כשמונה מתוך ארבעים המשפחות של דאהר אל-מאלח נטשו את כפרן הקטן ועברו לגור בצדה המזרחי של גדר ההפרדה. הן לא יכלו לשאת עוד את האיסור הישראלי לבנות בתים. הן גם לא יכלו לשאת את המגבלות שכפו עליהן הגדר ומתכנניה: אסור לקרובים ולחברים לבקר אצלם, אסור לחלות או ללדת בלילה, כי אז השער סגור, אסור להעביר מזון בכמויות שיתאימו למשפחה הגדולה. אסור להתחבר לחשמל. אסור לבנות מרפאה. אסור ואסור. עד מחנק. במפות ישראליות דאהר אל-מאלח לא נמצאת: אלה מעדיפות לציין בהבלטה את שמות ההתנחלויות שהתמקמו והתפרשו בין הכפרים שבצפון-מערב הגדה - ברטעה, אום ריחאן - ועל אדמתם. "מובלעת ברטעה" היא אחת המובלעות הגדולות ביותר שיצרה גדר ההפרדה המתפתלת ממזרח לאום אל-פחם: 18 אלף דונם שעל פי הדין, ההיגיון והמוסר היו אמורים להיות מרחב ההתפתחות של החברה הפלסטינית, אך נגזלו ממנה בכסות התירוצים הביטחוניים. גדר ההפרדה בנויה במרחק של כחמישה ק"מ מהקו הירוק. הקו ממילא קיים רק בעבור כ-5,000 הפלסטינים ושבעת יישוביהם - הלכודים בינו לבין הגדר. מבחינת המפות והרשויות - הכל כבר ישראל. רשויות הכיבוש נתנו אדמה לא-להן ל-1,500 המתנחלים ולרבים האחרים שהן עוד מקוות שישתקעו במקום. אזור התעשייה מיועד לישראלים בלבד. כמו הנוף היפהפה. אם הפלסטינים ילידי המקום רוצים להישאר, שיסבלו. מובלעת ברטעה משקפת את המצב הפלסטיני כולו. או יותר נכון - את המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים והשלכותיה. מדובר בצירוף של מדיניות-תכנון מרחבי, המנכסת את האדמה הפנויה ומגבילה מראש את ההתפתחות הפלסטינית, ושל שלילת זכויות טבעיות של ילידי המקום: זכות ההורשה והעיבוד, הזכות לחופש התנועה, זכות העיסוק, והזכות לחיי משפחה, למגורים וללימודים לפי בחירה. צירוף פוגעני זה מסכם את תולדות הכיבוש מ-1967 ועד היום. הוא הכלל השלטוני המנחה בירושלים המזרחית, והוא עומד גם בבסיס המדיניות ביחס לפלסטינים אזרחי ישראל. הידיים המבצעות הן שונות: כאן צבא ומינהל אזרחי ומשרד ביטחון, כאן עירייה ומשרדי ממשלה. הידיים שונות, אבל הראש הוא אחד. מצירוף זה אנו למדים על כוונות ישראליות שבדרך כלל אינן נהגות בפומבי. מה שכן נהגית זו המנטרה הידועה: לשמור על הרוב היהודי בארץ. אחת הדרכים לשמר רוב כזה - בייחוד כשאזלו מאגרי ההגירה היהודית ההמונית - היא לדלל את האוכלוסייה הפלסטינית. מודרכת על ידי יצר מולד וידע מובנה, ישראל כל הזמן מייצרת תנאים בלתי נסבלים שדוחפים פלסטינים לעזוב, להגר, בניגוד לנטיותיהם ולתוכניותיהם. משטחי C האסורים לשטחי A. מקלקיליה וג'נין וירושלים - לרמאללה. ומרמאללה וירושלים - בייחוד צעירים, משכילים ובעלי רכוש - לחו"ל. הגירוש - טיפין טיפין - מתבצע כל הזמן. גם בלי משאיות |