כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    דבש בצינורות

    5 תגובות   יום שלישי, 9/2/10, 20:43

    הרופא אומר שאפשר כבר לקחת אותה הביתה. אבל מה הוא יודע? עוד בן אדם. כבר שבועיים היא שוכבת שם בחדר הכחול. 15 מטר על 4. בחדר שוכבות במצטבר כמעט 200 שנות חיים על 3 חולות, מסודרות במקביל כמו חלקות קבר. כמעט 300 קילו בניהן, רובם של האמצעית, אינספור מחלות זיהומיות התלויות בבלימת הפוטנציה בלבד ועשרות צפצופי אזהרה, התראה, התרעה והרעה שהולחנו בטעם רע, מתזמנים בדיליי קלוש את פעילותן של רבבות נורות אדומות, ירוקות צהובות ולבנות שדולקות ונכבות בקצב הרומבה. זהו עידן המכונה רבותיי! היגיון סמוי כלול. זהו גם לגמרי במקרה חדר הבידוד במחלקת המונשמים של מוסד גריאטרי סיעודי מסוים בפתח-תקווה. על דלת החדר תלוי שלט גדול המכריז 'בידוד'. שאר העולם החוצה. שתי השותפות לחדר שלאמי עוזרות לעטר את אווירת החדר- אחת בחרחורים רמים שדומים דמיון מופלא לצלילי נפיחת נשמה, והאחרת בטלטול דופן המיטה במקצב קבוע ומונוטוני כל כך שנדמה שאפשר לכוון על פיו מטרונום. אם אפשר היה לחתוך את המתח בסכין מיד הייתי פורס לי פרוסה עבה. החדר עמוס ערימות של ציוד רפואי מתקדם ולכל חולה הערכה שלה: מכונת הנשמה ומכונת חמצן, מכשיר הזנה ומכשיר למדידת לחץ דם ומכונת מדד החמצן בדם ודופק, מכונת סקשיין חזקה במיוחד, אינפוזיה אוטומטית ומוניטור המציג את מדדי כל המכשירים. וכמה מיושנת נראית הטלוויזיה התלויה בפינת החדר, כמעט פרימיטיבית. ובזמן שהיא שוהה שם, אמא שלי, מוקפת בכל ציוד ההמראה המשובח הזה, כל אותן המכונות המשוכללות שאת פעולותיהן של רובן אינני מבין באמת, בעצם מחוברות אליה. לגוף. אל תוך הגוף. צינור אחד מחובר דרך הגרון לריאות ואחד מחובר לקיבה, אחד לשלפוחית ואחד לכבד ואחד לתוך וריד ואחד לתוך וריד אחר, אחד מלופף על האצבע. וכולן כאחד וכל אחד כישות עצמאית ונפרדת, מתוזמנת כהוגן, נחושה, מזרימות פנימה והחוצה שטף בלתי נתפס של חמצן ופחמן דו חמצני, מזון מרוכז בטעם וניל ואנטיביוטיקה ושתן ורסיסי נתונים דיגיטליים ותרופות הרגעה ונוזלים מנוקזים ותרופות לאיזון תרופות ההרגעה ונוזלים אחרים שמשום מה לא הצליחו להתאגד יחדיו תחת שם מוצלח יותר מ'נוזלים אחרים', והכל נכנס ויוצא, אל ומתוך הגוף הצייתן. ולאורכו ולרוחבו של גופה המתנוון מתוחה לה במלוא הדר חגיגת השתי וערב הזו של צינורות פלסטיק בגדלים שונים ובצבעי הקשת הקודרת ביותר בנמצא, כזו שניתן למצוא רק בבתי חולים ממשלתיים, של אפור, אפור פחות ואפור יותר. ולי לא נותר אלא להתפעם. מן העושר הסמוי, מחילולו הקדוש של גוף. ואני פה, איתה. עושה את הלילה. והיא ישנה לרוב. וישנו סביבי גם את השקט המנומנם הזה של הלילה וחוסר הפעילות הכללי של החולים המנוונים ושל הצוות. וכל אלה יחד עם מנה גדושה של חוסר יכולת להגדיר מטרה לשעות הקרובות בהחלט יכולים להביא בהדרגה אדם לצניחת קצב פעימות הלב, נדידת התודעה אל מחוזות הדמיון ושיטוטיי מוח אקראיים בשדות זרים. והנה אני אדם-הזנה. ואני מחובר לרובוטית משותקת בצינור ארוך ודק. נראית צעירה. חמודה דווקא, יחסית לרובוטית. הרובוט-אחות מכוונת לי כמה ערכים על החזה, נוגעת בפופיק ואני מתחיל להזריק. בהזרקה אוטומטית ובמקצב אחיד ומתון. דבש. דבש טהור, מתוק סמיך וחם. לריכוך, לסיכוך ולשיכוך. דבש בצינורות. אני רואה את הפרמטרים של הרובוטית מתייצבים על המסך. אני לוחץ בסיפוק את ידו של אדם-ניקוז משמאלי. הוא מספר לי שקוראים לו יואל ולפתע מתחוור לשנינו שהרובוט-אחות שכחה להפעיל אותו ואף אחד לא מנקז נוזלים אחרים. הוא מבקש ממני להרגיע עם הדבש אבל אני לא יודע איך. הרובוט-אחות כבר הלכה ואין עם מי לדבר. אני מכווץ שריר וזרם ההזרקה פוחת. הוא אינו חזק כשהיה אבל אני עדיין יורה והגוף המנוון של הרובוטית האומללה מתמלא בחוסר חשק עד גדותיו המתכתיות בדבש הסמיך. אחדות מהנורות האדומות שעל איש-המוניטור מתחילות להבהב וכמה מהאנשים שעומדים איתי בחדר מתחילים לצפצף. הרובוט-אחות מתגלגלת לתוך החדר, מעיפה מבט על יואל ועליי ומכבה אותי מיד.

     

    אימא ישנה. מכונת ההזנה מצפצפת בהיסטריה. כנראה נגמרה השקית. אני קם, לוחץ על Mute  ומשתיק אותה. היא ממשיכה להבהב אבל נראה שכבר אין לה מה לומר.

     

    מאוחר יותר בבית, אני רב עם השואב אבק. הוא מצפצף. כנראה נגמרה השקית. אני לא מוצא את הכפתור של ה Mute וזה דופק לי את השכל. חזק. אני תולש לו את הצינור ומסביר לו את החוקים של הבית בעזרת מפתח צינורות חלוד . תוך פחות מדקה הוא משתתק.

    הוא עדיין מהבהב. אבל נראה לי שכבר אין לו מה לומר.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/3/10 04:00:


      תחזיק מעמד איש

      שיהיה לך רק טוב

      וגם חיבוק

        2/3/10 16:32:

      מעולה... באמת מעולה... שווה הדפסה או פרסום רחב יותר.  

        2/3/10 03:40:

      כואב, כואב, כואב

      אך עדיף שתוציא את זה עלינו

      מאשר תשאיר "עודפי צבירה" בבטן

        15/2/10 10:25:

      כתוב טוב.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הכל כלול
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין