היא הלכה הלוך ושוב טועמת שמוליקים שונים ומריירת בבוז. כולם צחקו עליה בגלל שהיא לא גומרת. אבל היא רצתה שדיים.
"אני רוצה שדיים!" היא בכתה לאוויר הריק, אחרי לילה עמוס בריצודים של אורות לבנים, ופסים, וחגורות עור והבזקי ירכיים. שדיים, זה מה שאני רוצה.
היא הלכה וקמלה, עבשה והחלידה. ישבנה המוצק החל לפזול בחוסר נחת לכוון פנים ברכיה, כמו מביט בתמהון, לאחר שנים ארוכות של התעלמות בולטת, בנוף הנמצא לנוכח פרצופו, ביישות החוורת ממנה ברח כשנשא את עיניו גבוה, לקצה המישור, בחיפוש אחר תענוגות זולים, זוללי רגע ומוקירי טף.
האשה שרצתה שדיים נפצה את המראה באמבטיה כשפטמותיה התחילו לדהות, וגונן החוור השתפל אט אט כלפי מטה, כמו זוג נרקיסים שגדלו בצל מוצף עובש, מתחת למרפסת רפויה של אלמן קרח עם שלושה חתולים ושטיח קלוע בכניסה
האשה שרצתה שדיים לא התייאשה. היא יודעה שקצות אצבעותיה יוכלו לדעת שדיים, שפיה לא יהסס, שאם היא תחזור הכל יהיה בסדר, היא תפתח את הדלת ותגיד לה, הו, כמה טעיתי, איך עברתי ממיטה למיטה כל חיי, עכשיו אני רוצה רק אותך שדיים.
ושדיים לא תבכה עוד. היא בטח לא כמשה למרות שנותיה, היא תופיע בהבזק יום המחר בשערה האדמוני, במבטה הנחוש, בישותה המעוררת פליאה, וכל כולה שדיים. |