| העולם הוא מקום בודד, ואני בודדה בתוכו. ימים אני ספונה בתוך עצמי, משוועת למגע של אדם או חיה. שמישהו יושיט אליי יד וייגע לי בעור, יחוש את עורי, ואני אחוש את מגעו. לגעת במישהו זה המעשה ההדדי היחיד באמת האפשרי. הנוגע הוא גם הננגע. המלטף הוא גם המלוטף. ואני כבר משוועת ללא קול למעשה הדדי שכזה. אין לי אף אחד במרחב האישי שלי, מישהו שאני יכולה לסמוך עליו שייגע בי בדיוק כמו שאני רוצה או צריכה. מעולם לא היה לי קל לתת אמון באנשים, ואני לא מאמינה שבגילי המבוגר עוד אוכל לשנות את התחושות האלו. בעלי היה אדם בודד ומבודד שלא הצליח מעולם לחדור לי לתוך הנשמה, עד כמה שרציתי בכך. הוא מעולם לא הושיט לי יד בשעות צרה, או ביקש שאגע בו לנחמה. הוא היה שרת של בית ספר יסודי, ומאחר ושנא את עבודתו הוא גם החליט שאין מקום לילדים בחייו. 'יש לי אותה בעבודה, מה אני צריך אותם גם בבית'. וכך גדלנו שנינו בלי לגדל אף אחד. לרבות הימים גיליתי על עצמי נטיות לסביות , והבנתי כי אני דו מינית , אך מעולם לא עשיתי שום דבר עם הידיעה הזאת אודותיי. המשכתי לדמיין איך יכלו להיות החיים אלמלא הייתי נשואה אל הגבר שלי, אילולא סרבתי לעבוד בחברה ל עיצוב גרפי , ולא הייתי פוגשת אותו כלל. אני הייתי אשת רשת מחשבים והוא כמובן היה עובד תחזוקה. הוא מעולם לא עמד ברשות עצמו אלא תמיד שירת מישהו. אני עצמי הייתי אשת שירות מחשבים אז לא ראיתי אותו באופן בזוי, אם כי היום אני מבינה כי זה לא אותו דבר. אני צריכה שירות ממנו- שילך, אבל אני לא מעזה לגלות לו את תחושותיי. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה