| כאשר לראשונה שמעתי על תוכנית האח הגדול, התנגדתי בכל תוקף להיכנע ליצר המציצנות ולהפוך לחלק מהעדר שצופה בתוכנית, בגלל השטחיות המאפיינת את הדור שלנו. הצהרתי בפני כולם שאני לא מתכוונת לרדת לרמה הזאת...באמת התעקשתי.... במשך תקופה די ארוכה..... כך נפלו גיבורים!
גם אני נשאבתי, כעת מנסה להבין – מדוע?
ובכן, אני רואה מספר סיבות לכך: א. הלחץ החברתי הסמוי: כולם מדברים על זה במשרדים ליד מכונות צילום, בלימודים בהפסקות ובכל אירוע חברתי. פתאום מתחילים להרגיש שגם אנשים משכילים ולא שטחיים בכלל, מכורים לתוכנית בצורה קשה. מצב זה גורם לאדם לחשוב: 'אז אולי בכל זאת זה מעניין ועמוק?' במקרה זה הצופים המכורים, הם אלו שעושים יחסי ציבור חיוביים לתוכנית...
ב. הזדהות עם דמויות: סרטים והצגות מקבלים לגיטימציה חברתית כמעצבי תרבות, מכיוון שהם מציגים דמויות וסיפורים ומאפשרים לנפש האדם להתעלות באמצעות הזדהות עם הדמויות המומצאות לרוב. צפייה בתוכנית ריאליטי חושפת את האישיות האמיתית של משתתפיה ועל ידי כך, גורמת לצופיה להזדהות איתם ולחשוב כיצד היו נוהגים אילו היו במצבם. זוהי חוויה מקוננת משותפת לחלק גדול מהצופים. כל דמות בנויה מרבדים שונים ומשלבת בתוכה תכונות שונות, כמו מדפסת משולבת. מעטים הם הכותבים שמסוגלים ליצור דמויות כה מורכבות כמו אנשים אמיתיים.
ג. חיבור בין דורי: הצופים באח הגדול מהווים ספקטרום גילאי רחב, משום שכל צופה בוחר את החיבור שלו לדמויות. אם בעבר הורים היו שולחים את ילדיהם למיטות בשעה שמונה בערב, כיום בעקבות ערעור מעמד ה הורות , ילדים נשארים ערים ורואים את התוכנית יחד עם הוריהם. ילדים אלו נחשפים למציאות של "המבוגרים", לבחורות ב בגדי ים , לגברים בתחתונים והערכים מיטשטשים.
המשך יבוא.... |