על מה תצטערי בעוד עשר שנים שלא עשית? ונפרד ממני לשלום וביקש סליחה טרם נכנס לפגישה עם לקוחות מוזמנים... ואני נשארתי עם השאלה המהדהדת בראשי ועוד כמה לפניה? את השבת האחרונה העברתי לבד למרות הילדים שנכחו לפרקים בבית, אך אני הייתי מנותקת רוב הזמן מכל הקורה סביבי, את רוב השעות ביליתי במיטה מתחת לשמיכות, מתחממת מהסדין החשמלי כן, אם שאלתם אז כבר אמר לי חבר כשהבין שאני תקועה שם שעות, למה סדין חשמלי ולא הדבר האמיתי? עזוב אותך משאלות פתטיות , באמת למה? תאר לך שאני מחוזרת אחרי גברים נשואים וכל השאר צעירים שקרובים בגילם לבן שלי יותר מאשר אלי. והם עומדים על כך ומנסים לשכנע אותי כי הם מסוגלים לאהוב אותי ולוותר על כל רצונם בלהקים שוב משפחה וילדים ולא ידרשו זאת ממני. נו באמת, ולמה נראה למישהו שאעצור את חייו בגיל צעיר לנוכח גחמה רגעית ובעוד עשר שנים אצטרך להתחרות עם ילדות מפתות עם בטן שטוחה ורגלים חטובות כשאצלי הבטן השטוחה תתמלא קמטים והרגליים החטובות שלי ימלאו את מה שמרווח היום. וגברים נשואים ,בעבר חשבתי שזה דווקא עסק לא רע, יש הרבה חופש ורוב הזמן זו הנאה צרופה, אך המידות המוסריות שלי כנראה גדולות ממני וככל שאני חשובת על כך אני בטוחה כי אסור לאיש להיכנס בין בני זוג לעולם ולא חשוב מה יש שם או אין... ושלא יובן מכך כי אכפת לי מה אחרים עושים, אני לא בודקת וזה לא עינייני ולא מתעסקת בלשפוט אנשים לטוב או לרע... אז הנה לך תשובה למה אני עם הסדין החשמלי ולא עם הדבר האמיתי. קלי קלות, אל תצפה שאסביר לך למה אני לא מתאמצת להופיע בכל מיני אירועים בכל מיני מועדונים. מזמן הבנתי כי בכל אירוע בו אני יושבת עם אנשים, לכל אחד יש לפחות חמש אקסיות ולכל אחת שניים שלושה אקסים ולי זה נראה כאילו כולם התערבבו וכל פעם מישהו מוציא פתק מתוך כובע מרופט שמסתובב בתוך מעגל קהילתי שאינו משתנה. אז גם זה לא, אין לי כוונות להיות נבוכה מול עיניים בוחנות ולשמוע סודות בין נשים על ההוא שיצא עם ההיא וההיא שהיתה החברה של ההוא ועכשיו היא איתו וכו'. לא שאכפת לי שאחרים נמצאים שם וטוב להם... ובכלל אני עסוקה עכשיו בשאלה הרבה יותר גדולה, עליה אני באמת לא רוצה להצטער אם יש משהו שאני יכולה להציל היום ומחר עלול להיות מאוחר מידי. ומן הסתם השאלה הזו כנראה לא צצה סתם, באותו הבוקר שלחתי לו הודעה אולי יידע להסביר לי את פשר הדמעות של אותו הבוקר ... בשיחה אלמת שאל שאלות ולא ביקש ממני תשובות, זה היה ברור לו שאבין ולי היה ברור כי עלי לענות לעצמי על השאלות ולרגע לא ציפה ממני לקבל תשובות.
ארבעים וארבע שנים ואני תוהה, חתיכת גיל, אילולא הייתי חברה כאן בקפה , סביר להניח שלא הייתם יודעים על כך כמו שלא ידעתם על כך לפני שנה ולפני שנים. בשנה שעברה גם אז הייתי חברה בקפה ואפילו נזכרת כי את יום הולדתי חגגתי בקרב בני משפחתי בזמן החלמה מניתוח. נו הנה כבר סיבה טובה למה עלי לציין את היום הזה. מהלך אשר דרש ממני אומץ רב להחליט עליו כשההשלכות יכלו להיות גרועות ויצא שהכל עבר בשלום תודה לאל וההשלכות באו רק לטובה.
חתיכת גיל, נכון שהרבה מחברי כבר היו שם ואני עכשיו מתנסה במה שהם כבר הבינו ושכחו אולי, כמו אחותי המבוגרת ממני וכשאני בוחנת אותה במהלך הזמן , אני מבינה כי אין הרבה שינויים אם בכלל וכשיש הם רק לטובה. ואז אני מגיעה לגיל שלה שנה וחודשיים אחריה ומחפשת את ההבדל בין היום האחרון ל 43 והיום הראשון ל 44 ולא מבינה על מה המהומה.
אין מהומה, את המהומה עושים סביבי, אני דיי נבוכה לנוכח אהדת המעגלים החברתיים אליהם אני משתייכת. אני בכלל עדיין עסוקה בשאלה הגדולה ומסתבר כי התשובה שלי היא יותר מאחת, וככל שאני חושבת על התשובה, אני מבינה כי אם לא אעצור עכשיו אני עלולה למצוא עצמי מתחשבנת בפנקסות של מי שעוסקת בכספים ובאופן מדופלם לחלוטין.
על מה אצטער? סביר להניח על כך שלא למדתי כל שנה משהו אחר שאני אוהבת וזה מביא אותי למחשבה כי החלטתי ללמוד להמשיך את לימודי ויש שני דברים שארצה ללמוד: ייעוץ ארגוני ואומנות, איך אשלב בין שני הדברים הללו, זה עדיין בשלב הבדיקה.
אני מניחה כי לא ארצה לחכות עשר שנים כדי להבין שויתרתי על זוגיות לאורך השנים ולא מימשתי את האמונה שלי כי אני רוצה יודעת ואוהבת את החיים המשותפים בבית אחד. מה אני עושה לשם כך, לא יודעת איך עושים את זה, אולי אתם תציעו לי ואם לא אכפת לכם, אל תשלחו אותי לחפש זוגיות באתרי הכרויות, הכרטיסים שלי מתגלגלים מאז גירושי וגם כשהייתי בזוגיות לא ידעתי למצוא אותם כדי להקפיא אותם וסביר להניח כי אם תחפשו אותי שם, תמצאו ואם עוד לא קיבלתי פניות מהנהלת האתרים כי התיבות שלי עמוסות, זה רק כי הם חושבים כי אולי יש לי פוטנציאל. אשרי המאמין... לא פעם חשבתי לצאת בפוסט אישי ולבקש את עזרת הציבור במציאת זוגיות ולהפעיל קשרים בכל דרך אפשרית , אך רגע שפוי אחד גרם לי להבין כי רוב האנשים לא יבינו את ההומור שלי וזה עלול להתפרש כמסכנות לשמה ואולי אפילו אהיה עמוסה כל כך הרבה פניות שאתבקש לצאת בהכרזה כי המשרה לא רלוונטית ועם כל הפונים הסליחה. בחישוב מהיר איך אני מתקדמת לעבר כמה מטרות, אני מגלה כי את רוב שעות היממה אני מעבירה מול מחשב במשרד כשערימות של דוחות ומשימות לביצוע נערמות מידי יום וכל רגע נדמה כי הנה זה נגמר, וערימה נוספת מושטת אלי. רגע אחד אני מרימה את הראש מעל המסך ומגלה כי השעה היא שעת אחה"צ ואין בנמצא שליח אחד שיהיה מוכן להביא איזה סנדוויצ' עבורי וכל מה שאמצא בסביבה זו פריכית יבשה למרוח עליה מעט טחינה ולשתות עוד קפה אחד שהכינה לי ביומית המזכירה הנאמנה איתה יש לי הסכם בשתיקה של קפה אחד ביום משובח בשעה הנקובה. אמרתי שאני לא רוצה פינקסנות, מסתבר שאין לי ברירה. אין דרך להבין מה אני רוצה הלאה ועל מה אני עלולה להצטער אם לא אבחן את מה שיש לי עכשיו בהתחשבנות מספרית של שעות עבודה מול שעות הנאה ושלא תחשבו , אני נהניית בעבודה - טוב, רוב הזמן. אז איך עושים את כל מה שרוצים ולא רק את מה שחייבים לעשות? עד חצות אני מניחה אמצא לפחות תשובה אחת שתעניק לי רגע של רווחה על הכורסא, ברגע הזה בו התגלגלו שתי רביעיות בקוביות וגם אם אהפוך בהם מכאן ומשם, לא אוכל לשנות את כיוונם.
אני אחגוג בלחץ החברים היקרים שלי ביום שלישי הקרוב בע"ה במועדון ה "בובה מרה" מהשעה 21:30 ברחוב הארבעה 24 בתל אביב - מזמינה אתכם להרים כוסית שמפניה איתי... ואני נבוכה האמינו לי, מעולם לא חגגתי יום הולדת עם כל כך הרבה חברים. |