"ויהיו שניהם עירומים, האדם ואשתו ולא יתבוששו" – בראשית ב' כה' גזעים לעולם מרוחקיםזה לא חשוב, גזע הוא דבר ערום...חלק, אין בו רגש או פיוט, אין הוא אלא מכסה לחור באדמה...סבל של צמרת. גוף הוא גזע הוא תמך קיומי, עליו נרהיב תלתלי ראשינו כצמרת תחתיו נחדיר באדמה את שורשינו,
אישה שלי אשר מצלעי יצר לי אותך... " ויבן יהווה אלוהים, את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויביאה אל האדם" בראשית ב' כב' יצר לי אותך ולא ידענו? אל שבילי גנך אפנה, אז קחי נא את ידי.. אחפוץ אחריך, אשיק כוסית אושרך, את השער כבר גילינו שניינו,עוד לפני שציפורים עזבו מכאן,בסתיו. ומאז ראי' ראי עד כמה כבר התעבו גזעינו עלעלינו סעורים בזה מרוח משבינו... שורשים יריעו, יהמו את יניקת חיינו. שזופי הילה בת שמש וירח, תלתלי צמרות ראשינו, אט ינועו באוושת אורחות חיינו, יעמיקו עוגן אין בו סערה,הטובים בשורשינו. |