מדוע עינך עצובות כל כך

כואבות כל כך

ולא מוצאות מנוחה?

והרי ברור לי שמאחורי מעטפת

המילים היפות והכנות כביכול

מסתתר צער רב.

 הייתי רוצה לבקר בו

להרגיש אותו איתך

ולעזור לך להסיר אותו מעליך.

כמה רחוק נראה האושר ממך

ונראה אתה כילד אבוד שמחפש את הבלון שלו

והבלון, הוא עף גבוהה ולא בהישג יד

אז מחפש אתה בלונים אחרים, נמוכים יותר

שאבדו למשהו אחר

ואולי אליהם תוכל להגיע

האושר בהישג ידך

לא קשור בחוט לבלון שאיבדת

הוא הרבה יותר נגיש

היית רואה זאת אם רק

לא היית מנסה לחפש אושר

בצבע מסוים

באריזה מסוימת

האושר מרחף סביבך,

נוגע בך נגיעות קטנות כמעט ולא מורגשות

והרי מה מחפש אתה?

אייך הינך מצפה לראותו?

ואם רק היית מוכן לפתוח לבך ואמונתך

לראות את היופי הזה עוטף אותך

בכל כך הרבה אהבה

אבל אינך שם עדיין

אינך מוכן לראות

לגעת במיוחד במקום העמוק היותר

שבתוכו חסמת את היכולת להרגיש.

במקום ללא החומות

והמסכות והשכבות

חשוב, מדוע עוטף עצמך בשכבות?

יפות ככל שיהיו, הן רק מכסות את הדבר האמיתי.

לא מצליח אתה לחסום אותי מלראות כל זה

כי אם כל כך ברורים ושקופים הדברים עבורי

ולא מצליחה גם אני לחסום.

ילד

רוצה לקרא לך ,

ילד הסתכל

תרגיש

כבר הגעת הביתה.

וזהו אינו הבית המוכר לך

במבנה, בריח, בתחושה

אם כי מעולם בחייך אלה נגעת בבית,

הגעת הביתה.

ואתמול בתוך כל המבטים השונים

מבטי הסקרנות, התשוקה, האהבה

מצאתי שם את מבטו של הילד שבך

הרגיש כל כך,

האמיתי כל כך

המשתוקק כל כך לדבר

להרגיש

להיות

הילד שרוצה לחיות