| מֶלֶךְ הָחַיוֹת. בְּמַעַבֶּה הַיַעַר חַי לוֹ אַרְיֶה בְּנַחַת.יֹום אֶחַד עָבַר אַרְנָב לְיד בֵּיתוֹ פָּנַה הַאַרְיֶה וְשָׁאַל ,"מָה חוֹשֵׁב אַתָּה עָלָי?""חוֹשֵׁב אֲנִי, שֶׁאַתָּה חָכַם" עַנָה הַאַרְנָב. "לּוּ הַיִיתִי חָכָםַ הַיִיתִי סְתַּם יוֹשֵׁב בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה"אָמַר הַאַרְיֶה. "חוֹשֵׁב אֲנִי שְׁאַתָּה חָרוּץ" עַנָה הַאַרְנָב. "אִם הִַייתִי חָרוּץ, הַיִיתִי כַּךְ יוֹשֵׁב לִי מִתַּחַת לְעֵץ?" כָּעַס הָאַרְיֶה וְאָמַר "עֲנֶה מִיַד לִשְׁאֵלַתִי אִם לֹא תֵדַע,תִהיֶה לַאֲרוּחַתִי". חָשַׁב וְחָשַׁב האַרְנָב וְרָעַד מִפּחַד, "חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁאַתָּה אַרְיֶה מְהוּלל וְגִיבּוֹר מֶלֶך הָחַיוֹת,וּמִפַּנֶיךָ כּוּלַן מְפַחֲדוֹת". – עַנָה הַאַרְנָב. צָחַק הַאַרְיֶה בְּקוֹל גָדוֹל: "בִּכְדֵי לִהְיוֹת מֶלֶך לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת לֹא חָכַם,וְלֹא חָרוּץ, רַק טִיפּ טִיפַּת מָזָל".אני תמיד צריך להיות חרוץ,לי אין מזל חשב הארנב בליבו ורץ לעבודה. |