אני חושב שהפאנל שהכי ייזכר (ולא לטובה) מהועידה  זה הפאנל של יחסי הציבור באינטרנט.
הפאנל שעסק בדיון חשוב ומעניין, התפתח לקרב של התנצחויות ילדותיות בין חלק מהאנשים,
כשבתפקיד הגננת משמש מנכ"ל אסם שדוחף על הדרך רמזים שיווקיים "נסתרים" (ילדים אל תריבו קחו במבה אסם).
בהתחלה זה היה נחמד, אח"כ מצחיק ובסוף זה כבר גרם לאנשים לצאת מהאולם.

לדעתי גולת הכותרת של הפאנל הזה היו שתי ההצהרות של רני רהב :
1. רני אמר שהוא לא מתכוון להפריד בין יחסי הציבור באינטרנט לבין שאר המחלקות.
2.

א. הבלוגים זה סוג של קוריוז
ב. ו"הטוקבקים זה אחד הדברים הכי בזויים באינטרנט.
הטוקבקיסטים - במקום ללכת לפסיכולוג - כותבים תגובות מטומטמות באינטרנט. פעם אחת צריך ללכת לחולי הנפש האלה, ששופכים רוע באינטרנט, ולעצור אותם."

רני אמר, שאין צורך להעסיק אנשים מיוחדים שמבינים בתחום וכל עובד שלו "מכיר את האינטרנט".

לדעתי, רני לא השכיל להבין שיש הבדל משמעותי בין האינטרנט לבין העיתונות הכתובה,
במקום להכיר בשחקנים החדשים שנכנסו לתמונה וללמוד איך להתמודד איתם הוא מתעלם מהם.

בכל מקום בעולם נפתחות מחלקות מיוחדות ליחסי ציבור באינטרנט - כתיבת בלוגים בשם החברה או שליחת מידע לבלוגים חיצוניים, פוסטבקים, הודעות בפורום ,
חברות פרסום פונות לייעוץ מחברות לקידום אתרים ויש אפילו חברות שמתמחות רק ביחסי ציבור באינטרנט.

אפשר לצייין לטובה את אשת יחסי הציבור אירנה שלמור שהשכילה להבין שצריך לבנות את הטיפול באינטרנט כיחידה נפרדת ואפילו הודתה שחלק מעובדיה משתלבים בדיוני טוקבקים.

סוף סוף האינטרנט מאפשר לחברות יחסי הציבור, ליצור אינטרקציה אמיתית בין הגולשים לבין החברה ומאפשר להם לרדת מהעץ הגבוהה שהם טיפסו עליו.

כאן ניתנת להם ההזדמנות להיזכר שיחסי הציבור, נועדו בראש ובראשונה בשביל הציבור.

מהלך של הכרה בגולשים והבנת המדיום החדש הזה, ייאפשר חשיפה רחבה ואפקטיבית הרבה יותר ממה שהמדיה הכתובה מאפשרת.

לגבי ההצהרה השניה, שצריך לאשפז טוקבקים מעבר לעובדה שהדבר הזה מעליב ופוגע,

הוא מציג לנו הגולשים/צרכנים  את הזלזול הרב שלך.

הטוקבקים הגיעו מתוך צורך חשוב ועיקרי -

הרצון של כולנו להביע דעה לגבי כתבה, מוצר או כל דבר אחר.

אנחנו רוצים שישמעו אותנו כדי שנוכל לקבל מוצר טוב יותר,

שירות טוב יותר או סתם כדי להגיד מילה טובה.

נכון שכיום התחום הזה קצת "הושחט" בעקבות כל מיני חברות שנכנסו לתחום אבל הטוקבקים

התגלגלו, פיתחו זהות והפכו להיות בלוגרים.

האם גם את הבלוגים צריך לאשפז???
בכל יום נכתבים מאות אלפי ואולי מיליוני טוקבקים ופוסט בבלוגים, בחלק מהמדינות מתקיים ויכוח האם יש מקום לתת לבלוגר מעמד של עיתונאי.

הימים שבהם היה מספיק לשלוח הודעה לעיתונות וכמה מוצרים לבדיקה לעיתונים הגדולים, הולכים ואוזלים, כבר היום ניתן לראות חברות יחסי ציבור פונות לבלוגרים ונותנות להם מוצרים לבדיקה או הזמנות לכנסים, אז איך אפשר להגיד שהבלוגים זה סוג של קוריוז?

לסיכום רני,
יכול להיות שמיליוני הבולגרים, הטוקבקיסטים וחברות יחסי הציבור טועות
אבל האם יש סיכוי קטן שאתה מפספס כאן משהו???