מספר דקות מתחילתו של צ'ט מוצלח, וכל הדם מתרכז בין שתי אונות וכפות הידיים שעל המקלדת. העולם שמסביב נמוג, ואת נשבית לתוך הפנטזיה האולטימטיבית. כל מילה מתפרשת מתוך עולם הדימויים העשיר המתקיים בסביבת מוח מגורה. "אני במלון שותה יין" וג'ורג' קלוני בחולצת כפתורים פרומה, שיער סתור וג'ינס המילה האחרונה שיושבים בול על ישבן מוצק עומד לפניך,לוחש לך על בציר שנת 2000, ועל כמה הוא אבוד בלעדיך כאן בסוויטה המלכותית. עוברות שלוש שעות ולך יש את כל סממני ההתאהבות. הבטן מתכווצת, חסר לך אוויר, ממש חם בחדר, הראש מלא במחשבות והגוף באדרנלין מטורף. העולם שמסביב נשכח, עכשיו זה את והפנטזיה. אני קוראת לזה "פלסיבו אהבה". כל הסממנים ושום דבר לא אמיתי את מושפעת לחלוטין מ...כלום. ביום למחרת את מסתובבת ב"היי", מנסה לחזור למציאות, לשכוח, אבל כל מה שעובר בראש זו התיקווה שממש עכשיו הוא מבין שאינו יכול בלעדיך, ושולח לך הודעה מרתקת על הלילה הניפלא שחוויתם יחד במרחב הווירטואלי. כל כולך בסיפור אהבה אינסטנט.

בניגוד למציאות שהסבירות בה להתאהב במישהו היא אחת ל.... בשל כמות הפרמטרים שיש לקחת בחשבון כמו מראה, ריח, קול, מגע, מבט, גובה, סגנון, רמה שיכלית, שפה ועוד ועוד ועוד, כאן,המילים שבמקלדת מייצרות עבורך את הדמות המושלמת. ולא משנה כמה חכמה את ויודעת, האפקט עובד. פלסיבו זה לגמרי אמיתי, וזה כבר הוכח מדעית!

והתמכרות על שום מה? על שום כך שבכל פעם את זוכרת רק את ההתחלה, את ה"היי"' את הריגוש ושוכחת, בכל פעם מחדש, את עוגמת הנפש כשהדמיון פוגש את המציאות. משום מה את מנסה את זה כל פעם מחדש בתיקווה שהפעם זה יהיה רק טוב בלי כל תופעות הלוואי. המרחב הוירטואלי הוא הסם החדש וזו ממש התמכרות ל"פלסיבו אהבה".

(נכתב לא עלי כמובן!)