לאט לאט, חריקה קלה, קצת חשוך בפנים.

אני מציץ לאט פנימה, מהסס.

מפנים לאט לאט שזהו זה, זה הולך להיות הבית החדש שלי בחודשים הקרובים.

עד שיתבהרו העננים, וירגעו המישברים.

טיפה מעופש, לא דומה למקום שעזבתי.

טיפה בודד וריק.

קטן הרבה יותר.

אבל המקום שאני גר בו מעכשיו.

זה המקום שהולך להיות בית לי ולהם.

כמו עציץ קטן לשתיל קטן

התחלה חדשה מתחילה בקטן

צומחת, ואז עוברת לעציץ גדול יותר.

כך גם אני אצמח.

מזל טוב לי. (מזל שיש לי בקבוק גלנמורנג'י כמעט לא שתוי)

שקט כאן נורא.