"אלוהים יקר, ברצוני לקבל את עזרתך בבקשה. בשיחתי היום עם ע. הוא הראה לי כיצד נשאר בי פחד ממערכות יחסים. פחד להתאהב. ובעצם אני לא רוצה בן זוג. ואני כידוע גם כן רוצה בן זוג . אני יודעת שאני מאושרת כמו שאני. באופן מסוים, כמובן שכבר התייאשתי מזוגיות. אני רואה שזוהי אמונה שלילית ביותר."
" זוגיות יכולה להיות נפלאה, תומכת, מפרה, מספקת, מעשירה, מעוררת את האושר שבך, אילנה יקרה ואהובה" אומרת בת קול בתוכי. "מי זה? האם זה רבי עקיבא"? "זה המלאך שבך. המלאך השומר שלך." מרגישה ספירלה אנרגטית מעל הכתר שלי ותחושה מאוד מאוד נעימה. כבר הסערה והמועקה שבתוכי התחלפו בשקט.... אני כל כך אוהבת את השקט הזה. השקט הזה הוא אני. "כן יקירה, אבל יש בך עוד הרבה יסודות ולא רק שקט. יש בך אש סוערת ופראית, אש של יצירה, של התלהבות, של תשוקה, של שמחה מתפרצת. התרצי לכבות אותה?" "אש נשמע כמו משהו קצת חסר שליטה," אני עונה. בהססנות מה. "את אוהבת מאוד אש" אומרת לי בת הקול שבתוכי בהתלהבות וצוחקת בקרבי. "אני באמת אוהבת אש, תרתי משמע! אני מודה שיש בי יסוד אש דומיננטי. טוב. אולי אוכל לשאול את היסודות שבי מה דעתם על מערכת יחסים זוגית אוהבת. הדגש הוא על אוהבת ועוד דגש: ה ד ד י ת! יסוד אש, אתה רוצה זאת?" "אני משתוקקת בכל כולי. ואני זו את, אז את לא צריכה לפנות אלי במין זכר", אומרת ישות האש. אני רואה אותה בצוענייה שחורת שיער, לבושה חצאית אדומה מתנפנפת, שכבות של שחור, צמידים, מטפחת ראש אדומה, ברק בעיניים. רוקדת, סוערת. זו גם אני. נכון. איך שכחתי? אולי לא שכחתי בעצם... " יסוד מים, את רוצה זאת?" דמותי בגוונים של כחול תכלת עדינים, מחוללת ברכות על שפת הים. כל כך אוהבת את הים. מנגינת קונכיות ברקע..... עדינה כל כך. חולמנית. רומנטית. רגשית. "בוודאי שאני רוצה התאהבות. אני זו את," היא אומרת לי ודמעה נוצצת בעיניה. "אולי תפסיקי כבר להדחיק אותי? את עצמך מפני עצמך?" לבי נכמר עליה. עלי...עולה לי עצב...ממש עצב.... ואני נושמת ומבקשת להכיל ולקבל ריפוי.... "יסוד אוויר, את רוצה זאת?"אני שואלת בהשתוקקות לראות מי באה. מגיעה הכוהנת הגדולה, לבושה כחול, של לבן לראשה. חרב בידה והיא כולה רוטטת בעוצמה, באורות כחולים מוזהבים. "לא! אני רוצה להישאר בעוצמה. לשלוט בעצמי על גורלי. לא לתת את הכוח לאיש. לא עוד! אני את רוצה את הלבד! את הביטחון של הלבד!" היא אומרת. ואני חשה בעוצמה ובתקיפות שלה. היא זו גם אני. מעניין. כנראה שהיא הדמות הדומיננטית שבי. ולא פלא, כמובן, עם עוצמות כשלה. "וגם שתלטנות" לוחש לי המלאך הפנימי שבי ומחייך בעדינות. (ששש...שלא תשמע.... צוחק וקורץ לי). "יסוד אדמה, מי את? את רוצה זוגיות?" אני שואלת ומסתכלת בשקיקה לראות מי מגיעה. לא מכירה אותה. "את מכירה אותי", היא מחייכת. היא שחומה מאוד. היא נראית מהאיים. הוואי, טהיטי, משהו דומה. חצאית מעלים, פרחים על החזה החשוף. פרחים בשיער. רוקדת בחושניות, צוחקת. נוגסת בכל פה בפרי עסיסי. מה הפרי? אננס? לא. זהו מנגו. פרי דמוי מנגו. וטיפות נוטפות לה על הפנים והיא צוחקת ומנגבת בכפות ידיה ומורחת על החצאית שלה. "אני משתוקקת לבן זוג. זהו האושר הגדול ביותר בעולם!!! מה, שכחת כבר? את כל כך חושנית, כל כך יצרית, כל כך נהנית מלאהוב ולהיות נאהבת. להתמזג......." "אה, נכון. היא זו גם אני בעצם." אני תוהה. איזה מעניין שזה יוצא! אז יש בי ארבעה חלקים. "על ארבעה בנים דיברה תורה", אומרים בהגדה. תם, חכם, רשע, וזה שאינו יודע לשאול. משעשע... נראה שיסוד אוויר, הכוהנת הגדולה - ב מ י ע ו ט ועם זאת בשליטה מלאה! אני עומדת חסרת אונים מול מה שאני רואה. החלקים שבי. איך אפשר לאחד אותם בכלל? אני קוראת למלאך הפנימי שבי לעזור לי. "אני איתך יקירה. גם אני חלק ממך. החלק הנעלה שלך. החלק הרוחני שבך. ואני רוצה לייעץ לך להתאחד עם כל הדמויות שבך. לא לתת לדמות אחת לשלוט. תראי, כל אחת מהדמויות, מארבעת היסודות, מציעה לך מ ת נ ה. שימי לב: דמות האש - מציעה לך את ההתלהבות והחיוניות האנרגטית. התאהבות עשויה מהם. אהבה, התאהבות בגבר בשר ודם תלבה את האש בך ותשמח אותך מאוד וזה יענג אותך מאוד. (וכולם יודעים שאת אוהבת להתענג, צוחקת המלאך שבי). דמות המים - מציעה לך את הרגשות העמוקים, הרומנטיים, החולמניים, הפיוטיים. וחיבור אליה מאוד יספק ויעשיר אותך ברבדים מאוד מאוד עמוקים שבך. ו זה ישמח ויענג אותך מאוד מאוד. אהבה בגבר בשר ודם תיגע לך במקומות העמוקים ביותר, במצולות נשמתך הנפלאה ותגרום לך לשלות אוצרות על גבי אוצרות. את תיהני מאוד מהחוויה המספקת! (וכולם יודעים שאת אוהבת ליהנות, צוחקת המלאך. ברכות מעודנת). דמות האדמה - מציעה לך את חדוות המין, את תענוגות החושניים שיש במגע, שיש באיחוד ובמיזוג. חוויה זו תענג אותך עד מאוד ותגרום לך ליהנות מהנשיות הפורחת שלך. (אני מדקלמת בשחוק: כן כן, וכולם יודעים שאת/שאני אוהבת מאוד להתענג...שתינו צוחקות). אז מה עושים עם יסוד אוויר? היא מטרפדת לנו את השמחה. המלאך הפנימי המעודנת מייעצת לי כעת: "תני לה הצעה שלא תוכל לסרב לה. הציעי לה: עניין מנטאלי והתפתחות רוחנית מואצת! תראי איך שאת "ממיסה" אותה....." "מה, והיא תאמין?" "יקירה ואהובה, הרי זו האמת. " אומרות כולן. אומרת אני. אנחת רווחה משתחררת ממני. לבי נפתח. הנשימה שלי עמוקה יותר ונעים לי. באמת. שקט נעים בתוכי וחום בלבי. שנפתח עוד. לרובד נוסף של החוויה הארצית. "זוהי חוויה גם שמיימית ואל לך לזלזל בה", מתערב לפתע אלוהים. הוא מחייך למראה דו-השיח ביני לבין החלקים שלי. בהשראתו ראיתי חלקים אלו. כמה מקסים ונפלא! "אלוהים יקר ואהוב, אתה מוכן בבקשה לשכנע את הכוהנת הגדולה שבתוכי שכל כך חשוב לה להיות בעוצמה, בשליטה עצמית, במרכז של עצמה, בשקט ובטוהר שזה טוב ונכון להתאהב ולפתח קשר זוגי הדדי? אני מדגישה ה ד ד י." "אני נעתר לתחינתך ולהפצרתך, בתי היקרה והנאווה", אומר אלוהים בהדרת כבוד שקטה. נשמי....נשמי....נשמי.... אמרי: אני מסכימה ל ה ת א ה ב מ ח ד ש! אני בוחרת להתאהב מ ח ד ש! אני מכילה ה ת א ה ב ו ת. וזאת עושה הינך ללא כל פחד ומורא. זוהי חוויה נפלאה, מספקת, מעשירה, משמחת, מגדילה, מחדשת, מרנינה. יקירה, הכיצד שכחת שאת כל כך, אבל ממש כל כך.... אוהבת לאהוב? ואת אוהבת להתאהב? את אוהבת להתאהב! בחרי להתאהב בצורה מפוכחת. " "בוודאי לא אלוהים אומר זאת, כי אהבה היא ההיפך מהתפכחות. אהבה והכוונה התאהבות היא אשליה, לא?" "התאהבות הינה חוויה רגשית ע ז ה. הרגש אינו אשליה יקירה. האשליה מצויה בשכל, אך לא ברגש. למה הכוונה? ל פ ר ש נ ו ת, להסברים שאתם מציעים לחוויה הרגשית." הבנתי. בערך. אולי בעצם... "את לא מפחדת להתאהב, כמו להיפגע, יקירה" אומר אלוהים ברכות. "אני מפחדת להיפגע? חשבתי שלא?! אבל אתה צודק כמובן. אני מפחדת לאבד את ההתאהבות ולהחליף אותה בשברון לב, בכאב, בעצב ובצער. אהה... איזו אמונה שלילית איומה שזאת! שכל התאהבות מסתיימת בכאב לב! אני רק כותבת זאת וכבר... ממש חשה כאב בלב. בצ'אקרת הלב. כאב של סכין. אבל אני שמחה לראות את האמת הפנימית שלי." "חשוב להגיע ללב של האמת וליסוד אמונותיך! " אומר אלוהים ברצינות עוצמתית. מדויקת. אני לוקחת את האמונה "כל התאהבות מסתיימת בכאב לב" ומבקשת לשנות ולהתמיר אותה ל: "התאהבות גורמת לי שמחה רבה!" אז אולי האושר לא תלוי בהתאהבות, אבל אין ספק שהיא מספקת שמחה גדולה. והיא נעימה ומרגשת בצורה נפלאה! טוב: "התאהבות גורמת לי שמחה רבה ומגבירה את אושרי!" עוד יותר טוב. אני נושמת זאת לקרבי. (כמעט יצא לי לקברי...) "אני אוהבת להתאהב. כי זה כיף לי!" זה נושם לי נכון מאוד. האם זו האמת שלי? בוודאי. אולי. עוד לא. הייתי רוצה לזמן התאהבות שפויה, אז זה אומר שאני חושבת שהתאהבות היא חוסר שפיות! "התאהבות היא הכלת תדרים תוססים מאוד של אהבה נרגשת, שמחה, מעניקה, מחוברת ליקום. היא חלק מחוויית האלוהות! התאהבות היא קלילות. היא אופטימיות. היא אופוריה. היא שיכרון חושים. היא משהו מהנה, מענג, מספק, מרגש, קסום, נפלא ומופלא! " לא יודעת מי אומר לי. "החכמה שבך!" אני בוחרת להאמין לכך. אני רוצה לומר לכוהנת הגדולה גם שהתאהבות תלמד אותי על עצמי, על עוצמתי, על להישאר במרכז שלי, ועוד. לא יודעת מה. אבל היא תהיה כיפית! הכוהנת מסכימה. מחייכת. מי אני? אני כל הדמויות האלו. אני מורכבת מכל מיני רצונות. הרצון בעוצמה ובשליטה על הרגשות התגבר. אני הכי מעריכה את השכל, זה נכון. יותר מאשר את הרגש. ומצד שני, שכל בלי רגש זה יובש. זה שעמום. זה חוסר הנאה. ואני כן אוהבת את הרגשות שלי בעצם! נראה לי שצריך איזון וחיבור בין השכל לרגש שלי. האם הם מחוברים, אני שואלת? ל א. אני מבקשת לחבר ולאזן את השכל והרגש שלי ליחידה הרמונית משותפת א ח ת! תודה. הבטן שלי מקרקרת. (אולי אין קשר) משהו מתרחש. אני חשה אותו בסנטר (?)בצוואר מצד ימין. כובד. רצון לישון. ספירלה במצח. ממש התרחשות! הלב מסתובב. הצ'אקרה הכוונה.
"מזל טוב האיחוד בוצע!" עולה לי. עם מחיאות כפיים ברקע. של המדריכים. אלוהים מברך אותי: "הגעת להחלטה נכונה ואמיצה, יקירה." "אבל מה קורה לי בסנטר???" "תירגעי. תחייכי. תני לתהליכים להתרחש בלי שליטה של ה ש כ ל." תודה על התהליך הנפלא. מאוד מרוצה ממנו. תודה ע. על שהראית לי מה שבתוכי שלא ראיתי. האמת נעימה לי מאוד, תהיה אשר תהיה. תודה אלוהים על התהליך המרתק. תודה למלאך הפנימי ולדמויות שבתוכי. ותודה לעצמי כמובן. איזה יום נפלא ומקסים!
(*כתבתי לעצמי לפני כמה חודשים. משתפת כי אני מאמינה בדוגמא אישית לעבודה פנימית. נ.ב. טרם שכנעתי את עצמי, ככל הנראה!  |
המשך יבוא....או שלא, כמובן.)