כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    רודולף קוך - טיפוגרף גרמני

    4 תגובות   יום שלישי, 9/2/10, 05:00

    בדרך כלל אני מעדיף להתמקד בטיפוגרפיה עברית על מנת להעלות לפני השטח את האיכויות התרבותיות שלנו ולחשוף אותן לדיונים צעירים ועדכניים. אני חושב שרוב הטיפוגרפים המוערכים בהסטוריה של הכתב העברי כבר זכו לכמה כתבות בעיתונות (ואם יש אחד שלא קיבל מספיק חשיפה, הביאוהו לכאן ואכתוב עליו), ולכן ארצה להתמקד בנושא שמעניין אותי אחרי עברית - האות השחורה או השבורה הגרמנית (באנגלית - blackletter* בגרמנית - fraktur מלשון "קיטוע"), כפי שמשתקפת בפועלו של טיפוגרף גרמני בשם

     

    רודולף קוך.
     

    גילוי נאות: חלק מהמאמר תורגם ועובד מהמאמר המקורי בטייפופייל.

     

    (למען הנוחות נשתמש בתרגום העברי - "אות שבורה")

     

     רודולף קוך, או, "הסופר" כפי שרצה שיקראו לו, נולד ב1876 ונאסף אל אבותיו ב1934. הוא היה טיפוגרף פורה, קליגרף, מורה, אמן, נוצרי פרוטסטנטי אדוק, גרמני גאה (חבר'ה להרגע, זה לא מה שאתם חושבים), ואב מסור, ועיצב גם אותיות לטיניות וגם אותיות "שבורות". למען קוראיי, אפרט את ההבדל בין סוגי הכתב על רגל אחת.


    בעיקרון, הכתב הלטיני הוא הכתב ששימש את הרומאים (ולכן גם נקרא כתב רומאי, והם ירשו אותו מהאלפבית היווני) אשר עבר בירושה לעמי אירופה בימי הביניים. אם מסתכלים על האותיות בדגימה שלמטה, הרי שהצורות שלמות וכמעט נקיות, כגון עיגולים ומשולשים.

     

      יציקת גבס של עמוד טריאנוס במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון,
    (במקור הוקם בשנת 113 לסה"נ ברומא איטליה)
    [מקור - הבלוג הנפלא של TYPEOFF]

     

     

     פונט TRAJAN המבוסס על הכתב החקוק בעמוד טריאנוס [מקור - הבלוג הנפלא של TYPEOFF]

     

      דגימה מקורית של פונט קסלון המבוסס על חוקי הכתב הרומאי [מקור - וויקיפדיה]

     

     

      קליגרפיה עם "אות שבורה", מתוך תנ"ך מעשה ידי קליגרף בלגי מ1407 לסה"נ.

    שוכן לבטחה בכנסיית מלמסברי בווילטשייר, אנגליה.
    [מקור - וויקיפדיה]

     

    האות השבורה היא וואריאציה וצאצאית לכתב הלטיני. בעוד שהאותיות הלטיניות נוחות לכתיבה בקנה בכתב יד, או בחציבת גוש אבן (מה שמקנה לה את האיכויות הנקיות שלה), האות השבורה נוחה לכתיבה קליגרפית מקצועית של טקסטים ארוכים בגלל המבנה הזוויתי-שבור שלה, כפי שמאפיין את גגות האותיות. השימוש בקנה מושחז מכתיב את אופי הצורה: כמעט שבלתי אפשרי ליצור עיגול שלם וסימטרי, ולכן נוצרות אליפסות מוטות קדימה עם כיוון הקריאה, או צורות שבורות. דוגמא טובה אפשר לראות באות O שבדוגמא למעלה - העיגול "פורק" לזוויות החוזרות על עצמן (בערך 45 מעלות עם גיוון). מבנה האות השבורה נוטה להיות צר בדרך כלל (חוץ מהcapital letters, האותיות הגדולות שבתחילת שמות ומשפטים), ולכן נוצרת תבנית חוזרת (או קצב, אם תרצו) של פס שחור ופס לבן וחוזר חלילה. האות השבורה הפכה לאות תקנית החל עם פריחת הספרים בזמן הממלכה הקרולינגית הגרמנית (אחת מהאימפריות הנוצריות של ימי הביניים), ונפוצה בעיקר בכתבי היד של המאה ה-12 לסה"נ. האות השבורה היא האלפבית שעמו הודפס התנ"ך הראשון של גוטנברג במאה ה-15, והיא הפכה להיות מזוהה עם העם הגרמני עד המאה העשרים. זה היה הכתב שהם קראו בספרים ובמודעות.

     

    מתוך ספר של רודולף קוך [מקור - הבלוג הנפלא של TYPEOFF]

     

     


     

     

     

     פונטים בעיצובו של רודוף קוך
    [מקור - וויקיפדיה]

     

    רודולף פעל בגרמני בתווך שבין סוגי הכתב השונים, הושפע מוויליאם מוריס, מייסד תנועת הArts & Crafts, וגם מזרם האר-נובו שהיה בולט בתחילת המאה העשרים. הוא שאף למזג בין השפע המרשים של הבארוק לבין האנרגיה הגולמית של התנועה הרומנטית. הוא עבד כמעצב תחת בית היציקה והסטודיו לעיצוב פונטים גבר. קלינגספור מ1906 עד למותו ב1934, ושירת בצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם הראשונה. בין הפונטים המוכרים שעיצב אפשר למנות את הפונטים הבאים:

     

    • משפחת הפונטים Deutsche Schrif,
    • Maximillian,
    • Wilhelm Klingspor Schrift (gotisch),
    • Neuland,
    • Jessen,
    • Wallau,
    • Koch Antiqua,
    • Frühling,
    • Holla,
    • Zepelin,
    • Prisma,
    • Offenbach,
    • Marathon,
    • Koch Kursiv,
    • Kabel

     

    בתמונה - דגימה של הפונט WILHELM KLINGSPOR GOTISCH שעיצב קוך

     

     

    אפשר לראות תמונות של הפונטים שעיצב באתר שהוקם לזכרו.

    תחילת הרומן עם האות הכתובה החל בשנת 1903, כאשר היה בן 27 (היי, זה הגיל שלי!) ונתקל בכתבה במגזין צעירים, שעסקה בקליגרפיה. הרעיון שאפשר לכתוב אותיות באמצעים קליגרפיים (באמצעות ציפורן קליגרפית) הסעיר אותו. הוא החל להתנסות ביצירת אות (פונט משלו). לאט לאט למד ופיתח את הצורה הייחודית בעקשנות והתמדה, ויחד עם הביקורת שקיבל מאיש מקצוע, הצליח לעצב את הפונט הראשון שלו. ב1905 התקבל לעבודה בבית היציקה רודהארשה בבעלות האחים קלינגספור, ושם למד את רזי המקצוע, תוך כדי שהוא לומד מן הנסיון עם הלקוחות. ב1908 הוחלט לייצר את הפונט הראשון בעיצובו של קוך - "פראקטור", אשר זכה להערכה רבה מאת הבוס של קוך, קארל קלינגספור. בין השניים עפו ניצוצות של ויכוחים על חופש אמנותי מול צרכים ופשרות עסקיות מצד אחד, והערכה רבה מצד שני. קוך תפס את עבודתו כשליחותו של אוּמן להפצת אומנותו לציבור הרחב.

     

    קוך, שאמרנו שהיה חסיד תנועת הarts & crafts, היה מודאג שהתפתחות הטיפוגרפיה בעידן המודרני תמחק את זיכרון המלאכות המסורתיות. בזמנו של קוך, השחיזו וחתכו כל אות אבטיפוס שהגיעה בצורת מטיל מתכת גס עד לשלמות (תהליך הידוע בשם punchcutting - מלאכה מורכבת ודקדקנית). מהרגע שהוכנה אות לדוגמא, היו מכינים תבנית שלילית שלה, ויוצקים מתכת לתבנית, כך שנוצרו בקצב איטי אותיות דומות ואיכותיות המוכנות לדפוס. במובן מסויים כל אות הייתה שונה מעט, ולאוּמן היה מגע ישיר עם האות. ואולם בתחילת המאה העשרים התפתחה שיטה מהירה ותעשייתית יותר בשם לינוטייפ, שהפכה פופולארית בתחום העיתונות: המפעיל בקרבה של מכונה מופלאה ומורכבת, מקליד טקסטים, ומתוכה היו נוצקים במקום (!) אותיות עופרת מסודרים כמשפטים, שאותם היה קל לעמד ולשלוח לדפוס. כל התהליך המייגע של השחזת האות וסדר הדפוס אות אחרי אות נעלם. כעת היה אפשר לבצע תיקונים מהירים בקלות (יחסית). אחת מהבעיות הקשות של המכונה, היו שהמפעיל היה יושב בתוך עננת אדי עופרת רעילים.

     

     

    [שיטת חיתוך אות האבטיפוס לפני תהליך התבנית והיציקה]

     

     

    למעלה - מכונת הלינוטייפ. למטה -  משפט יצוק.

    [מקור - וויקיפדיה]

     

     

    רודולף קוך משחיז אותיות

     

     

    קוך יצר איורים רבים שנחשבו מאוחר יותר לאיורים קלאסיים (ומוכרים לחלקנו כי הם דומים לסגנון היוגנדשטיל), ופרסם ספרים על קליגרפיה גרמנית (ובמיוחד על האות השבורה) הנחשבים לאבן דרך עד ימינו, עם דוגמאות מדהימות ליכולותיו. אחד מהספרים כלל איורים של סמלים נוצריים, שאפשר לראות כאן.

     

     

     

    איורים יהודיים-נוצריים של רודולף קוך - משמאל "כתר הקוצים" של ישו, ומימין גפן עם ענפים. [מקור]

     

     

    בשנת 1915 נשלח קוך ללחום בחזית הגרמנית כרימונאי (גרנדייר). את האימה שלו מן הזוועות שחווה, ביטא בכמה מילים ששירבט על דף, כנראה ציטוט מתוך תרגום לותרני של התנ"ך: "אלוהים, רחם עלי".

     

     

     "בכל הצניעות והענווה אני אומר זאת, הדבר הטוב ביותר שזכיתי בו במלחמה, היה לעלות מעל האומללות. יכלתי להרגיש את מודעותי הברורה לכוחי ולבטחון העצמי, ולתקווה עליזה לבאות". רודולף קוך מעיד על התעוררות דתית, שגרמה לו לרצות לשרת את אלוהים ולהיות משרתו, וזה היה הכח אשר ממנו שאב את חוזקו בזמן המלחמה. עם תום המלחמה, התפנה קוך, בדומה לגרמנים רבים, לאסוף את השברים של חייו ולהקימם מחדש. ב1921 הקים סדנא טכנית בעיר אופנבאך שבגרמניה, ולימד בה סטודנטים את רזי המקצוע, וביניהם קליגרפיה ואוּמנות, באופן דומה מאוד לחזון של מורי הבאוהאוס. הסטודנטים עיצבו כל דבר שאפשר לשים עליו אותיות, וכך הייתה אומנות הטיפוגרפיה משולבת בעשייה ומלאכה תלת מימדית. בתחילה לא היה הדבר קל בשבילו. עם הטראומות של המלחמה והאחריות הרבה שנפלה עליו (גם מצד הסטודנטים וגם מצד אשתו ובתו), הוא הרגיש שעליו לזנוח את האמנות על מנת להיות מורה. לדעתי, אחד מהמאפיינים הנפלאים ביותר של רודולף הייתה היותו איש מלאכה חרוץ, שקט, ועניו (שאהב את המלאכה והעבודה השקטה), למרות שלפעמים ענווה זו מנעה ממנו להרגיש את הרגשות שכל כך היו ראויים לו. אני חושב שחריצות וענווה שכאלה אפשר למצוא בדור הנפילים שלנו, הטיפוגרפים העבריים המייסדים כגון נרקיס או פרידלנדר. 

     

    דויטשה שריפט (פונט בשם "כתב גרמני")  Deutsche Schrift [מקור - הבלוג של TypeOff]

     

    בעבודותיו של קוך אפשר למצוא אצילות תנועה בצורות הקליגרפיות שהתוו את האתיות שעיצב. הוא יצר לעיתים אותיות גבוהות, פואטיות, צרות, דקות גזרה אך יציבות, שכמו הקתדרלות בארץ מולדתו, שואפות לנסוק למעלה מבלי לאבד את הזהות והבסיס שלהן. צורות אחרות שיצר מכילות אופי עליז, קשטני, שעה שקווים בזוויות שונות יוצרים תנועה קופצנית ולא מסודרת. יש אותיות שעשה אותן לקריאה, והן פונקציונאליות אך בעלות חן, ומצטופפות יחדיו בשורה.

     

    פועלו של קוך היה מקור השראה לטיפוגרפים רבים שיהוו את עמודי התווך של הטיפוגרפיה המערבית (כגון הרמן זאפף ואשתו גודרון זאפף-וון הסה). מה שרבים מאיתנו, הטיפוגרפים העבריים, לא יודעים, זו מעורבותו של קוך בעולם העברי וקשריו האמיצים עם הקהילה היהודית-גרמנית. מלכתחילה היו האותיות העברית שהודפסו באירופה, עם הקווים האופקיים העבים והקווים האנכיים הדקים יותר - תשובה עברית לאות השבורה (בעלת האותיות האנכיות העבות והקווים האלכסוניים הדקים), ואפשר לומר שבתי היציקה היו המעונות שבהם גדלו האותיות - לטיניות ועבריות ביחד, הודפסו ביחד בספרים, והושפעו אחת מן השניה. הסדנא בראשותו של קוך הפיקה שכיות חמדה רבות ללקוחות יהודיים, כגון ספר הגדה Offenbacher Haggadah ב1927, קערות פסח, שטיחים עם כיתובים בעברית, ועוד, וחלק מתלמידיו היו יהודים. כפי שמעיד הנרי פרידלנדר, מעצב האות "הדסה": "מרודולף קוך למדתי את הערך האנושי ואת כוח הביטוי הגנוז בכתב, מידות שאינן קשורות ליופי פורמאלי, כי אם מצויות אפילו בצורות מכוערות לפי מושגים מקובלים." [מקור - הספר "אות היא לעולם", ישראל. משרד החנוך והתרבות. האגף לתרבות תורנית]. פטרון הסדנא של קוך באופנבאך (ובעצם - פטרונו האישי של קוך) היה מי שבעתיד יוודע כנדבן ופטרון האמנויות האמריקאי זיגפריד גוגנהיים.

     

    בנוסף, אפשר לומר בוודאות כי קוך לא הזדהה עם רגשות לאומניים אנטי-זרים, כפי שאלה החלו לבצבץ עד שזקפו את ראשם המכוער בשנות השלושים. אני לא יודע אם קוך היה בורח למקום אחר, או שהיה עוזר ליהודים והופך לחסיד אומות עולם, או שהיה משלים עם המצב ומתמזג עם הרוב הפאסיבי. איך הוא היה הרגיש כאשר שרפו את הספרים באופרנפלאצ בברלין, ואיך היה מרגיש שעה שהיו נשרפים כמה מפירות עמלו, רק מכיוון ששכנו בבית כנסת? איך אדם שכזה, בן 58 ב1934, אדם שאהב את החיים ואת היופי, היה מתמודד עם ענני האופל שכיסו את מולדתו האהובה?

    ב1933 עלתה המפלגה הנאצית לשלטון, וחלק מתלמידיו הקדישו את הידע היקר שנתן להם באהבה, לקידום האימה הנאצית.

     

    האותיות הגרמניות "השבורות" שעוצבו על ידי דורות של נוצרים ויהודיים גרמניים גאים ונחשבו לנכס לאומי הולאמו באלימות על מנת לשרת את האידיאולוגיה הגזענית-פאשיסטית של השלטון הנאצי. זאת עד שהשלטון הנאצי נפטר מ"האות השבורה" בהודעה מנהלתית (צו בורמן) ב1941 שהכריזה על אימוץ כולל של האות הלטינית שתהפוך להיות האות הגרמנית הסטנדרטית, בתואנה שהאותיות השבורות הן "יהודיות מידי".

     

    ב1934 נפטר רודולף קוך בעיר אופנבאך-על-נהר-המיין שבגרמניה. הטרגדיה בקשר לכתב הגרמני היא שהשימוש בכתב זה פסק בגרמניה (מכיוון שלאחר מלה"ע II הגרמנים רצו לטשטש כל זכר לעבר), ובנוסף רבים היום משייכים את האותיות לנאציזם. האותיות הן אותיות, צורות יפות, שחור על גבי לבן. לאותיות אין אידיאולוגיה משל עצמן, רק אנחנו טוענים אותן במשמעויות. 

     

     

    צו בורמן, 1941  [מקור]

     

     


     

    כותרת מדהימה לספר של אוסף פרחים שיצר למען משפחתו.

     

     

    מתוך ספר אספנים נדיר (1000 דולר) שעוצב ע"י הסדנא של קוך [מקור]

     

     

    [offenbacher Haggadah]

     

     [offenbacher Haggadah]

     

     

     

     

    תהא זו טעות להצביע על קוך כשמרן ואיש של מסורת בלבד. תוך כדי ניסויים בלתי פוסקים, הוא ניסה למזג את האות השבורה הגרמנית והאות הלטינית (דוגמא מוצלחת אפשר למצוא בפונט wallau). בנוסף, הוא הושפע גם מהזרם החדיש דאז של הבאוהאוז, שקידם את רעיון הטיפוגרפיה הלטינית הנקייה, הסאנס-סריפית המבוססת על צורות פשוטות. קוך בנה מקום של כבוד יחד עם שאר יוצרי הכתב הסאנס-סריפי המודרני כגון פוטורה והלווטיקה המאוחר יותר, כאשר הוא עיצב את הפונט Kabel. למרות שקוך לא זכה לסיים את מלאכת עיצוב הפונט בגלל מותו ב1934, מעצב אחר המשיך את המלאכה וסיים אותה.

     


     
     Kabel
     

     

     

     

     הומאז' מדוייק וקולע של המעצב/ת MinHae Kim לפונט של רודולף קוך

    [מקור]

     

    זה סוף המאמר. אני מקווה שנהניתם ושתזכרו את האיש יוצא הדופן הזה.

    לקינוח, כמה עבודות שלי עם הפונט האהוב עלי, שעיצוב רודולף קוך כמובן - ווילהלם קלינגספור גוטיש.

    (מהתקופה שעדיין יצרתי באנגלית).

     

     

     

     

    יצירת אותיות עבריות בהשראת הפונט של רודולף קוך. כל הזכויות שמורות לירונימוס (!!).

    הערה חוקית - השימוש בפונט עדה נעשה בתקופה שלמדתי עיצוב גרפי תחת המכלל "אסכולה מימד", ולא נעשה בו שימוש מסחרי.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      מרתק
        9/2/10 20:53:
      תודה שתרגמת!
        9/2/10 20:51:

      היי, תודה על הביקורת.

      תראה - לפי מה שהבנתי מגרמנים שגדלו עם הכתב הזה שהודפסו איתו ספרים רבים (וגם ספרי גתה ושילה), הכתב הזה היה קריא להם מאוד - ובנוסף ראוי לציין שאנו קוראים הכי טוב את מה שגדלנו עליו. מבחינת פונקציונאליות, הכתב הזה לא היה כל כך פופולארי בארצות השפה הגרמנית, לולא היה כל כך מוצלח. אני ואתה, ורוב תושבי גרמניה שלאחר המלחמה גדלו על טהרת הכתב הלטיני, ולכן הכתב השבור, הפראקטור איבד את קריאותו לנו. את הדיון הזה ראוי להעלות לטייפופייל.קומ

      אין לי כרגע כוכבים, מצטער.

      יופי של פוסט. מושקע, מעניין ומשכיל. 

      עם כל ההערכה לאסתטיקה של הפונט השבור, צר לי - הוא כמעט לא קריא.

      ולגבי הפתק של גיבורינו, כתוב שם משהו כמו "אלוהים, רחם עלי".