מאחר ואני מוצאת את עצמי מתבכיינת פה על הרשויות למיניהן שתורמות להוצאת ילדים מהבית ללא סיבה, אני אפסיק עם הביקורות והבכיינות הזו , כי גם ככה אף אחד לא יעזור.

החלטתי לנצל "במה" זו לבנות המתוקות שלי אי-שם שנמצאות אצל אביהן ובידי הרווחה שביישוב קדומים האכזרית , ולשלוח מכאן את אהבתי, דאגותיי והסיבות לקשר שנותק בינינו בגלל גורמים נאציסטיים.

כל אימת שנרצה ונוכל, בני , אלי ואני נכתוב להן מכאן את מה שליבנו חפץ כדי שיום אחד אולי הן יראו את מכתבינו כאן ויבינו שעשינו מה שיכולנו לעשות ושלא יהיה בהן כעס על למה אמא שלהן ואחיהן הבכור לא יכלו ליצור קשר עימן.