתי איתו), בעודי מחליפה לקטנה טיטול שלישי בפורטוגזית ראשונית. אז טסנו שוב, והילדים כבר היו פחות מרוגשים והרבה יותר עצבניים / רעבים / אבודים ("ככה זה בארגנטינה?" "לא, איה, אנחנו ב... איפה אנחנו אמא?") ונחתנו בסלוודור.
ואז...כבר כמעט הגענו ונשאר רק להגיע לים, אז לקחנו אוטובוס של שעה וקצת, ועוד מעבורת אחרונה והגענו באופן לא מסורבל למורו סאו פאולו, אי מדהים שזכרנו לטובה, מהטיול בלי הילדים (שגם אז, אם אני לא טועה, היינו מסוורבלים). המצב כעת- הילדים כבר לא מרוגשים בכלל, אבל עצבניים בטירוף, רעבים בטירוף ואבודים ("הגענו או צריך עוד מטוס?", "מתי נגיע?") השמנמונת הקטנה- מזיעה, פלוטה, צריכה החלפה ומתחילה לקטר אנחנו עצבניים, מותשים, רעבים ועצבניים, כבר אמרתי?
בסוף מצאנו פוסדה לישון, התמקמנו, אפילו עם מזגן אצל שתי בחרות מקסימות, תכננו רק ללילה אחד, אבל נשארנו כל התקופה, אפילו שאין אינטרנצ'י מצאנו את הים והכי חשוב... חלצנו נעליים ולא שבנו לנעול אותן, עד שיצאנו מהאי!
אחרי ארוחה ומזגן, ושינה טובה הילדים גילו את החול הלבן והרך ואנחנו יכלנו לנשום. המקום מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בכל יום אחרי ארוחת בוקר מאוחרת, הלכנו לים, חזרנו לארוחת צהריים (שבישלנו לבד) וחזרנו לים, התרחצנו והלכנו לכפר, עדיין בלי נעליים, כשהילדים עדיין עם דלי ובכף... אנחנו אכלנו והם בנו בחול. כמו שאמרתי "ב MUTE זה נראה מדהים" לקראת הקרנבל המחירים עולים באופן משמעותי, ולבעלי כבר "גירד הטוסיק" מאותו חוף, אז עברנו לעיר אחרת איטה קרה.
בנתיים כיף, אנחנו כבר יומיים פה, ולבעלי שוב מגרד הטוסיק מהחול הלבן של החוף הזה, אז חושבים לנסוע שוב. עוד לא יודעים לאן. ככה זה כשמטיילים לא מסורבלים |