כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    ארכיון

    החתול שאיננו שם

    2 תגובות   יום שלישי, 9/2/10, 10:12


    החתול שאיננו שם -  חידה ושמה 'פילוסופיה'

    מאת רון אהרוני 

    250 עמודים, 69 ₪

    בהוצאת  הספרים ע"ש  י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 

    הספר הוא ספר עיון ומחולק לפרקים, כל פרק מציג את הפילוסופיה מאספקט אחר; הצגת מבנה החקירה הפילוסופי;  הולדת הפילוסופיה בימי היוונים והחידה האופפת אותה;  הצגת מבנה החשיבה המעגלי; הגדרת הספר לפילוסופיה והמסקנות הנובעות ממנה;  הספקנות;  בעיית חופש הרצון – בעיה ארכיטיפית ראשונה; בעיה ארכיטיפית  שנייה – המעגליות בניסיון להחליט מתוך הכרת המניעים;  בעיית הגוף והנפש הנולדת מתוך הנחה מוטעית;  לחשוב על... לחשוב את...;  החלטות פילוסופיות; התפלספות;  החוויה הפילוסופית; ופרק אחרון המסכם את המלצותיו של המחבר למי שמעוניין ללמוד פילוסופיה, וכיצד הוא הגיע למסקנותיו.   

    הספר בוחן את הפילוסופיה וקוטל אותה.  המחבר, רון אהרוני מציג תיאוריה בה הוא טוען, שנקודת המוצא של הפילוסוף היא טעות, הוא מתבסס על המעגליות במבנה החשיבה, והוא מביא  ציטוט שממחיש זאת, של המשורר יהודה עמיחי: 

    "התפילות יצרו את האלוהים.

    האלוהים יצר את האדם

    והאדם יצר את התפילות

    שיוצרות את האלוהים שיוצר את האדם.

    "(יהודה עמיחי, "אלים מתחלפים, תפילות נשארות לעד," פתוח סגור פתוח). 

    כלומר, המחבר טוען שבכדי להבין את ההשתמעויות בזיהוי בין החוקר ונחקר, יש להכיר את המעגליות מקרוב. (פרק 2, עמ' 53).  

    הקריאה על הספקנות מאד ריתקה אותי; הספקנות אצל היוונים;  הספקנות הדתית אצל קסנופנס שהאמין שקיימת אמת מוחלטת, אבל האדם לא יוכל לעולם להגיע ולחקור אותה. ואז הסופיסטים שהיו אף הם ספקנים עד להכעיס, הם היו אמני הוויכוח (debate) ותרמו ניסוחים קלאסיים לספקנות. ציטוט מדברי הסופיסט פְּרוֹטָגוֹרס: " האדם הוא קנה מידה לכל הדברים", ציטוט זה העלה את הבעיה על שולחן הדיונים של הפילוסופים למשך אלפי שנים שבאו לאחר מכן; האם אין ההכרה שלנו מעצבת את העולם, במקום להפך ?הספקן האחר הוא פירו, מהאי אליס שחי בין השנים 360 ו-270 לפסה"נ.  משמו נגזר המונח "פירוניזם" שמשמעו – למשוך ידך מכל אמונה מוסכמת. כי אפשר לדעת רק איך הדברים נראים, אבל לא מהם באמת, כל דבר יכול להיות כך וגם אחרת, והכי טוב, לא לשפוט בכלל,  ולימים, בסוף המאה העשרים, הפוסט מודרניסטים השתמשו בניסוחים כמעט זהים לאלה. ממשיכו של פירו, הוא אַינֶסידֶמוּס שנולד בכרתים במאה הראשונה לספירה, פעל בעיקר באלכסנדריה, וקרא לספרו "פירוניה", ובספר זה טען שאפשר לטעון רק טענות שליליות כמו "העולם לא עגול", מפני שהבדלי התפיסה בין בני האדם מונעים הסכמה בנוגע לטענות חיוביות (גם קרל פופר, שנים רבות לאחר מכן, טען שחלק מהתיאוריות המדעיות שהן אינן טובות אם לא ניתן להוכיח אותן, אלא רק להפריכן). אינסידימוס ניסח ספק בנוגע לאפשרות לבנות את מושג הסיבתיות, ואף הוא הקדים את זמנו, מפני שלספק הזה חזרו במאה השמונה-עשרה. לטענתו, הסיבתיות היא רק במחשבה שלנו, ואין לנו דרך לוודא מתי אירוע הוא סיבתו של אחר (סיבה ומסובב).    

    וכך ממשיך הפרק עם נקודות ציון בתולדות הספקנות להעלות עוד שמות ועוד השוואות. 

    ציטוט מהפרק: הפילוסופים מגדירים את מקצועם "פילוסופיה נוצרת כאשר אדם מתבונן בחשיבתו, בלי להפריד בין המערכת המתבוננת לבין זו שהיא מושא ההתבוננות. זהו מבנה חקירה לא תקין, והנחה מוטעית בדבר מבנה מושגי מטבעה שהיא מוליכה למסקנות אבסורדיות. מכך נולדות הבעיות הפילוסופיות הקלאסיות, שיש להן אופי של פרדוקסים" ( עמ' 39. )

    ואולי פה המקום לצטט את לקאן שטען שהפסיכולוגיה מתחילה איפה שלפילוסופיה אין יותר מה לומר. אולי אני מסכימה עם אמירה זאת בקלות, כי אני לומדת פסיכולוגיה ? שאלה שנותרת פתוחה.

    ועוד.

    "לפי הייגל, ביקורת על הפילוסופים הקודמים היא סימן לכך שהמבקר אינו מבין את טיבה וטִבעה של הפילוסופיה. גם היידגר טוען דבר דומה, גם לדעתו אין טעם בדיון ביקורתי על הפילוסופים הקודמים. הם "הוגים" המבטאים "מומנט". ואין פלא אם כן שהפילוסופיה הופכת "קרועה" בין דיון אקדמאי סכולאסטי וחסר רוח חיים לבין חוסר-רלוונטיות של הדה-קונסטרוקציוניזם.פילוסוף כותב ומפרסם, משום שהוא מאמין כי יש לו דברים אמיתיים וחשובים לומר; אבל גם מפני שהוא רוצה להיות מושא לדיון. להיות מושא לדיון פירושו גם להיות מושא לביקורת - וגם, אולי, מושא להפרכה. כל הפילוסופים הגדולים מן העבר (עד - וכולל - קאנט פיכְטֶה ושֶלינג) עסקו במפורש בדיון, בביקורת ובהפרכה - או חשבו שעסקו בהפרכה - של קודמיהם.  הם חשבו, בצדק, כי הם שייכים למרחב חברתי-היסטורי פומבי וחוצה-זמנים - לאגורא על-היסטורית, של עיון והם חשבו כי הביקורת הפומבית שלהם על הפילוסופים הקודמים היא מרכיב מהותי בשימורו ובהרחבתו של מרחב זה, בהיותו מרחב של חירות - שאין בו לא סמכות ולא הארה, לא מזכירים-כלליים, לא מנהיג ולא גורל של ההוויה; מרחב  שבו השקפות שונות  מתעמתות - וכל המוכן להסתכן בכך זכאי לבטא את  אי-הסכמתו. זו הסיבה שבעיני פילוסוף של היסטוריה - הפילוסופיה יכולה להיות אך ורק ביקורתית. הביקורת מניחה מראש, כמובן מאליו, מאמץ כנה ביותר ונטול אינטרסים להבין את מושא הביקורת. אך היא גם תובעת ערנות מתמדת ביחס למגבלות אפשריות של מושא זה, מגבלות הנובעות מן ההיאטמות". אטימות- של  תרבות או אדם: אי-יכולת לראות דברים מנקודת מבט שונה. מתוך הספר: "הפילוסופיה המקורית והדמוקרטיה האמיתי של קסטוריאדיס"   [ע. אור]   

    כך או אחרת אני מתלבטת, מסכימה או לא מסכימה עם המסקנות הטוענות שהפילוסופיה המודרנית מיותרת , וגם לגבי המסקנה שהפילוסופיה לא הובילה לכלום.  לדעתי, המדע המשיך למעשה את הפילוסופיה, בפילוסופיה הייתה חסרה האמפיריות, וכפי שקארל פופר טען, הייתה חסרה היכולת להוכיח וחוסר היכולת להפריך, שלא כמו בתיאוריה מדעית טובה. ובכל זאת אני חושבת שיש מקום לפילוסופיה, לצד המדע,  למשל הדיונים בשאלות התיאולוגיות, ושאלות של אתיקה בתחומי המחקרים השונים.  

    לסיכום: הספר הוא ספר עיון מרתק, במיוחד למי שאוהב את התחום או קרוב אליו. הספר פותח צוהר לעולם שמי שלא למד עליו, יכול למצוא את החתול שאיננו שם. אהבתי מאד את ציטוט המשוררים; נתן זך, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, מחבר אנגלי לא ידוע, אלכסנדר פופ, יעקב רוטבליט, ישראל פנקס ועוד ציטוטים יפים מפי כותבים; סופרים, מחזאים, פילוסופים, פסיכולוגים ואחרים.  


    על המחבר:

    רון אהרוני פרופ' למתמטיקה בטכניון, בנוסף לעיסוקו העיקרי גם בחינוך ובשירה. מחבר רב-המכר "חשבון להורים", על חינוך מתמטי יסודי (שוקן, 2004) – ספר היוצא למלחמה בשיטות ההוראה של הממסד החינוכי ונשען על הרעיון שחינוך מתמטי מבוסס על הבנת המתמטיקה ולא על רעיונות חינוכיים חדשניים. הספר תורגם לאנגלית, פורטוגלית והולנדית (בפורטוגל אף היה רב-מכר לזמן קצר).ספרו השני "מתמטיקה, שירה ויופי", על הדמיון בין מתמטיקה ושירה (הקיבוץ המאוחד, 2008) עומד להופיע בפורטוגל. בנוסף פרסם אהרוני שירה, סיפור קצר, מאמר על הבעות פנים וכן מאמרים פופולריים רבים חלקם על חינוך מתמטי. במשך כעשר שנים עסק בחינוך יסודי. ממייסדי עמותת "חינוך מתמטי לכל" המקדמת בעשור האחרון את שיטת סינגפור בהוראת המתמטיקה. הדריך מורים ולימד בבתי ספר יסודיים. ניהל בהצלחה שני מאבקים: אחד נגד "שיטת הבדידים" - שיטה שאסרה על התלמידים למנות עצמים וכתחליף לקשר מספרים וצבעים. מאבק שני נגד גישת "החקר" שבה התלמידים אמורים לגלות את המתמטיקה בעצמם. ביחד עם מתמטיקאים נוספים הצליח לעצור ברגע האחרון תוכנית לימודים מבוססת על הגישה הזאת. לאחרונה לימד בהתנדבות כיתה של תלמידי חטיבת ביניים (בני 13) באזור חיפה. ניסיונו נכשל עקב בעיות משמעת אבל עזר להעלות את בעיית המשמעת לסדר היום.

    מתגורר בטבעון, נשוי ואב לשלושה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/2/10 12:59:


      היי ציפי

       

      הכתיבה שלך מפתה לקנות את הספר, תודה על ההמלצה.

       

      אגב, אני מתגעגע לכתיבה שלך, פרוזה, שירה, משהו, תשמיעי קול, מתגעגעים כאן.

       

      אוהב.

        9/2/10 11:03:


      תודה להמלצה - נשמע מעניין ומרחיב את הדעת.

       

      יום נעים(-:

      זהבית

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימת קריאה

      • שירי אהב"ה וזה"ב - הסונטות של לאה גולדברג
      • יומני לאה גולדברג
      • על משכבם בלילות - יהודית רותם
      • תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
      • ברכּוּת של קטיפה - יהודית בר-אל