כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אמריקנו כפול

    ארכיון

    הלאה הפרברים, יחי הניו-אורבניזם

    27 תגובות   יום חמישי, 11/2/10, 01:01
    סופת השלגים שיתקה את וושינגטון – הממשל לקח לו פסק זמן, מפני הזבל החליטו להטביע אותנו באשפה שלא מפנים כבר ימים; הקונגרס קפא. אז נראה לי שזו הזדמנות טובה להכיר לכם את השכונה החדשה שלי, תוצר תנועת הניו-אורבניזם שאולי עוד יציל את אמריקה מעצמה.

     

     בתור תל-אביבים, הפרברים האמריקאים שהפכו לסימן המסחרי של אמריקה וכיום מאכלסים בערך שני שליש מתושבי ארה"ב תמיד נראו לנו קונספט די מפוקפק. בית משלך עם חצר גדולה משלך שאפשרלהעמיד שם ערסל ושולחן פיקניק ונדנדות לילדים זה נורא נחמד. אבל אתה יוצא מהבית – ולפעמים צריך לנסוע רבע שעה באוטו רק בשביל לקנות איזו כוס קפה או קרטון חלב בסופר. זו שכונה שהיא פיקציה של שכונה – אתה נכנס לגראז' מתוך הבית, ובקושי מדבר עם השכנים שלך. עברתי עד עכשיו מחצית מהמדינות באמריקה, והפרברים לרוב נראים זהים – אותם "רובעי השינה", עם מרכזי קניות ענקיים תלושים באמצע הדרך שנראים זהים בכל מקום, עם אותו הבלוקבסטר, הסופר, "סטארבקס", ולגיוון – חנויות צעצועים או רהיטים זהות. והמון, המון ג'אנק פוד תפל. יש בזה משהו מרגיע – בין אם בטקסס, בוירג'יניה או בקליפורניה, אתה יכול להיות בטוח שתמצא בדיוק את מה שמצאת במדינות האחרות. לפעמים העיירות אפילו יישאו את אותם השמות.

     

    בין ידידי יש הרבה אוהבי הערים הגדולות, אבל אני בקושי מצליחה לדמיין לעצמי ילדים קטנים גדלים בניו-יורק – נראה לי קצת מדכא, הג'ונגל האורבני האולטימטיבי.

     

    בסוף מצאנו שכונה שמנסה לשחזר את הערים שלפני השתלטות המפעלים התעשייתיים ולפני השתלטות המכוניות על החיים. העקרונות הבסיסיים של הניו-אורבניזם שנולד בשנות ה-70 די פשוטים – הכל חייב להיות במרחק הליכה; העיירה חייבת להיות נוחה להולכי רגל ונעימה, וליצור תחושת מקום שדי אבדה בפרברים נטולי האופי. רעיון נוסף היה להפוך את העיירות האלה לקהילה אמיתית, ויש המוסיפים לזה עכשיו כל מני תוספות של חיים ירוקים, התנדבות בקהילה וכד'. לרוב מדובר בשכונות המשלבות בין בתים נפרדים ליחידות"טאונהאוז", וגם בתי דירות שמציעים גם דירות להשכרה.  יש גם מחוות לעיירות של פעם, עם גדרות העץ מהסוג הישן, החנויות בסגנון הישן, וכמובן, שכנות טובה, למרות שאף אחד לא עורך לך מבחן קבלה.

     

    תומכי הרעיון מדברים על תושבי העיירות החדשות שצוברות פופולריות כעל "אזרחים" לעומת "צרכנים", כלומר בעלי זכויות וחובות לעומת "זוללים פסיכיים המחסלים את הסביבה". שני שליש מהאמריקאים עדיין רואים בבית הנפרד את פסגת השאיפות מבחינת המגורים, אבל יכול להיות שהמשבר הנוכחי והתנודות במחירי הדלק (והחוש האסטטי שחייב להתחיל להתעורר כאן מתישהו) יתנו דחיפה נוספת לתנועה הזאת.שלא לדבר על האספקט הכלכלי שלתחזוקת הפרברים. בקיצור, נחיה ונראה מה ייצא מזה. כשהשלג ייגמר, נראה אם באמת ישכאן תחושה של קהילה וביתיות. לתל-אביבים זה אולי נראה טריביאלי, אבל בשביל האנשיםשגרים פה בשכונה שפגשנו עד כה, זה באמת היה בבחינת גילוי אמריקה. :-) אין ספק שזה קצת יאפי ופלצני, אבל בעולם המנוכר אולי זה סוג של פתרון לקהילה - גם אם מהונדסת בצורה די מלאכותית... 

    החסרון הוא שמדובר בבתי קרטון, כמו רוב בתי הפרברים, עם קירותשחתיכות מהן נופלות לך כשאתה מנסה לתלות משהו מספיק כבד; היתרון הוא שבאמת אפשרלהסתובב ברגל, להגיד שלום לאנשים שיוצאים לטייל עם הכלבים, ואין בסביבה אףמקדונלדס.

     

    כמובן, לרעיון לא חסרים מבקרים. יש כאלה שאומרים שהפרברים נולדו כתוצאה מהביקוש ואימוץ היוזמה על-ידי חלק מהרשויות פוגע בשוק החופשי.

    יש כאלה שקוראים לשכונות האלה  "עיירות מזוייפות". אבל מה שבטוח – הפרברים לא באמת סיפקו את החלום, ולא צריך לראות בשביל זה את

     

    Revolutionary road.

     


     

    הנה כמה תמונות מקנטלנדס המושלגת(זה 40 סנטימטרים פחות ממה שעכשיו).

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    כאן רציתי להראות את הגדר הלבנה, אבל היא די נעלמה...

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

      מגרש המשחקים..

     

     

     

     

    הספסלים -

     

     

     

     

     

    זה סתם מדף נחמד מהסופר השכונתי :-))) לכל אוהבי הולנטיינז דיי...

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/10 13:22:

      את כותבת נהדר ואין אין אין מה לדבר, הצילומים מרהיבים ביותר! תדה.
        27/2/10 18:55:
      לאחר שנה וחצי בארה"ב, הבנתי שאחת הסיבות לכך שהאמריקאי הממוצע שואף לבית משלו היא סגנון הבנייה של טאונחאוסים ובנייני דירות בארה"ב. הקירות מאוד דקים ועשויים מעץ ולכן שומעים כל רחש אצל השכנים ואין פרטיות כלל. אמריקאים בדר"כ קנאים מאוד לפרטיות שלהם ולכן אפשר להבין מדוע יעדיפו לגור בבית נפרד ללא קירות משותפים עם השכנים.
        16/2/10 21:00:


      נטאשה יקרה !

       

      דעי לך שיש לי את כל התקליטים שלך !

       

      אני מאד מאד אוהבת את החברים של נטאשה ואת המוסיקה שאתם עושים !

       

      בברכה - אלינוריגבי, רבנית, נותנת בסתר (וגם בגלוי)

        16/2/10 11:21:
      וואו. כל כך מדהים.
        15/2/10 07:33:

      איפה זה תל אביב ולמה זה מעניין ?

      תודה.

      אה, כן, שלג זה אחלה.

        15/2/10 02:17:

      צטט: jcohen64 2010-02-14 22:33:54

      צטט: mozgovaya 2010-02-14 18:05:34

      צטט: jcohen64 2010-02-14 07:14:10

      השם מזרח אירופי, המגורים בארה"ב, אבל הכתיבה השיפוטית  והיודעת-כל, נשארהו ישראלית. מי בדיוק מת ומינה אותך להחליט מה זה חיים מעניינים או משעממים, מה אסטתי או מכוער וכו'.  קצת צניעות לא תהרוג אותך ואםילו תעזור לך להרחיב אופקים. בשביל שחצנות - יכולת להשאר בת"א.

       

      האמת, תמיד התנגדתי לכותרות שיפוטיות, אבל כשכותבים כל משפט עם הסתייגות - "לדעת כאלה..." ו"להערכת כאלה..." - בסוף זה יוצא כבד ומסורבל. שמעתי פה כבר טענות שאני לא מגלה את דעתי האישית; והנה כשאני עושה את זה, מתברר שאני צרת אופקים ושחצנית :-) כנראה שאי אפשר לספק את כולם, אז ברשותך, פשוט אמשיך לכתוב איך שנראה לי.

      מה גם שתאורי אמריקה בעיני הברברי הפכו לסוגה בפני עצמה :-)   

       

      קודם כל, את בוודאי לא זקוקה לאישור לכתוב איך שאת רוצה. שיהיה לבריאות. אבל הדיכוטומיה שאת מציבה של כתיבה משמימה וחסרת דעה או שיפוטיות היא דיכוטומיה מלאכותית. הבעיה איננה בדעה שלך אלא בגישה שלא באה מסקרנות ואמפטיה כלפי הסביבה אלא משיפוט שכל כולו השוואה לעצמך.  אם 75% מהאמריקנים רוצים פרברים אז את יכולה להסיק שהם אדיוטים או לשאול את עצמך למה? בכל מקרה את יכולה להביע דעה ושיפוט אבל במקרה אחד את מנסה להבין ובשני להשפיל את האחר ובעצם להראות שאת טובה יותר. חבל.

       

       

       

       

       

       חס וחלילה לא אמרתי שהם אידיוטים :-) אבל כל אחד מכיר את כוס התה שלו, ולפעמים לנו נדמה שכוס התה שלנו מוצלח יותר. לפחות במקרה של הקפה האמריקאי לדעתי זה די חד-משמעי... חוץ מזה, הם בחרו פעמיים את ג'ורג' בוש, שעם כל תמיכתו בישראל, אני לא בטוחה במאה אחוז שזו היתה הבחירה הכי מבריקה. אז הרוב יכול לקבוע, אבל לא תמיד אלה בהכרח סטנדרטים הכי איכותיים.  

        14/2/10 22:33:

      צטט: mozgovaya 2010-02-14 18:05:34

      צטט: jcohen64 2010-02-14 07:14:10

      השם מזרח אירופי, המגורים בארה"ב, אבל הכתיבה השיפוטית  והיודעת-כל, נשארהו ישראלית. מי בדיוק מת ומינה אותך להחליט מה זה חיים מעניינים או משעממים, מה אסטתי או מכוער וכו'.  קצת צניעות לא תהרוג אותך ואםילו תעזור לך להרחיב אופקים. בשביל שחצנות - יכולת להשאר בת"א.

       

      האמת, תמיד התנגדתי לכותרות שיפוטיות, אבל כשכותבים כל משפט עם הסתייגות - "לדעת כאלה..." ו"להערכת כאלה..." - בסוף זה יוצא כבד ומסורבל. שמעתי פה כבר טענות שאני לא מגלה את דעתי האישית; והנה כשאני עושה את זה, מתברר שאני צרת אופקים ושחצנית :-) כנראה שאי אפשר לספק את כולם, אז ברשותך, פשוט אמשיך לכתוב איך שנראה לי.

      מה גם שתאורי אמריקה בעיני הברברי הפכו לסוגה בפני עצמה :-)   

       

      קודם כל, את בוודאי לא זקוקה לאישור לכתוב איך שאת רוצה. שיהיה לבריאות. אבל הדיכוטומיה שאת מציבה של כתיבה משמימה וחסרת דעה או שיפוטיות היא דיכוטומיה מלאכותית. הבעיה איננה בדעה שלך אלא בגישה שלא באה מסקרנות ואמפטיה כלפי הסביבה אלא משיפוט שכל כולו השוואה לעצמך.  אם 75% מהאמריקנים רוצים פרברים אז את יכולה להסיק שהם אדיוטים או לשאול את עצמך למה? בכל מקרה את יכולה להביע דעה ושיפוט אבל במקרה אחד את מנסה להבין ובשני להשפיל את האחר ובעצם להראות שאת טובה יותר. חבל.

       

       

       

       

        14/2/10 22:12:

      אני לא מבין, מה זה הדבר הלבן הזה שמכסה שם את הכל? :)

       

      יופי של כתבה ותמונות, אפשר להוסיף גם אנשים מקומיים אם בא להם להצטלם בחוץ בקור הזה.

      זה הילד שלך שמה הולך בתוך שלג שיותר גבוה ממנו? :)

        14/2/10 18:05:

      צטט: jcohen64 2010-02-14 07:14:10

      השם מזרח אירופי, המגורים בארה"ב, אבל הכתיבה השיפוטית  והיודעת-כל, נשארהו ישראלית. מי בדיוק מת ומינה אותך להחליט מה זה חיים מעניינים או משעממים, מה אסטתי או מכוער וכו'.  קצת צניעות לא תהרוג אותך ואםילו תעזור לך להרחיב אופקים. בשביל שחצנות - יכולת להשאר בת"א.

       

      האמת, תמיד התנגדתי לכותרות שיפוטיות, אבל כשכותבים כל משפט עם הסתייגות - "לדעת כאלה..." ו"להערכת כאלה..." - בסוף זה יוצא כבד ומסורבל. שמעתי פה כבר טענות שאני לא מגלה את דעתי האישית; והנה כשאני עושה את זה, מתברר שאני צרת אופקים ושחצנית :-) כנראה שאי אפשר לספק את כולם, אז ברשותך, פשוט אמשיך לכתוב איך שנראה לי.

      מה גם שתאורי אמריקה בעיני הברברי הפכו לסוגה בפני עצמה :-)   

       

        14/2/10 16:41:

      איזה כיף לראות את התמונות האלה ... כנראה יותר מאשר להיות שם מכוסה שלג בלי יכולת לצאת מהבית

      אני כבר מחכה לחופשת הסקי שלי .... ברררררררר אבל כיףףףףףף :)))

      תודה על התיעוד (*)

        14/2/10 08:38:

      צטט: jcohen64 2010-02-14 07:14:10

      השם מזרח אירופי, המגורים בארה"ב, אבל הכתיבה השיפוטית  והיודעת-כל, נשארהו ישראלית. מי בדיוק מת ומינה אותך להחליט מה זה חיים מעניינים או משעממים, מה אסטתי או מכוער וכו'.  קצת צניעות לא תהרוג אותך ואםילו תעזור לך להרחיב אופקים. בשביל שחצנות - יכולת להשאר בת"א.

       

       מי שמינה אותה להביע דעתה על אר"הב זה אותו האחד שמינה אותך להביע דעתך על הבלוג שלה - חופש הדיבור.

      אז "טול קורה מבין עינך",  "הפוסל במומו פוסל" ובמקרה שלך נהוג להוסיף "סייג לחכמה שתיקה" 

        14/2/10 08:27:
      תודה נטשה. את כותבת נהדרצוחק. ויופי של תמונות.
        14/2/10 07:14:
      השם מזרח אירופי, המגורים בארה"ב, אבל הכתיבה השיפוטית  והיודעת-כל, נשארהו ישראלית. מי בדיוק מת ומינה אותך להחליט מה זה חיים מעניינים או משעממים, מה אסטתי או מכוער וכו'.  קצת צניעות לא תהרוג אותך ואםילו תעזור לך להרחיב אופקים. בשביל שחצנות - יכולת להשאר בת"א.
        13/2/10 23:15:


      היי יקירה

       

      שני ילדים לי הגרים בארה"ב

      בוושינגטון די. סי. ובלונג איילנד - ניו-יורק

       

      הייתי שם מספר פעמים זה מתכון נפלא לחזק את האהבה לישראל

      כשחוזרים ארצה נושמים לרווחה - תאמרי, עם כל הצרות, התככים, העוולות, הגנבות, וכו'

      אפילו כך

      אנו עם חם מזג

      אך גם חם לב, וכנה, ותוכנו כברנו

       

      באמריקה הכל מעושה כמו החיוך שלהם

      הם עם מנוכר

      אינם מכניסי אורחים, ולדעתי חלק גדול אנטישמים בהסוואה

      דומה והאמריקניזציה שהשפיעה על חלק די גדול מן העולם המערבי

      חוזרת אליהם בבומרנג, כמו וירוס פלסטי בעניבת פרפר

      ועוד דבר

      הם אינם רק מדושני נחת

      הם גם מדושני בשר

      מצויים שם האנשים הכי שמנים שראיתי בחיי

       

      ערב טוב

      לאה

       

       

      יקירתי, פוסט מקסים ותמונות לבנבנות וקרירות:-)

      חלום הפרברים כבש לא רק את האזרח האמריקאי הממוצע , אלא גם את אחיו האירופאי ואת בן דודו הישראלי.

      גם אנחנו, אישית, נכבשנו על ידיו (טובלים בירוק המקומי של רמת אפעל) וימים יגידו עד מתי קריצה

      משפחתי הרחבה המתגוררת מזה שלושה עשורים בלונג איילנד נהנית מאוד מן המגורים בה ומתקיימת כהלכה כשהביקורים במנהטן מצטמצמים אך ורק לימי ראשון, חגים, מופעים והצגות בברודווי.

      דומה הדבר לחבר'ה התל אביביים שלנו שאינם מוכנים לעזוב את עירם (מנהטן הישראלית) לעומת אלה המבכרים להתגורר בפסטוראליות של צמודי הקרקע בערים מסביב גם אם הם נאלצים לעמוד בפקקים על בסיס יומי חיוך 

        13/2/10 18:18:
       מעניין מאוד, יש לא מעט אנשים שיחסכו כל החיים שלהם וייקחו משכנתא רק כדי שיוכלו להגשים את "החלום האמריקאי" ולגור בפרברים המנוכרים משהו...
      אני בעד הניסוי היאפי :-)
        12/2/10 15:23:


      אני דווקא מאוד אהבתי את הפרוורים האמריקאים.

      גרתי שנתיים בפרוור קלאסי בניו ג'רסי, חצי שעה מניו יורק.

      אין דבר יותר נוח מזה, בית פרטי ברחוב קטן ושקט, אין פקקי תנועה וכל חנות במרחק נסיעה של כמה דקות ואם ממש רוצים עיר גדולה, ניתן לקחת אוטובוס לניו-יורק.

        12/2/10 14:56:

      לגדל ילדים בניו יורק, מנהטן, זה כייף גדול!

      בלי אוטו, לכל מקום הולכים ברגל. חצר ביה"ס זו השכונה וכולם נאספים סביבה.

      אומרים שלום לשכנים בבניין, ויש בבניין אחד מספיק שכנים לפרוואר שלם, פוגשים מכרים בסופר ושנמאס... הופכים לאנומים ויוצאים מהשכונה לאחת האטרקציות הרבות בעיר.

      בני הנוער מתניידים לבד ומעולם לא נשמע הבקשה "אמא תסיעי אותי" מקסימום אני יכולה ליסוע יחד איתם ברכבת משם לכאן וחזרה.

        12/2/10 10:22:

      in many cities people start to organize the TRANSITION movement which integrates some of the ideas expressed in this article.

       

        12/2/10 00:53:

      חידשת לי. מרתק ואחלה תמונו
        11/2/10 20:12:

      תמונות מקסימות פוסט יפה !
        11/2/10 19:39:
      גם פה מעט קריר, אם כי הימים שטופי שמש חורפית,
        11/2/10 18:47:
      יופי של סיפור חורף עירוני
        11/2/10 18:32:


      מאוד מעניין מה שאת מספרת. אני סקרנית אם השעמום שאיפיין את הפרברים "הקלסיים" יתפוגג בסוג החדש הזה.

       קראת את Couples של Updike?

      אריקה

        11/2/10 14:56:


      תמונות מקסימות, פוסט מעניין. תודה

       

        11/2/10 11:15:
      בעניין האורבניות המתחדשת -- שווה ללמוד מה קורה בפילדלפיה (ובסביבה).  לא הכל טוב.  אבל קורים דברים מעניינים.  מן הסתם יש עוד מקומות עם תהליך דומה.