| שלום לכם. הנני גבר בן 47 ומנהל מוסך, עסק רגיל עם עובדים, לקוחות, ספקים. ובנוסף לכך למדתי להיות מאמן. בשנתיים האחרונות אני עובר תהליכי התפתחות , חלקם שמחים וחלקם פחות שמחים ואני נמצא במקום שמאפשר לי ליהנות מאיך שאני ולקדם בברכה ופתיחות את חיי. נוצר בי עם הזמן פער מתסכל בין הרצונות והמאוויים שלי לבין איך שהעסק שאני מנהל תיפקד בפועל. שנים הייתי שבוי במאבק מתוך הבנה שאני במלחמת הישרדות ולא פסחתי על האשמת אחרים. גם הצלחות רשמתי, אך שילמתי מחיר במלחמה הפנימית. מה שמושך אותי לסביבה עסקית שמחוברת לרוח, זה שאני הוא זה שמפעיל את העסק ואני הוא זה שמפעיל אותי. והצלחה שלי בקידום העסק פירושה שאוכל לתרום את מה שאני מומחה בו ליותר ויותר אנשים. כל המהלכים שלי, כמו בקשר עם הלקוחות, ההסכמים עם הספקים, עד כמה למשל אני מתפשר ומוותר במחיר כדי לקבל עבודה, תלויים אך ורק בדרך שבה אני חושב ומגיב. את איילת השחר אני מכיר מזה מספר שנים ונוכחתי בעבר לעבודתה כמנחת עסקים ויוצרת תהליכי התפתחות. לאחרונה התרשמתי מכמה בעלי עסקים בתחומים שונים שעבדו עימה וריפאו את העסק שלהם ואת עצמם ויצרו תנאים חדשים לעסקיהם שזה סיקרן אותי יותר, בייחוד לגבי השנה האחרונה. לפני כשבועיים נרשמתי והגעתי למפגש הראשון של קורס עסקי רוחני למאמנים של איילת השחר. העסק אותו אקדם במהלך הקורס הוא המוסך. סביבת התפתחות של המוסך מתוך עולם של אימון נראית לי נכונה מכיוון שמבחינתי עסק זה עסק והדברים הם, בידיו של בעל העסק. סביבה אימונית, שפה אימונית וכלים של אימון הם אמצעים מצויינים להוביל את עצמי ואת הצוות לרמה הבאה. העניין של לכתוב בלוג ולשתף את העובר עלי נמצא כבר זמן מה במחשבותיי מתוך אמונה שזה יהיה תרומה לעוד אנשים בעלי עסקים להכיר דרכי עוד דרך עבורם ולפתח את העסק שלהם. היו בי התלבטויות. החשיפה, הפגיעות, מה יגידו, איך אכתוב על חולשותיי, האם אוכל להיות כנה?. אני יותר שלם לגבי שאלות אלה ובכלל, אין לי ספק שמה שכבר אכתוב ונהייה כתוב, הינו נקודת התחלה חדשה עבורי כך שכל מה שנשאר זה להתחיל. ובכן... לפני יותר מחודש הודעתי לאיילת השחר שאני בא לקורס. אמרתי זאת כמו שאומרים אני הולך לאכול פלאפל . בשיא הפשטות. עברו להם 30 יום ולפתע התחלתי להבין שאמרתי לאיילת שאני בא לקורס. כלומר, ש א נ י ב א ל ק ו ר ס. עכשיו זה כבר נהיה פלאפל עם המון חריף וטונה של עמבה בלי שתייה. מה עשיתי ? התפלאתי על עצמי איך זה יתכן שממוצא פי יצא משפט כזה חסר אחריות שהולך לסבך אותי עם עצמי ועם המילה שנתתי לאיילת כי פתאום התחוור לי שאני בא לקורס. החוורתי ועוד איך החוורתי. נלחצתי לקיר בכוחות עצמי ללא נשימה. לא ישנתי, התחילו חששות מזה שאיילת תתקשר, התחמקתי (טיפה) משתי שיחות טלפון ממנה כי לא ידעתי מה אני הולך לאמר. אני?... התחייבויות?... להתמודד? לא פשוט. וגם הדבר הזה שכל החכמים משתמשים בו - ת כ נ ו ן ... כן .. תכנון, זה אלמנט. אוי ואבוי לאיזה צרה הכנסתי את עצמי. אני בעצמי, הולך בעיניים פקוחות להיפרד מהחופש וחיי לטובת תכנון וזה פשוט הזוי. זה מצויין שמישהו אחר מתכנן, זה מעולה שאני אתכנן למישהו אחר וכאן אני הולך לתכנן את חיי. אתם יודעים מה, זה ממש מפחיד. שיחה עם איילת יום לפני הקורס. "לא לא מה פתאום אני מתחמק ממך" עניתי, נוכח לאי הדיוק בתשובתי. הייתי בשיא הלחץ במערבולת של מחשבות מה יהיה ואיך יהיה ושם, מעבר לקו הייתה איילת, שהביאה עלי נוכחות של נינוחות ואהבה לכל מה שקורה איתי , פשוט אהבה אין סופית. חזרתי לנשום ונרגעתי ונכנסתי לתוך מרחב שאיפשר לי להיות הכול, לומר כן לומר לא, להיות מי שאני עכשיו ובעיקר לאפשר לעצמי להיות מי שאהיה עוד מעט – אדם מוגדר ומבין בבהירות נפלאה למה הנשמה שלו השתלטה לו על הלשון לפני חודש "בחוסר אחריות" לרגע קצר וחשוב לחייו שלו ולהיות מעבר לפחד והחשש. תודה! אני גר בצפון הצפוני של המדינה היכן שכולם כמעט מגיעים לטייל בסופ"ש. יצאתי לדרך ב 07:00 לכיוון חיפה. שרתי והייתה בי שמחה וידיעה שאני בחרתי נכון. שאני הולך להתחיל מסלול של מיצוב העסק שלי בכל הרמות. ידיעה שאני הולך לחוות את עצמי בכל רמח איברי ולהפשיט מעלי מעכבי גדילה למיניהם מעכבי חשיבה ומעכבי התפתחות והולך לקבל חופש יותר גדול לחיי שיאפשר לי לקדם את עצמי את העסק שלי ויאפשר לי לקבל את לקוחותי, לקבל את תשלומיהם באהבה , לקבל את ספקיי ולשלם להם בהכרת תודה על התרומה שלהם לעסק שלי , לקבל את עובדי ולקבל לחיי הנאה יצירה שמחה ושפע עם ת כ נ ו ן. וכך התיישבנו בקורס, מספר לוחמי עסק, לקדם את המערכה לשמה באנו. אולם מהר מאוד הבנו שההתפתחות שלנו באה רק מתוך שלום. שלום עם מה שעובר עלינו כאנשים, שלום עם חוויות, שלום עם התנסויות כואבות, שלום עם מה שאנחנו לא רוצים לראות יותר, שלום עם כל מה שבא עלינו לכלותנו מבפנים ושלום עם מה שבא לכלותנו מבחוץ כי זה אותו הדבר ואותו השלום. וחווינו נשימה. את הנשימה שלנו . נשמנו כמו שאנחנו נושמים תמיד ונוכחתי לראות שמי שאני, משתקף בדיוק בדרך בה אני נושם. איזה גילוי מדליק. פשוט לנשום ולראות את עצמך ואת הרגלייך דרך הנשימה. ללא מילים. מדהים להיווכח עד כמה שהנשימה שלנו מעוצבת בידי מי שאנחנו ומייצגת את מי שאנחנו ועד כמה אנחנו שוכחים לנשום כשממש אבל ממש מתבקש שנעשה זאת. והכי חשוב- שניתן ליצור את עצמנו מחדש על ידי נשימה אחרת. אז השבוע קיבלנו שיעורי בית של דגים – לנשום ולקרב את הנשימה מתוך מודעות ליום יום שלנו. ביום יום שלי אני מנהל את חיי כמו ב 2 מערכות חיים. אחת לחוצה ממוקדת מטרות עבודה ואינטראקציות והשנייה כשאני במדיטציה נושם ורגוע. עבורי היה זה יום מרתק שעשה בי הבדל ברמת ההבנה שכדי להיות מנהל עסק מואר ונאור זה לא מספיק לנהל עם עצמי 2 מערכות חיים - אחת ביום יום והשנייה בסדנאות או מדיטציה בבית. לנהל עסק ויותר מזה, לנהל חיים נכונים זה להביא את המדיטציה והנשימה לתוך הפרקטיקה של החיים עצמם. לשלבם בתוך האוטומטים של ההתנהלות שלנו. זה להיות את עצמך ברמה אחרת שמעצבת את ההתנהלות שלך גם בשיקולי החלטה וגם בתוך הבלתי צפוי היום יומי. זה ליצור שלום לגבי כל דבר שמפעיל אותנו (ויש המון...:) כך שלא נגיב בדרכים המוכרות לנו ושבד"כ גם לא תומכות בנו ומשיגות תוצאות בינוניות. המשך יבוא... |