נגמרו לי המילים אין לי יותר שירים גם לא פרחים ואפילו לא חיוכים. ככה ביום פשוט וסגרירי כשהגשם דולף לו באופן חופשי כשהיום האיר אבל נשאר חורפי ידעתי שזהו זה יומי. ככה בסטאטוס שלא משתנה תקופת האבן אצלי חונה ללא כרטיס חניה וללא מונה יודע שאיש בי לא מקנא. ככה מתפרקים להם הימים ונשברים השעונים השניות לא נספרים והסימניה איננה בין הדפים. השיר לא עצוב עצובים המילים למרות שאני חשוב למרות שהחיים מפנקים. מצפה לפתיתי האושר שינוחו על גופי שיצטברו לשכבה שתרווה את צמאוני שאכיר ביכולתיי הבלתי נדלות שזה יפתיע אותי ולא אצטרך לחכות.. כי כך הוא השיר ללא מילים תחושות בלב בתוכו בפנים אינו מוכר לאיש והוא אינו נושא תווים חמקמק ונעלם גם המשכו ללא חרוזים |