0

תחנה מרכזית

73 תגובות   יום חמישי, 11/2/10, 01:06


יצא ככה שכבר כמה זמן אני ללא משקפי שמש.
הסיפור שמאחורי זה פחות חשוב כרגע, אבל עם הזמן אחת התופעות ששמתי לב אליהן היתה פיתוח עצלנות יתרה.
וכבר לא היה לי נעים.

היו כל מיני תכנונים וכל מיני כמעטים בהם כמעט ושוב היו לי משקפיים ולאחרונה הזדמנתי לתחנה המרכזית הישנה
בת"א. אני מניח שרובנו זוכרים היטב, לטוב או לרע, את המקום המיוחד הזה.
והמקום הזה הלך והפך בשנים האחרונות לעוד יותר מיוחד ועוד יותר שונה.

את האישה הראשונה שפגשתי בדרך שאלתי אם היא יודעת איפה מוכרים משקפיים בסביבה והיא בתגובה שאלה אם
אני אוהב סקס.
סיפרתי למישהי על הדיאלוג הזה עם האישה ותוך כדי ניסיתי לחשוב מדוע בעצם זה היה "אוהב" ולא "רוצה" למשל.
וחשבנו שאולי היא אוספת כנים. כלומר תשובות של 'כן'. או אולי היא סוקרת מטעם איזה גוף. הלאה בדרך, בקיוסק

הקרוב, שאלתי שוב וענו לי בתסתכל מסביב. הסתכלתי.
איזה עליבות. אוסמוזה של מועקה.

 

כמות היהודים/ישראלים כמספר חנויות הנעליים, שזה לא מעט בכלל, אבל הרבה פחות ממספר החנויות שם שלא
מוכרות נעליים. מה שיש הכי הרבה בסביבה אלו מהגרי עבודה. מה שנקרא עובדים זרים. הגיעו מסודאן וחוף השנהב
ווייטנאם ומאריתראה. המון מאריתראה. באזור לא כל כך גדול, שטח בסדר גודל של משהו כמו ארבעה רחובות על
שניים, מתקיימת תרבות וכלכלה והוויה כמעט שלמה.

אחת הסיבות לתחושת הכמעט הזה, נעוצה בעובדה שעל אף שיש קצת נשים וטף, רובם המוחלט של נתיני המרחב הזה

הינם גברים, ורובם לבושים בבגדים שמנסים לשדר 'בחיי אני מקפיד להתגלח כמעט כל יום, ולא רק שעוד לא התדרדרתי לטרינינג

אלא אני בחולצת כפתורים ומכנסיים של אנשים מהישוב'.
אני חושב שאחד הדברים שהכי תופסים את העין אחרי שעה קלה של הסתובבות במקום, הוא שבני האדם שם נעים בקבוצות.

וצריך רק עוד טיפה מחשבה בשביל להסיק שזה לא משהו משמח במיוחד.

בכל אופן, נעשה לי קריר וחיפשתי למצוא לעצמי משהו שאינו מסתובב על עמוד ועם חמוצים לידו.
הגעתי למה שנראה מבחוץ כמו קיוסק/קפה צנוע וכשמלמלתי 'קפה' כיוונו אותי בכיוון כללי פנימה. בפנים, בירת
אריתראה. עשרות רבות של גברים מהגרים יושבים על ספות מול ארבעה מסכי טלויזיה, ועוד קצת מעבר - מעין חצר
גדולה זרועה שולחנות במבוק קטנים ושחקני שש בש בסביבם. אני אוהב מקומות כאלו.
האיש שהופקד על הדלפק לא דובר עברית ובקושי טיפה אנגלית אבל "קפה" הוא מבין היטב.

הוגשה לי כוס חרסינה בינונית ומלאה בקפה שבושל על הגז עם כל מיני תבלינים (זיהיתי רק הל טרי וקינמון) ועם הרבה סוכר

וצפיתי עם איזה עשרים גברים נוספים בסרט אמריקאי מדובב לצרפתית ובמקביל במסך נוסף שניגן ללא קול קרב אבקות

מאיפושהו.
הקפה המצוין הזה עלה 6 שקלים נמצא בבית קפה מאוד נוח ברח' נווה שאנן # 13 ועד כמה שהתרשמתי פטור לחלוטין
מפקחים שבמנדט שלהם נכלל הצקות למעשנים.

הם (הפקחים) שם בשביל עניינים אחרים.

 

 

מאתיים מטר בקו אווירי מוציאים אותך משם לאזור ובו מגדלי משרדים גבוהים אבל משאירים אותך בלי אוויר

 

 

דרג את התוכן: