רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
"אני" (ולא) "אתם"
בינואר האחרון עברתי לדירה מרווחת יותר.
כבר בשבוע הראשון,נתקלתי בשכנה שגרה מולי ,איתה אני חולקת קומה וקיר משותפים (דלת מול דלת), בחורה צעירה ומאירת פנים,ככל הנראה בגילי או סביב השנתון שלי,והיא בירכה אותי לשלום בחיוך.
"נעים מאד",השבתי לה בחביבות והושטתי את ידי ללחיצת היכרות."אני חן".
היא לחצה בחום את ידי והציגה את עצמה בתגובה,אח"כ החלפנו עוד מספר משפטים סתמיים, ובטרם נפרדנו כל אחת לדרכה, הוסיפה - "טוב,אז שיהיה לכם בהצלחה, ואם אתם צריכים משהו - אנחנו פה ממול".
?
מאחר שהייתי בגפי בחדר המדרגות, התרעמתי בליבי על הקפיצה המהירה שלה למסקנות שגם אני, כמותה, חיה עם בן זוג. סליחה ,את רואה כאן עוד מישהו? הרהרתי ביני לביני, ובמקביל אמרתי בקול רם - "תודה.להתראות".
"למה לא ענית לה שאת גרה לבד?",שאלה אותי בתמיהה אימי ,כשסיפרתי לה יותר מאוחר על המפגש המרגיז.
"לא יודעת",השבתי לה. "אולי כי התעצבנתי שהיא מיהרה להחליט, והיה לה ברור הכל מבלי לעצור לרגע לפני שהיא קובעת מי אני,מה אני ועם מי אני גרה. אני אוהבת ששואלים,שמבררים,שקשובים."
"בסדר, אז היא טעתה.למה לא תיקנת את הרושם המוטעה שלה באותו הרגע?", הקשתה אימי.
"כי היא כבר עוררה בי אנטגוניזם מעצם היותה כה נמהרת.האטימות וחוסר הרגישות הזו של אנשים שבטוחים שאם הם עצמם גרים עם בן זוג,ורק משום שכל הדירות בבניין הזה מרווחות,אז ברור להם שכל האחרים גם כן חיים ביחד,זוגות זוגות".
כעבור מספר ימים שחלפו מאז התקרית הלא נעימה עם השכנה שגרה בדלת שמולי, הזדמן לי לפגוש שכנה נוספת,בעודי מעלה חפצים כבדים לדירתי.
"שלום",פניתי אליה בחיוך.
היא השיבה לי בברכת שלום,והוסיפה - "את שכנה חדשה,נכון?"
"כן". השבתי קצרות,כי הייתי בדרכי למעלה, וידיי העמוסות כאבו מהמאמץ לסחוב את הכל.
"אני מהוועד,אני גרה בדלת הימנית בקומה ראשונה", כך היא.
"אה, בסדר,אז אקפוץ אלייך בקרוב כדי להסדיר את התשלום", עניתי בחופזה תוך כדי טיפוס מסורבל במדרגות (הידיים שרפו לי מהכובד).
"אני רואה שאת סוחבת לבד ושאף אחד לא עוזר לך.." ,היא העירה, "כמה דיירים אתם?" , שאלה בטון מסוקרן ובחנה אותי בעניין גובר.
"אני גרה לבד" , ציינתי בקול ענייני.
"אוהו,בדירה כ"כ גדולה!" ,המשיכה בנימה ספק מופתעת ספק משועשעת,מתעלמת מחוסר הנוחות שלי.
נו באמת! פעם שנייה. אלוהים אדירים!
(הפעם כבר לא סיפרתי לאמא)
כפי שאתם מנחשים,היתה גם פעם שלישית. :-(
לפני מספר ימים רכשתי מספר חפצים משלימים נוספים חדשים לדירתי, אחד מהם היה שידת מגירות רחבה (בעיקר לניירת שלי,כי אני לא אוהבת שרואים ערימות שצוברות אבק בגלוי..)
בחנות עזר לי אחד מאנשי הצוות להכניס אותה לרכב (אם לדייק - הוא לא עזר לי,הוא פשוט הכניס אותה לבד :-), וכך יצא שכשהגעתי הביתה,נאבקתי רבע שעה (!) על מנת להוציא אותה מהרכב ,ללא הצלחה או התקדמות משמעותית.
"את צריכה עזרה? " ,פתאום נשמע קול מהסס מאחוריי.
הסתובבתי ולשימחתי כי רבה ראיתי עלם צעיר, שהבחין בסיבלי ונחלץ להושיעני מהמצב התקוע. "האמת שכן" , צהלתי לקראתו בהקלה. הוא התעקש גם להעלות את השידה עד למעלה,למרות מחאותיי.
תוך כדי שאנחנו מחלצים בכוחות משותפים את השידה מהרכב (בזהירות,כדי לא לפגוע בדלת), אגב שיחת חולין,הסתבר לי שהוא חייל ,אף הוא שכן, שגר שני בניינים ליד הבניין שלי.
"אתם חדשים פה?" , הוא שאל בתום לב כשהגענו לקומה שלי.
שוב פעם אתם?? , מה קורה כאן,לעזזל?! פעם שלישית מאז שעברתי לדירה הזו , (אני מזכירה לכם שעברתי רק בינואר האחרון,מי יודע כמה פעמים כאלה עוד צפויות לי!!), שפונים אליי בגוף שלישי רבים!!
אני לא אתם! , אני מזדעקת בתוך תוכי.
"כן, אני חדשה פה. עברתי לפני חודש" ,אני עונה לו בגוף ראשון יחיד, שולטת בקולי,בטון שקט ויציב (למרות שבפנים הרוגע היה ממני והלאה).
"טוב, אז שיהיה לכם בהצלחה" , הוא מחייך חיוך נבוך, ונפרד ממני לשלום מול דלת הדירה שלי.
"אתה רוצה להיכנס לשתות משהו?" , אני מציעה בנימוס.
"לא לא,אני עוד שנייה כבר בבית." ובתוך שבריר שנייה כבר היה במורד המדרגות.
"תודה רבה על העזרה! נתראה!" , רכנתי לעבר המעקה וקראתי בהכרת תודה אחרי דמותו המתרחקת, פולטת אנחת רווחה, בעודי פותחת את הדלת ונכנסת בסיפוק לדירתי.
איזה מלאך,ממש כאילו הוא נשלח אליי בהזמנה. הרי לא הייתי מצליחה לסחוב לבד את השידה הכבדה הזו במדרגות. כל פעם נעים לי מחדש לגלות שיש אנשים טובים כאלה באמצע הדרך, שמושיטים יד לעזרה מבלי לצפות לתמורה,סתם כי ליבם טוב עליהם. (זה עניין של חינוך,לטעמי).
לפני זמן מה הצטרפתי למועדון הלקוחות של אחת מרשתות הסופרמרקט. בעת ההרשמה,כמובן,כתבתי מפורשות על גבי הטופס את שמי הפרטי (בלבד) ואת שם משפחתי.
היום קיבלתי את הכרטיס המגנטי החדש שעליו היה חרוט באותיות בולטות - "משפחת ----" (המקפים מקבילים לאותיות שם המשפחה שלי). לא "חן ----", אלא "משפחת ----"
!
ברשת הסופרמרקט אליה הצטרפתי, לא רק בטוחים שאני חיה עם בן זוג. הם הגדילו לעשות והפכו אותי לאישה נשואה! בעלת משפחה!
בהיתי ממושכות בייאוש מהול בחיוך מריר על הכיתוב שעל כרטיס המועדון החדש שלי
"משפחת ---- ,
וידעתי שאני חייבת (חייבת!) לכתוב את הפוסט הזה.
הגיעו מים עד נפש. אני מוכרחה להוציא את זה מהסיסטם שלי.
אז הנה. התיישבתי לכתוב, וברגע זה ממש אני מקלידה את המשפט האחרון -
א נ י ל א (לא!) א ת ם. |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (86)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לעתים אני בהחלט עונה כך, כפי שכתבת. אגב, אני צריכה לחוש קירבה מסוימת לבן שיחי כדי להיות מסוגלת להשיב כך, נקי, בגילוי לב ובאופן גלוי - "אני לא מעוניינת לדבר על זה."
ולפעמים גם אני שותקת.
ולפעמים רק אחרי שלוש דקות אני חושבת על התגובה המושלמת שהתאימה לסיטואציה, אבל חמקה ממני ברגע האמת (ואז אני כועסת על עצמי, כמובן).
ככה זה.
החיים לא מסייעים לנו עם מדריך קטן לתשובות נכונות.
שירה,
הפרשנות שלך לבחירה בציניות היא דרך מעניינת,
שאני יכולה להבין, ואולי גם להסכים איתה באופן חלקי.
מצד שני, אם להשיב לך בגילוי לב -
דווקא משום שהן כרוכות באומץ לב ובחשיפה,
אני מעריכה הרבה יותר תגובות נטולות ציניות,
"נקיות" כאלה,
שמציבות לי גבול ומעבירות לי מסר בסגנון -
"אני לא מעוניינת לדבר על זה.
זה שלי וכך אני רוצה שזה יישאר."
וזו הדרך ה"נכונה" והמועדפת לטעמי ולתפיסת העולם שלי.
ככה הייתי רוצה להגיב בעצמי תמיד.
אבל לרוב אני פשוט שותקת.
ציניות היא בהחלט עניין של אופי וגישה, מסכימה.
עם זאת, לדעתי תגובות ציניות הן התגוננות רק אם את צינית כלפי כל האנשים כל הזמן, ואם את לא מסוגלת כלל להביע שום תגובה אחרת פרט לתגובות ציניות.
בהנחה שאת *בוחרת* במודע עם מי להיות צינית ועם מי לא, אין מדובר לדעתי בהתחמקות או בחוסר כנות.
אני אדם שבהחלט מסוגל להיות ציני על פי בחירה, אבל עם האנשים הקרובים לי אני הכי משתפת והכי גלויה (לפעמים יותר מדי, יש האומרים...) אבל אני בוחרת עם מי להיות כזו. אני ממש לא מעוניינת לשתף את כל העולם ואחותו בדברים אישיים על חיי. שכנים חטטנים, עמיתים לעבודה, נוסעים ברכבת, בעל המכולת... אנחנו חיים במדינה שבה כולם חייבים לתחוב את אפם לעניינייך לעתים באופן שמעורר בי צמרמורת. אנשים נכנסים לך לחשבון הבנק, לתוך הרחם, לתוך השחלות, לתוך המשפחה, לתוך השיקולים הכי אישיים והכי כואבים שלך לעתים.
אני (באופן אישי ביותר) לא רואה כל סיבה להשיב לכל אחד באופן גלוי, משתף ואמפתי אם אני חשה שהוא חודר אל תחום פרטי מדי ודורס בדרך כמה מוסכמות של נימוס...
במקרה כזה, תגובה צינית (משועשעת, לא מרושעת, כפי שאמרתי) מפיגה את נימת הרצינות מכל הסיטואציה, ואני מגלה שלעתים קרובות היא מעבירה את המסר הסמוי ("מדובר בנושא שלא בא לי להיכנס אליו") אבל בלי חוסר הנעימות שהמשפט המפורש עלול לגרום.
אבל את צודקת לגמרי,
אם ציניות אינה באופייך, ואם היא לא באה לך בטבעיות, אין שום היגיון בכך שתתרגלי אותה "בכוח" :-)
ציניות זה אופי וגישה.
אני אישית רואה בתגובות ציניות סוג של התגוננות,ובמובן מסויים התחמקות,בריחה מהתמודדות וחוסר כנות.
אנשים אמיתיים,נטולי פוזה,טבעיים ש"באים כמו שהם" - לרוב מגיבים בישירות ובגילוי לב,ולא בוחרים להתחמק ו"לברוח" לציניות.
שלא לדבר על זה שזה לא באופי שלי ממילא,זה לא בא לי בטבעיות.
תזכרי שהבטחת !
אחכה לפירוט ממך
:-)
הלנצח נאכל חרב?
מה פתאום, אני אספר לך בפרטי
רגע, אבל שנייה אחת, אני לא מבינה מה פתאום אתם מתעצבנים? מה כבר אמרו לכם? לא הגזמתם קצת?
יקירתי,
אם אומר שאני מזדהה ומבינה ומחזקת אותך, זה יעזור? (לא.)
אני אישית מאמינה שהשיטה המומלצת להתמודדות עם לשון הרבים המרגיזה הזו היא ציניות, והרבה.
חבל לשמור הכול בפנים ולהניח לזה לבעבע ולהכאיב לך. אמצי לעצמך תגובות ציניות (לא מרושעות, רק משעשעות, גם אם הם ישעשעו בעיקר את עצמך) וככה לפחות ייצא משהו טוב מכל הדיאלוגים המיותרים הללו.
וכבר אמר מישהו ש"מה שלומכם?" מותר לשאול אדם רק בהנחה שידוע כי יש לו תולעים.
רחל,
חבל שאת עושה פה סוג של "טיזינג" -
מצד אחד יש לך דוגמות ומצד שני את לא מפרטת.
אני בחורה סקרנית,את כבר יודעת את זה עליי.
כעת אני לנצח אתהה למה התכוונת..
;-)
הכי כיף זה לשקר במצבים כאלה ולהביך את הצד המרגיז ויש לי כמה דוגמאות לא לכאן :)
:-)))
תתפלאי, אבל לא.
בשבוע שעבר הם השאירו לי פתק על הדלת (לא משנה כרגע האיזה הקשר בדיוק),
והם כתבו לי באחת השורות " השארנו לכם אותו,ואנחנו מקווים שנהנתם ממנו ".
הם הוסיפו גם סמיילי לסיום המסר החביב..
יש לציין שהם שניהם אנשים מאד אדיבים ונדיבים,ואני מתכוונת לזה.
:-)
איכשהו עדיין לא יצא לי להתוודות בפניהם בקשר לכך,בשיחות החטופות שהיו לי עימם בחדר המדרגות או בחנייה..
אני לא ממש יודעת איך להעלות את העניין בטבעיות,אז בינתיים זה נשאר ככה.
על תיבת הדואר וגם על הפעמון שליד הדלת - כתוב רק שם המשפחה שלי.
אני מניחה שזה עלול להטעות.
הסיבה שאני לא מוסיפה את שמי הפרטי היא מטעמי בטיחות בלבד.
אני פחדנית ולא רוצה שאנשים זרים (למשל פורצים) ידעו שאני גרה בגפי.
מפחיד אותי הסיכוי שירצו לפרוץ לדירה שלי,
וכשחושבים שמדובר במשפחה או זוג ולא בבחורה צעירה
- אז במובן מסויים זה מרתיע מסוממים/גנבים/אנסים למיניהם.
עכשיו שעבר כבר חודש וקצת מאז הפוסט הזה, השכנים הפנימוו שזו "את" ולא "אתם"?
תודה תודה :)
אם היית מכירה אותי, התגובה היתה: "הולם אותך מילואים" :)
פוסט משעשע ביותר, ומרתיח לא פחות.
שכונה של זוגות צעירים.. ומי עושה כרטיס כזה בסופר אם אין לו [לה] משפחה..
מממ כן , אז ככה זה.
קשה לי לדמיין אותך במילואים עם הרקע של הים..
;-)
תתחדש על התמונה שועל.
הולמת אותך.
:-)
העונג כולו שלי :)
אני מתנצל על ההעלמות, אני במילואים ומשנורר אינטרנט אל-חוקי כשאני מצליח :)
:-)))
אהבתי את משחק המלים שלך.
כהרגלך,מיכאל,אתה קופירייטר בנשמה.
לא סתם אתה "מר פירסום".
;-)
ותודה שקפצת לבקר - גם את המאחרים אני מחבבת.
:-)
אין לי דעה קדומה
וגם התגובה ממש מאוחרת...
:-)))
יקירתי,עשי לי טובה -
ותרי על המונוסודיום גלוטמט (- זה רעל וזבל)
בואי לארוחת ערב אצלי במקום.
נשתה ונסעד בצוותא.
את באה?
:-)
בקבוק משקה משפחתי, חבילת מבצעים משפחתית, רכב משפחתי, טיולי משפחות...
מה נשאר לנו הרווקות?
מנה חמה אישית, זה מה שנשאר לנו... ונמס בכוס. עם כל המונוסודיום גלוטומט.
ואני לא תל אביבית.
תודה לשלושת המגיבים האחרונים
:-)
שלוימה - מה פתאום שנכעס? עליך אנחנו אף פעם לא כועסים :-)
רוקנרול מיוז - כיף שבאת לקרא ותודה שמצאת עניין והזדהת :-)
אהוד - אתה שנון, כהרגלך :-)
ניסיתי לככב לכם אבל מכיוון שכבר נתתי לכם כוכב לפני פחות מ 24 שעות,
אצטרך לבוא אליכם שוב....
אל תכעסו.
סתם כולם חיים בסרטים מתקופת נוח.
ניראה לי שבתל אביב גם אם את חיה עם מישהו אפחד לא ישאל אותך שאלות בגוף ראשון רבים, תמיד יצאו מנקודת הנחה שאת לא גוף ראשון יחיד גם אם יש לך שבעה צאצאים ושלושה בעלים.
ידעתי שיש סיבה, הוד מעלתכם!
כי לשפה יש משמעות.
ומסר.
נכון,הרבה פעמים זה נובע מחוסר תשומת לב וחוסר מודעות לעניין.
ולכן חשוב להעלות את העניין למודעות, ולשים לב לשפה.
את צודקת שאלו נורמות רצויות
אלא ,אפילו לשיטתך אילו היו שואלים אותך : גרה לבד? ,"מבררים",זה אולי היה נשמע חטטני.
אני חושב, שזה סוג שלביטוי ,ליצירת קשר מנומס ותו לו,או ליצור "שיחת מעלית" . לא כולם יודעים לעשות "שיקולים"מושכלים בפגישת חדר מדרגות .
אביגדור - תודה על הביקור ועל הפידבק.
:-)
אני לא האישה הנאה הראשונה בעולם ובטח גם לא האחרונה - שאין לה בן זוג.
לא צריך להניח כלום מבלי לברר ,גם כאשר זה נובע "ממקום טוב" , כדברייך.
ורצוי לפנות לאנשים בלשון יחיד,(את/ה ולא אתם) - גם כאשר הם נשואים עם ילדים.
אלה בערך הטענות העיקריות פה.
היו עוד כמה,אבל לא משנה כרגע
:-)
:-)
אנחנו מנסים להגיד יותר מדיי דברים בפוסט אחד..
דחסנו מספר נושאים ומסרים פה,
ואנחנו מקווים שירדו לסוף דעתנו.
;-)
תודה שקפצת לביקור,שועל.
נראה שהדיון הלך למחוזות רחוקים מידי
בסך הכול הגברת ניסתה להתחבר ולומר שלום בדרכה
לעיתים אנשים חשים שלא בנוח לדבר בלשון יחיד שמא "ברור" שלא כך הם פני הדברים.
בשולי הענייין יאמר כי את אישה נאה מאד "ולא ייתכן" שאת לבד.
אז הם משלמים להם בראש את מה שנראה להם "הגיוני". וזה בא לידי ביטוי
גם באופן בו הם מתייחסים אלייך.
והכול ממקום טוב.
אז מה אתם מנסים להגיד? :-)
מירי יקרה,
הפוסט המקסים שלך תיאר מצב אחר לחלוטין.
את שיתפת בקשר לילדות קסומה ואידילית,דיברת על פלורליזם,ומנגד על הבועה הקיומית שכל אחד לכוד בה כיום.
מה שתיארתי פה בפוסט,אם ניקח לדוגמה את המקרה הראשון,שבו השכנה שגרה מולי הניחה שיש לי בן זוג,ותארי לך שהייתי עונה לה - אני גרה לבד,האם היא לא היתה מובכת מהעניין? לא רציתי שהיא תרגיש לא בנוח על מה שהיא אמרה,וזו אחת הסיבות שהעדפתי לשתוק.
הייתי בסוג של "מלכוד 22 " - מצד אחד אני לא רוצה להסתיר ממישהי נחמדה כמותה את הדבר המהותי הזה,ומצד שני ברור לי שאם אני מתקנת אותה - אני מעמידה אותה במצב לא נעים או נוח על ההנחה השגוייה שהיתה לה מראש לגביי.
כי היא היתה מרגישה שאולי זה פגע בי,ואז שתינו היינו מתנהגות מוזר.
כל זה היה יכול להמנע מראש אילו היא היתה יותר זהירה,ופשוט שואלת אותי עם עברתי לפה לבד או לא שואלת בכלל, ומאחלת לי בהצלחה תוך שהיא פונה אליי בגוף ראשון יחיד ולא ברבים,ועם הזמן היה מסתבר לה שאני גרה לבד.
כל האי נעימות הזו פשוט היתה נמנעת.
אין קשר לכך שהיא בן אדם נחמד ושהכוונות שלה היו טובות.
גם אין קשר לפוסט הנוסטלגי שאת כתבת ולקריאה שלך לחזרה לפלורליזם.
:-)
מקווה שהבהרתי את עמדתי.
ותודה על המשוב ועל התמונה.
:-)
חן,
בתגובה לפוסט שלי כתבת שתמיד גרת במקומות בהם השכנים לא מכירים אחד את השני,
אולי כאן בדירה החדשה ,בשכונה ה"מאוד משפחתית הזו"
שמרגישה קצת כמו תיבת נוח
אליה חייבים להכנס בזוגות
אולי כאן האוירה קצת שונה וקיים סגנון חיים קצת שונה?
והחסרון הזה יהפוך ליתרון ותגלי שאת גרה במקום בו אנשים יוצאים מהבועות?
תודה אודי'לה
:-)
ונשיקות
:-)
( לך וגם למיכל שהוסיפה את הקישור לכתבה בתגובה עלייך.)
צודקת
את זה את
ואין כמוך...
כן. יש כזו. (יש למה לשאוף:-))
:-))
כן,זו התרבות שלנו -
ויש לזה גם צד חיובי - החום הזה,האיכפתיות שגובלת גם בחטטנות/ב"אף ארוך".
סתם תהיה שלא רלוונטית לנושא הפוסט אבל אם כבר העלית את זה -
יש בכלל אישה שלא עשו לה תפרים לאחר הלידה ? קיימת כזו?
:-))))))
כן,זה נכון.
:-))
אבל פחות מפריע לי ששואלים אותי.
יותר מפריע לי שלא שואלים,ושקופצים למסקנות נמהרות מבלי לברר.
זה שיש מוסכמות חברתיות/ציפיות זה טבעי.
אני באופן אישי משתדלת לחשוב "מחוץ לקופסה",
לקבל את אלה שבמיעוט ואת החריגים שבוחרים לחיות בדרך שלהם,
ופתוחה לכל מיני צורות חיים,גם "לא מקובלות".
אין לי בעיה עם אנשים שבוחרים לחיות לבד,ללא בן זוג וגם ללא ילדים - אם זה מה שבא להם.
לדעתי האישית,"לא טוב היות האדם לבדו" ויותר נעים לחיות בשניים,וגם להקים משפחה אני שואפת.
אבל אני מתקוממת כשפונים אלי בלשון רבים.
חשוב לשים לב לשפה,כי יש לה משמעות.
אני קודם כל אני,בן אדם בפני עצמו,גם כשאהיה רעיה ואמא.
לא יודע אם זה עוזר, אבל אני יכול לספר לך של"חברה" תמיד תמיד יש ציפיות מאיתנו ואנו לכאורה לא עומדים בהן - אנו רווקים? שואלים אותנו מה קורה, יש מישהו? או.קיי. מתחתנים. שואלים אותנו מה קורה עם הילד הראשון? הנה הוא מגיע, אופס הגיע. שואלים מה עם השני? אופס, גם הוא מגיע. ממליצים בחם על שלישי ושואלים מה עם קניית דירה? קנינו. קניתם, אבל למה רק 3 חדרים? לא פרקטי, תעברו לארבעה. ולמה בשכונה הזאת? יקר שם, לא?
זה מזכיר לי, שאת חברה שלי, אחרי הלידה, כשהסתובבה עם התינוקת בפארק ליד הבית, אנשים שהיא בכלל לא מכירה, שאלו אותה איך היתה הלידה, כמה התינוקת שוקלת, ו---אם עשו לה תפרים... תארי לך !
אני מדגישה שגם אני רוצה קירבה אינטימית וגבר להתעורר לצידו.
זה לא הכי כיף לישון לבד.
לא יצאתי נגד המסגרת או נגד המוסכמה לחיות בזוג.
לא על זה מהות הפוסט,וגם לא המסר העיקרי.
תודה על האיחולים בכל אופן,אמיר,וגם על המשוב.
:-)
:-))))))
מוזר כמה אנשים לרוב באמת נעולים על מוסכמות..
מאחל לך שתחיי במסגרת שמתאימה לך ושכולם יקפצו
אני מאד אוהבת שאנשים מגיבים לתגובות של אחרים.
זה מעיד שאנשים לא באים רק לקרא את הטקסט שבפוסט,אלא באמת להחליף דיעות,לחשוב ביחד,לנהל דיאלוג ודיון על הנושא,ולפתח אותו.
וזה גם מעיד שאכן קוראים את התגובות של האחרים, ולא רק באים להביע את דעתם, ולהשמיע מבלי להאזין גם לאחרים.
תודה,מיכל
:-)
אין מה לומר,מודה באשמה..
גם אני חוטאת מדי פעם באותן התנהגויות שמרגיזות אותי באנשים אחרים.
אבל אני משתדלת להיות מודעת לזה ולהפחית כמיטב יכולתי.
אני מאד מזדהה עם התגובה הזו.
כמעט אחד לאחד.
בנוסף, אני חושבת, יש כאן גם אלמנט חטטני-יכנעי שהפך כבר למנטליות בארצנו. תכונה שהיא נוראית בעיניי. וגם האופן שזה נעשה, כשזה נעשה כך. די נמוך, הייתי אומרת.
ואמרתי שמזדהה כמעט אחד לאחד, כי דווקא חושבת שכן צריך לתת לאנשים את הקרדיט שהייתה בזה, אולי, כנראה, איזושהי כוונה טובה. מי יודע ומה איכפת לך באמת לחשוב כך ולו כדי להרגיע את עצמך ולא להתעצבן או לבזבז יותר מדי אנרגיות...
משעשע למדי הדיאלוג ביניכם.
:-))))))
חני, שימי לב, עשית כאן בדיוק את מה שאת מדברת עליו בפוסט, הסקת מסקנה נמהרת מדי לגבי רונן..
זו ממש המחשת הפוסט והתגובה על הפוסט
נרשמה הסמקה פה מאחורי המסך שלי.
את כזאת מתוקה! ושוב מסבירה לי מה שאני כבר יודע.
לא התכוונתי לפגוע.בטח שלא לך.
ותודה על הבעת האמון והתמיכה העיוורת
:-)
קוראת, תאמיני לי, לא חייבים לפגוע לי באינטילגנציה, הבנתי את כוונתך עד תומה גם קודם.
מתוך בחירה תעשי מה שבא לך, אני תומך בך לאורך כל הדרך. על בליינד. :)
איזה משקיען שהלכת לקרא ולהקשיב.
תודה רונן
:-)
מאחר שהנושא לא קשור במאומה לפוסט הנוכחי,ואיכשהו במקרה בדרך עקיפה לחלוטין הגענו לזה,
- אמנע מלהכנס איתך לדיון/ויכוח פה.
רק חייבתלציין שבקשר לסעיף השני שלך - הבלטת שורות/מלה נועדה מבחינתי להדגיש.
להדגיש את המסר של הטקסט או שלי.
להדגיש את הכוונה שמאחורי,להדגיש את מה שאני רוצה להביע.
אין לכך קשר לטכניקה שיווקית במאומה.
חומרנות, רכושנות, חמדנות - דברים לא טובים.
לא ממש קשור למקצוע שלי, אבל זה דיון ארוך.
לכן אקצר לסיסמאות:
1. גם ז'אן ז'אק גולדמן הוא מותג.
2. הבלטה של שורות, למשל באדום, זאת טכניקה שיווקית.
3. אני בטוח שחשבת/חלמת על דירה מרווחת זמן ממושך.
(הקליפ משובח, השיר קצת פחות.)
התכוונתי שבניגוד לנשים אחרות ורבות,לא אבחר להביא ילד לעולם לבד.
היום זה מאד מקובל,אבל אני מעדיפה לוותר על חויית האימהות (אמיתי!) ,
אם אצטרך להיות לבד בכל זה.
I need team work
דגש על ה- team
:-)))
נזכרתי שבאופן לגמרי מקרי - פגשתי את בן זוגה של השכנה ממול, בדיוק כשעליתי עם החייל.
הוא ראה אותנו ליד האוטו שלי עם שידת המגירות,ושאל אם אנחנו זקוקים לעזרתו.
הודיתי לו ואמרתי שאין צורך,תודה.
הוא ענה לי "אבל אני ממילא כבר עולה למעלה לקומה שלישית,אז למה לא בעצם?"
ואז הבנתי שהוא גר מולי ושהוא בן זוגה של ההיא שהציעה לי את עזרתו בשמו, עוד לפני שבכלל נפגשנו..
;-)
ואתה יודע מה החייל אמר בתגובה לכל זה,
מיד לאחר שהשכן שלי לקומה התרחק?
"אה,את גרה בקומה השלישית ?"
(מסכן הסבל טוב הלב שלי..)
בפעם הבאה תגידי תודה רבה, בעלי עוד מעט חוזר מהעבודה ואני רצה למטבח להכין לו ארוחת ערב אחרת הוא מתעצבן.
זה ימקם אותך במקום טוב במרכז הנורמליות ואנשים יפסיקו לשאול שאלות
:-)))))
לא, תודה.
כבר שנים שאני לא גרה עם שותפים/ות.
עברו הימים ההם,וטוב שכך.
:-)
באמת תהיתי איפה אתה (לקח לך זמן לבוא לקרא..)
וההערות שלך שמחפשות אותי בסיבוב ומחכות שאפול בפח של עצמי..
;-))
לא נפלתי בשום פח,נפתלי.
אני לעולם (לעולם!) לא אסכים להיות אם חד הורית.
זה לא בשבילי.
האופציה הזו פשוט לא מתאימה לאישיות שלי.
אני צריכה איתי פרטנר,שותף מלא, שיחד נהיה "צוות לעניין".
:-)
רק אגב, נפלת לפח של עצמך!!
הנה:
"הפכו אותי לאישה נשואה!
בעלת משפחה! "
בודאי ידוע לך שאם היית אם חד-הורית אז גם היית משפחה מבלי להיות נשואה.
וחוצמזה, בלי קשר, בא לך שותפים? :-)
אז הנה דוגמה קטנה לעמדה הביקורתית שיש לי על התחום,
http://www.cafe.themarker.com/view.php?t=1193114
ומאחר שהוידאו של השיר, הוסר יותר מאוחר עקב זכויות יוצרים,
הנה קישור ישיר לקליפ של השיר - אותו תירגמתי בפוסט -
http://www.youtube.com/watch?v=5eJTfiEXN0Y&feature=fvsr
אמיר,תודה על המשוב
:-)
בקשר למשפט שלך על זה שהם התכוונו "לכוון לבטן הרכה שלי" - מעולם לא חשבתי כך.
להיפך.
כתבתי בפוסט שזה נעשה בתום לב ולא מתוך כוונת זדון לפגוע.
ובכל זאת,לטעמי,יש להיות זהירים,לא לקפוץ מסקנות נמהרות ולהיות רגישים לזולת.
בעיקר רגישים לזולת.
בנוגע למשפט שלך שאני תוקפנית -
אני מזמינה אותך לקרא את התשובה שלי למגיב שהגיב לפנייך (מעל).
בחברות
:-)
חן.
ראשית,
תודה על הביקור ועל התגובה,
וכן על האיחולים (אפרופו רגישות לזולת,אתה הראשון שבירך אותי על המעבר! :-))
שנית,אני בכלל לא עצבנית מטבעי,
ואולי פספסת את הנימה ההומוריסטית המבודחת ששזורה לאורך הפוסט.
וכן,זה נכון שהתרגזתי במקביל,אני יודעת שזה סותר.
אבל הסיבה להתקוממות שלי היא המסר החברתי הזה,
שאם אני בגיל הנכון וגרה בבניין שבכל הדירות בו יש יותר ממטר מרובע אחד,
זאת לא סיבה לפנות אליי ברבים.
אני אדם בזכות עצמי.
גם אני פונה לאנשים אחרים בלשון יחיד.
אני מתבוננת עליהם כפרטים,לא כזוגות,אפילו כשהם נשואים.
הזהות שלי היא אינדיבידואלית,אני קודם כל אני.
גם כאשר יש לי בן זוג.
למה ישר להפוך כל "אני" ל"אתם"?
השכנה שלי פגשה אותי כשאני לבד,לא עמד לידי אף אחד.
אז למה היא מוסיפה ומערבת את בן זוגי (נניח שהיה לי כזה) לשיחה?
הצגתי לך פה עוד היבט של העניין,שגם הוא מטריד אותי.
ובקשר למשפט האחרון שלך,שמעתי פעם בתור לתיאטרון את הקופאית שואלת אישה אחת שהיתה לבדה,"כמה כרטיסים בשבילך? שניים?" - היא השיבה לה בשקט "כרטיס אחד". והיא התביישה.ראיתי.
למה להלבין ככה?!
אז תבוא ותטען עכשיו שאולי הקופאית הניחה שהבעל של האישה בדיוק מחנה את האוטו, והיא ירדה כדי לאסוף את הכרטיסים.
אבל לא צריך להניח כלום.
צריך להיות רגישים לזולת,לשאול.
ולא להניח הנחות.
זו דעתי בכל אופן.
תוקפנית משהוא:)
נראה לי סערה בכוס מים חברתי
יענו מה,
את לוקחת את זה למקום שאת חושבת שהם חושבים שהם שופטים שהם.....
לפעמים מה שיוצא מהפה הוא סתם עילג או שכך רגילים להתבטא
ולאו דווקא לכוון לבטן הרכה שלך(בעינייך)
אולי התכוונו לכם לך ולכלב שלך? מבחינת העברית זה בסדר!
זאת כמובן רק דוגמא להראות כמה אנחנו שופטים(גם אני) ולא לחיוב
כל אדם עומד בפני עצמו גם אם הוא חלק מקבוצה, משפחה, שבט או חמולה
בחברות
אמיר
ברכות על המעבר לדירה החדשה.
יו, כמה שאת עצבנית. וחבל!
בסך הכל נתקלת באנשים שמרגישים מאד לא נוח להעמיד אותך במצב של אשה לבד (בעיניהם זה כנראה נחשב לא טוב) וגם נמנעים (חלקם) מלחדור לצנעת הפרט (את נשואה? יש לך מישהו? וכו'). הפתרון שהם מצאו היה לדבר אליך בלשון רבים. זה הכל.
על זה מתעצבנים? לא חאראם?
תחשבי על אדם יחיד (מאיזה מין שתבחרי) שנכנס למסעדה ושואלים אותו(ה) כמה הוא(יא) :-)
ממש כשר. אחרי שמצאתי את הדוגמא, זאת התמונה הראשונה שעולה בגוגל אימג'ז כשמקלידים Diet Coke.
לא מכיר את הפוסט/בלוג של המישהי הזאת.
דמיינתי :)
1. אם אכן היית כשר - אז אני מתנצלת.
מקווה שאתה סולח.
:-)
חשדתי גם כי הוספת תמונה (הלכת וטרחת להביא לפה תמונה שתתנוסס בבלוג של מישהי שמתנגדת לתרבות הצריכה האובססיבית, ולמותגים ששוטפים לנו את המוח..) - וגם בגלל הפרופיל העסקי שלך.
2. אין לי רגשונים של הקפה (לא מצליחה להפעיל אותם), מאז שהמחשב חזר מתיקון,כך שדמיין ריגשון של נשיקה.
1. את חושדת בכשרים. אין לי קשר למותג הזה ואין לי שום כוונה לפרסמו כאן. זה היה למטרת קישוט בלבד.
2.
זה לא סותר.
יש דברים שהם תופעה חברתית ויש דברים שהם תופעה עדרית ויש דברים שהם בדיוק אותה נורמה פיקטיבית שמנסים לדחוק אותך לתוכה או לפחות לתייג אותך כשונה ממנה.
לפי מה שתיארת לא היו עדויות למצב שונה מזה שאת לבדך. אז אפשר להתייחס לכל אדם פרטי בצורה המתאימה - אפילו אם מדובר בתופעה גורפת. כמובן שאני לא מציע שתנקטי באיזושהי פעולה. הכל זה בינך לבין עצמך, אבל אם את חושבת שיש נסיבות מקלות את כן יכולה לבדוק את העניין.
הטריק הזה מוכר,משומש ושקוף ביותר לכל בחורה.
אנחנו יודעות למה אתם שואלים ומתעניינים,יש לנו ראדאר לזהות את המניעים שלכם.
העניין שהפעם לא היה מדובר בזה
;-)
עכשיו הבנתי
:-)
לפני הכל,אני רק אעיר שלמרות שברור לי שהכנסת פה פרסומת (סמוייה או גלויה) לקוקה קולה,אני אתעלם מהעניין - אך ורק משום שזה אתה,רונן,ואני מחבבת אותך.
אני אחרוג ממנהגי ואפרגן לך בעניין הפירסום.
אני מניחה שהם לקוחות שלך,אחרת לא היית פועל באופן כ"כ ישיר ובוחר "במקרה" דווקא להביא פה את קוקה קולה..
בקשר להסבר שלך - מקבלת את הגישה החליפית שהצעת לי פה.
בעיקר כי הם אכן לא היו אנשים זדוניים או ציניים, והכוונה של כולם היתה טובה בבסיס.
אז כשחושבים על זה,למה להתרגז באמת?
כבר הודתי קודם באחת התגובות שצחקתי בקול רם תוך כדי כתיבת הפוסט,
כי הצלחתי לראות בכל העניין גם הומור וקלילות,
למרות הכל.
תודה רונן
:-)
אכן הוספת לי פה נקודת מבט חשובה.
:-)
גם אנחנו אוהבים אותך,יניב.
(טוב,רק כשאתה לא מעצבן/מרושע/מתעלל בנו)
;-)
דווקא מסכימה עם הגישה שלך.
זה נכון.
צריך לשפוט כל מקרה לגופו ולא להכליל,אבל ריבוי של מקרים בזמן קצר יחסית שכולם התרחשו בסמיכות זה לזה,רק העצימו את התחושה שלי שמדובר במגמה ובתופעה חברתית.
ובוא לא ניתמם - זה לא קרה רק לי.
אני קצת מתבוננת סביבי,גם על אחרים,ואני רואה כל הזמן וריאציות שונות של התופעה הזו שמתבטאות בכל מיני דרכים.
לכן בחרתי לכתוב על זה.
אילו זה היה משהו שהוא מנת חלקי בלבד - אז הייתי מתייחסת כמוך לנושא.
ובקשר לחלק השני שכתבת (הפסקה השנייה) - שוב אני מסכימה לגמרי עם מה שכתבת.
תודה על ההערות וההארות שהוספת לדיון.
:-)
האמת שאני מתפלא על השכנות ולא על החיל.
בזמנו כשחיפשתי בת-זוג הייתי פונה בשאלה כזו למישהי שמצאה
חן בעיניי. משהו כמו "למה חבר שלך אל עוזר לך"? אם היא
הייתה אומרת "אין לי חבר" הייתי יודע שהשטח פנוי....
במחשבה שניה, מה זה אומר על השכנות שלך :-)))
אני אנסה.
קוקה קולה משקה נפוץ. דיאט קוקה קולה נפוץ בקרב נשים מערביות צעירות.
כלומר, הנחה שאת שותה דיאט קוקה קולה היא הנחה סבירה.
בואי נגיד שאני מגיש לך עכשיו פחית צוננת.
מאיפה לי לדעת שאת לא בעניין של תוססים?
אז נכון שלעניין הדיאט קולה אין את הרובד הסקרני בדרך כלל, אבל אצלי ספציפית, בגלל העבודה, יש קצת.
זה בעניין המתמטיקה.
בפן החברתי, לפחות לפי רוח כתיבתך, האנשים היו נחמדים.
בטאו דעה קדומה, אבל לא משהו שלילי. וכאמור, דעה סבירה בנסיבות.
אז למה להתרגז?
אהבתי את הפוסט שלכם.:)
הייתי מגבש דיעה מוצקה על האדם ועובר לנימוסים הכרחיים מכאן ואילך. ממש לא מסתפק באיזו מחשבה על מגמה חברתית. כמו שהתייחסת לעזרה של החייך כטוב לב של אדם בודד ככה הייתי מתייחס להתנהגות של השכנה ולא משייך את זה למשהו חברתי כוללני. למה לשייך לבנאדם רק את הטוב?
יש איזה כשל מחשבתי שהוכח בזה שאנשים רואים משהו אחד קורה ומייד מסיקים לגבי כלל המקרים של אותו אדם, או לאו דווקא לאדם. נגיד מטוס שאיחר גורם לך לחשוב שלמטוסים יש נטייה לאחר. מספיק רק אחד. נדמה לי שכאן זה משהו שהם גיבשו מלכתחילה, ולא משהו אחד. בקיצור יש להם אחריות ישירה לעניין הזה. אני אפילו רואה (בתור מישהו שלא היה שם) ניסיון לעצב מציאות. כאילו לגרום לך לחשוב שאת שונה מאיזושהי נורמה שבכלל לא קיימת. ולנו יש נטייה לרצות להיות כמו כולם.
תודה רונן על המחמאות החמות :-)
האמת שאפילו צחקתי בקול רם בעצמי תוך כדי כתיבה,אם להודות..
:-))
אבל לא הבנתי מה יכול להיות חביב בזה שישאלו אותי את מה שכתבת במשפט הראשון שלך..
שתסביר?
איך היית נוהג במקומי ? באיזו צורה קיצונית?
ובקשר למשפט האחרון שלך -
אפשר הסבר ופירוט?
נשמע מעניין ומסקרן
:-)
ובכן, אם את נוהגת באוטו משפחתי מרווח, סביר שאנשים נחמדים ינסו לברר איפה המשפחה שנוסעת בו.
זה אולי הפן החביב היחיד של דעות קדומות.
מחמאות לפוסט שכתוב מעניין ובראש טוב.
סחתיין על המתינות. הייתי נוהג בצורה הרבה יותר קיצונית (גם כן רק לעצמי). אבל גם יש סיכוי לא רע שלא היו אומרים לי אתם.
יש כשל פסיכולוגי שהוכח שוב ושוב שלכאורה אמור להסביר את מה שאת מתארת - הסקת המסקנות הנמהרת, רק אני לא חושב שזהו זה. זה משהו אחר או שילוב עם משהו אחר.
:-))))))))
נהדר!
חשדתי וציפיתי שמישהו יפעיל את התרגיל הזה עלי ויקניט,
אבל זה בכל זאת מצחיק.
תודה, שרון
:-)
לקח לנו חצי שעה בערך,כי היינו כבר עצבניים מהעניין,אז הטקסט קלח מאיתנו בטבעיות..
;-))
:-)))))
אדם,מצחיק שאתה מעלה את העניין.
לא יודעת אם אתה יודע או לא,אבל בשפות שונות (לדוגמה בצרפתית),
יש פנייה כזו של נימוס לאנשים זרים שאתה לא מכיר - אתה פונה אליהם בגוף שלישי רבים.
בעברית הצורה הזו לא קיימת כמובן כי התרבות שלנו מתאפיינת בישירות.
ובחוסר נימוס/טאקט.
:-)
תודה לך
:-)
הפוסט הוא לא ממש על הבדידות,(אולי בעקיפין,אבל זה לא העניין המהותי והעיקרי פה),
אלא יותר על התופעה החברתית הרחבה והרווחת הזו של אנשים לקפוץ למסקנות נמהרות על הזולת,מבלי לשאול.
לשאול.
לברר,לא להחליט.
לא להסיק מסקנות רק בגלל הנסיבות (דירה גדולה,למשל).
וגם על זה שאם אנשים חיים בזוג אז הם בטוחים שגם את ושכולם זוגות זוגות.
כמו השכנה שלי בדלת ממולי, למשל.
טוב אבל את לא ממש לבד..
כי גם אנחנו איתך -
כל חברי הקפה..וזה המון המון אנשים!