אמש ביקרתי באולם הקונצרטים בהיכל התרבות בתל אביב. התזמורת הפילהרמונית  בניצוחו של זובין מהטה ניגנה את הסימפוניה ה-5 של מהלר. יצירת מופת, ביצוע מופלא, חוויה עילאית לחובבי המוסיקה. 

המבוא מעיד על חיבתי היתרה למוסיקה קלאסית. (ולמוסיקה בכלל). אכן אוזני ניחנו ביכולת הבחנה דקה בין צלילים, יכולת לזהות מנגינות ואפילו לזהותן או לשחזרן בזמזום. אך לצערי אני לא מנגנת על אף כלי נגינה. לבושתי אודה כי איני מצויה אפילו בכתב הסתרים שנקרא תווים. פרדוקס?? לא בהכרח.

 במשך שנים לא הצלחתי לפצח את התעלומה עד שפגשתי את עולם התוכן בו אני עוסקת כיום.האבחון הביומטרי, זיהוי הפוטנציאלים המולדים של כל אחד ואחד מאיתנו. וכשבחנתי את מערך טביעות האצבעות שלי התעלומה נפתרה. אכן האונה הרקתית (Temporal ) שלי מפותחת למדי,  היא זו שמקנה לי את ההבחנה השמיעתית החדה. יתרה מכך אופי הטביעה מעיד על הצורך בגירוי שמיעתי וצורך בהרמוניה של צלילים.

 אך באשר ליכולת המוטוריקה העדינה, נו, כאן, איך לומר זאת... לא משהו. האונה הקודקודית (Paritial)הימנית שלי חלשה. היות ולחלק זה במוח לא מעט תפקידים והוא קשור בקשר הדוק לחלקים אחרים במוח, יש לו תפקיד חשוב בתהליך הלמידה, במיוחד בשנים הראשונות של בית הספר.

לפני למעלה מארבעים שנה לא ידעו להתייחס לחולשה זו כפי שניתן לעשות זאת היום.  יחד עם מרכיבים אישיותיים מולדים נוצרה קומבינציה שבגללה לא למדתי לנגן, או ליתר דיוק מי שאמור היה ללמדני (אבא שלי) התיאש די מהר. נותרתי עם יכולות ההאזנה שלי ולמען האמת מאוד נהנתי מהם. אך עד היום כאשר אני צופה בנגנים מוכשרים המפיקים באמצעות קצות האצבעות שלהם צלילי גן עדן, אני מתבוננת בהם בקנאה ובהערצה. 

לשאלה מה משפיע יותר, גנטיקה או סביבה? הנושא נדון במאה השנים האחרונות במיוחד בתחום מדעי ההתנהגות. לא ברורה ההכרעה בנושא. אך מתוך התבוננות במאות ואלפי כפות ידיים וטביעות האצבעות שלהן, אני נוטה להבין כי לגנטיקה, להיבטים המולדים יש משקל רב מאוד. הסביבה יכולה להעצים או למתן אותם. לשכלל או להתעלם מהם. אך בסופו של יום מדובר בחומר גלם ייחודי עמו נולד כל אדם והוא זה המבקש להתממש. 

הבית בו גדלתי היה מוסיקלי מאוד. סבא היה מנצח, אבא התפרנס מבניית כלי נגינה. המוסיקה התנגנה סביבי תדיר. ובכל זאת החיבור שלי למוסיקה נותר בגדר האזנה בלבד.לעומת זאת ילדיי שהתפתחו בבית רגיל למדי,בו הוריהם לא ניגנו ולא היו כלי נגינה פזורים בבית, אמנם המוסיקה לסוגיה התנגנה לה ברקע תמיד, מימשו את הפוטנציאל המולד הטבוע בהם והם כמובן דרשו את הכלי  והיום הם מנגנים ללא הרף(כולל הרכבים מוסיקליים). אין פלא. טביעות האצבעות שלהם שונות משלי.