כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של מצב הרוח

    ארכיון

    הוא היה סוכן חשאי - חלק שני ואחרון של מסע השייט מסלובניה לישראל, בנובמבר 2008.

    0 תגובות   יום שלישי, 9/2/10, 14:55
     

    הפרק הקודם, כזכור, הסתיים כשאנו מדרימים בים האדריאטי לכיוון הים היוני, במזג אוויר גרוע, כשהים הולך ועולה, וידידנו ש' מתחיל להגיב בדרכו המיוחדת למציאות החדשה. אנו ממשיכים לכיוון יוון בים הסוער, והלילה יורד.

    בלילה, ש' וי' נשארים במשמרת, רפי ואני יורדים לחדר לישון.  אני קורא משהו לפני השינה, פתאום נכנס ש' לחדר בבהילות ושואל אם אני מכיר את קוד מורס. עניתי לו שהדבר היחיד שאני זוכר במורס הוא "S.O.S" ואני מקווה שלא את זה אנחנו צריכים עכשיו. "לא", הוא עונה לי, "הם עוקבים אחרינו ומאותתים זה לזה במורס, אני רוצה להבין מה הם אומרים שם". עליתי איתו לסיפון כדי לסייע בזיהוי הפעילות העוינת, ש' מצביע לי על מקור האיתותים - שהתברר כלא אחר ממגדלור על אחד האיים הסמוכים, שפועל בשיטת סדרות הבהובים. הסברינו לא הניחו את דעתו של ש', שהחל לאותת בחזרה למגדלור באמצעות פנס, כדי לשבש את יכולות האויב לקלוט את האיתותים ממרגליו שבשטח. י' מושך בכתפיו, וכך גם אני. חלפנו את המגדלור, ש' נרגע קצת (או כך נדמה לי) ואני חוזר לישון.

     

    לא הרבה אחר כך מעיר אותי ש' בשנית. "הם עוקבים אחרינו עם צוללת! אלה האדומים המסריחים! גיליתי אותם בעזרת המצפן שלי! "(לש' יש מצפן ידני שהוא נושא עימו לכל מקום, כנראה שקיבל אותו מ-Q עם אמצעים סודיים מיוחדים במעבדה של הארגון החשאי ). "אנחנו בצרות!" קיימנו דיון קצר שבסופו הבהרנו לש' כי בהיעדר מטעני עומק, ידינו כבולות, וניאלץ להמשיך בדרכנו כמתוכנן. ש' מקבל את דין התנועה, אך הוא דרוך ומתוח, מצפה לרע מכל. רפי ואני חוזרים לישון, אחרי שוידאנו כי י' לא עוזב את ש' לנפשו אפילו כדי להשתין.

     

    לפנות בוקר, עם חילופי המשמרת, מבקש ש' להסתודד עמי. "אתה צריך לקחת פיקוד על הספינה" הוא אומר לי. "אתה היית קצין בכיר בצבא, רפי לא מיומן מספיק כדי להתמודד עם הסכנות". ניסיתי להרגיע אותו ולהסביר לו כי נכון להפלגה זו, חשוב יותר לצלוח את תלאות מזג האוויר ולהגיע בשלום, מאשר להתמודד עם אויב חמקמק, אך ש' לא נרגע. תנאי הים קשים, אנו מחליטים לא להיכנס לתעלת לפקאס אלא להקיף את לפקאס ממערב ולהיכנס לקורפו.

     

    בהמשך היום, בחילופי המשמרות הבאים, מעיר אותי י' בחיוך מאוזן לאוזן. "לא תאמין מה חלפנו עכשיו", הוא אומר לי. אני מנסה לנחש: לוויתן? דולפינים? "לא", הוא אומר לי, "צוללת". חשש מתחיל לקנן בי שחשיפת יתר של י' לש' תגרום להחרפה במצבנו. אני עולה לסיפון, ברוך ורפי כבר שם. "באמת היתה צוללת", אומר לי ברוך, "צוללת צבאית ששטה מולנו במצב ציפה, כנראה יוונית". ש' יושב על הספסל בקוקפיט, נפוח כטווס. "אמרתי לכם! לא האמנתם לי!" אני על סף יאוש. חליפה מקרית עם צוללת יוונית רק העמיקה את אחיזתו של ש' בעולם הדמיוני שלו, ועכשיו לא נצא מהסרט הזה.

     

    ש' מבקש לכנס את מועצת הספינה לדיון מיוחד. "רפי לא מבין את חומרת המצב, ולא מתייחס ברצינות לסכנות שבדרך", כך ש'. "עובדה שהיתה צוללת!" ש' לא מקבל את הסברינו שמדובר בצוללת אחרת, שבאה מולנו. "הם עשו את זה כדי לבלבל אותנו! הם עקפו אותנו וחזרו מולנו בציפה כדי להרגיע את חששותינו. איזה עוד הסבר הגיוני יכול להיות לזה? מישהוא אחר צריך לקחת פיקוד", ממשיך ש' את המרד הקטן שלו ומביט בי. אנחנו מקיימים הצבעה בנושא, בה ש' נשאר בדעת המיעוט שלו. הוא לא נרגע, אך נראה שעדיין לא צריך להוציא את האזיקונים.

     

    בלילה הבא אנו מגיעים לקורפו, מרינה ענקית ומרווחת מאפשרת לנו להיכנס ולהיקשר בלילה, למרות שאנו מעדיפים לרוב שלא להיכנס בחושך למקומות שלא היכרנו באור יום. אנו הולכים לישון, ובבוקר קמים לביצוע כניסה מסודרת ליוון. המרינה מרוחקת מהנמל, שבו צריך להתחיל את ההליך, וכל גורם מרוחק ממשנהו עד כדי שבכדי לייעל את ההליכים החבר'ה לוקחים מונית. ש' נשאר על הספינה כדי להירגע, רפי וי' מסיימים את הביורוקרטיה, ברוך ואני יוצאים לסיור בעיר. נחמדה, העיר העתיקה של קורפו, אם כי תיירותית מדי. קונים את מוצרי הקומקווט המתבקשים (ממתקים, ליקרים וכו' - אחרי הכל, זה הפרי הלאומי המקומי..) ובהמשך חוברים אלינו רפי וי' ואנו אוכלים יחד צהריים, מסיימים את הסיור בעיר וחוזרים לספינה.

     

    המשך הדרך לכיוון פאטרה, עיר נמל בכניסה למיצר הקורינתוס. הים לא משתפר, אבל לפחות המקטע הזה נקי ממרגלים ומאויבים, אדומים ושחורים כאחד. לפאטרה תכננו להגיע באור יום, אך בשל תנאי הים אנו מגיעים לקראת חצות. סמוך למרינה, אחרי המקטע הבלתי נמנע של בתי קפה ובארים אופנתיים, מצויה טברנה קטנה שמיפינו בעבר. שם, עדיין מסתובבים מעל הגחלים כמה נתחי בשר שמזמינים אותנו מרחוק. אנחנו מורעבים, מתנפלים על המקום, ומנקים את המזון שנותר כנחיל ארבה, לשמחתם של הבעלים. הכי התלהבנו מהקוקורצי  המקומי, מעדן יווני שכולל חלקי פנים ושומן כבש, עטופים במעיים שלו, מתובלים ומסתובבים להם על שיפוד מעל גחלים. זה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע,

    למחרת, אחרי הקניות בשוק של פאטרה, אנחנו חוזרים לטברנה. "אבל עוד מוקדם", אומר הבעלים, "רק עכשיו מכינים את הקוקורצי". אנחנו נכנסים למטבח ורואים את הגברת באמצע הכנת הקוקורצי. כמה זמן? שאלנו, ונענינו שבערך עוד שעה. "לא נורא", אמרנו, "נשב, נשתה קצת, נתחיל עם הדברים האחרים עד שיהיה מוכן". הדברים האחרים הגיעו - סלטים יווניים לא רעים, מוסקה מצוינת, בשרים אחרים משיפודי הענק - הכל מעולה. ובסוף מגיע הקוקורצי, כבר בקושי היה מקום., אבל לא מסרבים לחבר ותיק..

     

    מפאטרה יצאנו בערב,  חולפים מתחת גשר פאטרה הענק והמרשים לכיוון מעבר הקורינתוס, שלפי המידע שבידנו נחצב גם הוא על ידי בני עמנו, תחת שלטון זר אחר (ולא של הפרעונים). עוברים בתעלה וממשיכים ישירות לים האגאי, ללא עצירה באתונה. יותר מעניין שם. עצירה קטנה להתרעננות באי פארוס, ארוחת בוקר טובה ואחריה ארוחת צהריים בטברנה מקומית. האי קטן ונחמד, ומחוץ לעונת התיירות פעילות בו המסעדות המקומיות הטובות, ולא מלכודות התיירים. מפארוס שמנו פנינו לרודוס, שם תכננו לסיים את השהות ביוון, ולבצע יציאה מסודרת. מזג האוויר משתפר, הים נרגע, וש' חוזר לאט לאט למצב בו ניתן לדבר אתו ולא רק בקודים.

     

    בדרך לרודוס, רפי, שהוא מורה בבי"ס ימי, מספר שכשהם מגיעים בהפלגות של ביה"ס הם לוקחים סוכן ימי מקומי שמבצע עבורם את כל הניירת, וחבל שעכשיו לא נשתמש בשירותיו. ש' שומע את המלה "סוכן" ואזניו מזדקפות. "סוכן?" הוא שואל, "אנחנו חייבים סוכן!" הוא מזדעק ועונה לעצמו. בלי סוכן חיינו יהיו בסכנה. לא אוכל לערוב לבטחונכם אם לא יהיה לנו סוכן מקומי! ואם עוד פעם אגיע לכאן שוב, אני משול למת! אנחנו חייבים סוכן!" . לא עזרו הסברינו המנומקים על כך שמדובר בסוכן ספנות ולא בסוכן מוסד בדימוס, וש' החליט שהוא יממן את עלות הסוכן מכיסו ולא ישית את העלויות עלינו, העיקר שיהיה לנו סוכן!

     

    רפי עושה את הטלפונים, וחמושים בסוכן מקומי אנו יוצאים להתרענן ברודוס, תחנה אחרונה לפני השיבה ארצה. קניות, תדלוק, ארוחה טובה, כמה כוסיות בבאר במרינה ואנו יוצאים לדרך הביתה., לא לפני שש' נפרד מעמיתו למקצוע, הסוכן המקומי. ש' אסיר התודה משלם לסוכן, מעניק לו טיפ שמן, ובשל אותה אחוות סוכנים-עמיתים-למקצוע, מוסר לידיו את כל כרטיסי הביקור שאסף בדרכנו, ממסעדות, בתי קפה, עסקים כאלה ואחרים ומכוני עיסוי בהם ביקר. הסוכן המקומי הנפעם מביט בנו כשואל: "מה לעזאזאל?" ואנו מסמנים לו כי הכל בסדר, תגיד תודה ותיפרדו..

     

    הדרך הביתה, שלושה ימים במזג אוויר נאה, עברה ללא אירועים מיוחדים, ועל כך בירכנו. אפילו דגים הוצאנו מהים. לא פשוט להשתתף בסרט ריגול מבפנים, ועוד בלב ים ובמצבי ים קשים. באחד הימים  שוחחתי עם י' על מצבו של ש' ועל הדרך בה הוא חי את חייו. "תגיד", אמר לי י', "אם היית במצבו, ערירי, חסר משפחה ועתיד, ללא חברים ועם עבודה חסרת אופק קידום שהיא הדבר היחיד בחייך, לא היית מעדיף להפוך את עצמך לסוכן חשאי, הנוסע בעולם, נרדף ע"י גורמים עוינים ויכול להם בכל פעם?".. נקודה למחשבה, אמרתי...

     

    לאחר פחות משלושה ימים כבר היינו בחיפה, מסיימים הרפתקאת שייט שכמותה בטוח שלא תהיה לנו שוב, על יאכטה ששימשה, במשך שבועיים, להרפתקאות ביון מסמרות שיער, שגם עליהן, כמו על רבות אחרות,  העולם לעולם לא היה יודע אלמלא היה קיים הקפה.....

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה