תארו לעצמכם שהנשים הראשונות שקיבלו זכות להצבעה היו בריטיות מעל גיל 30 בשנת 1918. במבט היסטורי רק אתמול! היום, רק 92 שנים לאחר אירוע אמנציפציוני חשוב זה, אנשים בני הקהילה ההומולסבית בהרבה מדינות בעולם קיבלו זכויות של שוויון כמעט מלא: נישאים על פי חוק, חוקי מסים וזכויות ירושה מושווים עם אלה של בני זוג משני המינים ועוד דברים שלא היה עולה בדעת איש, לפני כ-50 שנים, שיהיו מקובלים על החברה האנושית. וזה מובן ונכון כי 10% מבני אנוש הם הומולסבים ומה שנחשב פעם לסטייה מינית מקובל היום כתופעה סטטיסטית טבעית של המין האנושי. עשרת האחוזים האלה לא תקפים באיראן למשל - שם, באופן רשמי, אין אפילו הומוסקסואל אחד או לסבית אחת. 

כל זה טוב ונורמלי ואנושי עד לגבול מסוים. והגבול הוא, כמובן, אותו הגבול של החופש האנושי: הוא מוצדק בכל מקרה חוץ מאשר הוא פוגע בחופש ובזכויות הטבעיות של בן אנוש אחר. עניין שהוגדר יפה באתוס היהודי: את השנוא עליך אל תעשה לחברך.

במה הדברים אמורים? ובכן, בקהילה ההומולסבית החלו לבקש לאמץ ילדים ואף החלו לבקש להוליד ילדים על-ידי פונדקאות. ולעניות דעתי שני דברים אלה פוגעים בזכויות הטבעיות של כל בן אנוש: להיוולד ולגדול בדרך טבעית ולא מאולצת וחריגה שתטיל על כל יילוד בדרך זו חשש לחריגות וסבל שיימשכו כל חייו. ענין אחר לגמרי הוא הומוסקסואל או לסבית שנולדו בדרך טבעית וגילו אצלם את הנטייה המינית הטבעית שלהם. אך איזו זכות יש להם לאמץ ילד ומבלי שנתנו לו אפשרות לבחור, לדון אותו להיות חריג כל ימיו ולא להייוולד או לגדול כמו 90% של המין האנושי?

אני חושב שאף אחד לא נתן עד היום את דעתו על גורלם של הילדים הנולדים או מאומצים על-ידי הקהילה ההומולסבית בעולם.