רק רצינו כלב...
אחי שגר בצפת הרחוקה והקרה זרק לי עצם....אני רוצה לאמץ כלב
אין בעיה עניתי בבטחון תבוא לתל אביב נלך ל''צער בעליי חיים'' ושם
יתנו לך איזה כלב שתרצה.
אחי לא התעצל הגיע לתל אביב ,התקשרנו לברר אם יש כלבים לאימוץ
והגברת שענתה לנו אמרה...''יש כלבים מכל הסוגים...אימוץ עולה 650 ש'ח תקבלו כלב מעוקר ומחוסן''
הסכמנו ושמנו פעמינו לכיוון ''צער בעליי חיים ת'א ''
כשהגענו ציפתה לנו קבלת פנים הייתי אומר....צוננת.
הגברת שדיברה אלינו בנועם בטלפון, הביטה עלינו במין מבט קר ומרוחק...''לא הבאתם את כל המישפחה?''
''לא הבאנו כי זאת הפתעה'' עניתי בשקט
''מצטערת אתם לא יכולים לאמץ כלום...אני צריכה את כל המשפחה כאן'' ענתה וסובבה את פניה למחשב שמולה.
מאותו רגע הבנתי שאני לא יותר חשוב מהעשן שהשומר בחוץ נשף מהסיגריה שלו.
''הגענו מצפת,רק בשביל לאמץ כלב...הבאנו כסף ואנחנו אנשים טובים בדרך כלל''
''אדוני..חבל לך על הזמן כלב אתה לא תראה היום''
לאט לאט הרגשתי את כל ה d.n.a המרוקאי שלי מתפרץ
''אתם אגודות למען החי שמתלוננות כל הזמן על בירוקראטיה יוצרות אותה בעצמכן'' הטחתי בה בכעס
ותשובתה המטומטמת לא אחרה להגיע...''אולי אתם הולכים לבשל את הכלב או להרוג אותו?..מאיפה לי לדעת?''
כאן כבר הבנתי שאין עם מי לדבר...אמרתי לגברת שגם אם יהיה לי כסף בחיים לא אתרום אותו לעמותה מטורפת כמו שלה.
|