"קולי לנפשיש"
ש.
פוסטים אחרונים
- ידע מניסיון 6/9/19
- לדבר. 15/6/18
- זיכרונות. 15/12/17
- מנוחה. 24/10/17
- למה לי. 12/10/17
- מאניה או דיפרסיה, מהו האמצע? 6/10/17
חיי הקיבינימט.
חיי הקיבינימט. עכשיו אני לא בוכה- רק מצטערת. על דברים שלך יישכחו, אך אני זוכרת.
ימים אפורים בהם השמיים התחברו מטה, ירח נשק לחמה וצללים של הזיות. ישיבה מזרחית בצל הדקלים, ג'ינס רטוב מהגלים אורות הצפרדעים מסנוורים וחברים שאנניים.
אלה הם חיי. חיי הקיבינימט. אנשים חריגים שאני מלטפת, נוגעת ,מנסה לרפא לשווא. לא עצרתי לחשוב לרגע, זרמתי.
אלה הם חיי. חיי הקיבינימט. שיערך הגולש רוטט בין רגליי, ואני נאבקת. מייללת. פנסי הרחוב מובילים כחצים אל דרך המוות. לרוץ. רצה יחפה והלילה גם, איתו פניתי.
אלה הם חיי. חיי הקיבינימט. בהם מלאתי את חיי בתיק יוקרתי שהתפוצץ כלא היה, בוער. אז פתחתי ברזים.
אלה הם חיי. חיי הקיבינימט. אני משתינה, משתינה גם עלייך, את נהנית להסתכל ונהנית מהבעיטה שקיבלת בתחת. אני זוכרת, תפסת אותי בחוזקה רצית לנשוק, והמבט שלך, המתחנן שאפסיק להלחם.
אלה הם חיי. חיי הקיבינימט. שקרנית אמרת. צדקת. אפילו מעולה הייתי אומרת. אין חשבון נפש, גם אין מושג כזה, בי זה לא נוגע.
עכשיו אני לא בוכה . אני רק מצטערת.
אלה הם חיי. חיי הקיבינימט.
|
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את מלאך , בלי הקיבינימאט.!!!
ממ , תודה :-)
מלוכלך,
אבל גם טהור,
כי את שלמה איתם.
קיבינימט של הקיבינימט שלי.
תודה מתוקה :-)
חחחחחחחחחחחחחח :-))))
יצאתי פיתה. מודה.
איזה מחנה ?
את מה מחנה?
אני הולך רגל.
כמוה.
עמדתי לצדה
משחררת רק...אישה.
תחזור לפה כבר קיבינמט.
שנתיים? שאלוהים יעזור!
תודה מתוקה גם אוהבת אותך.
שמרי על עצמך,
גם אני משוגעת, אולי בגלל זה
יש כימיה...
בכל אופן את בידיים טובות.
:))
אני אוהבת את הכתיבה הבועטת שלך.
עוד תעיפי אותם קיבינימאט עוד כמה פעמיים..
ותחזירי.:)
את מדאיגה אותי ילדה
כולך בוערת ובועטת...
קיבינימאט כמה שאני מת עליך !
:)
לא נראה לי שמישהו יוכל להבין מזה לרוץ אל דרך המוות.
מנסה לסלק. רב תודות.
גם אחרי שאמצא ואוהב.
עדיין. שילכו קיבינימט.
מקסימה!.
לפניי, מאחוריי , מצדדיי, מעליי.
בהחלט צעירה, שסתם מרגישה זקנה.
תודה יפה :-)
בהחלט צריכה ללמוד , הדרך ארוכה ...
תודה ושבת שלום .
חבריי היו שם בשבילי לאורך כל הדרך, הם נפלאים.
הם קצת היו בדילאיי, לא יותר מכך.
להאמין ... בהחלט, מתה כבר להאמין.
שילגיה אני משוגעת עלייך :-) !
בהחלט!.
תודה יקירה.
מה נשאר אם לא לחכות. זמן מרפא , לא משכיח.
טנקס מותק. :-)
דוד יקר.
אתה יקר גם בלי להוסיף. תודה :-)
אז היית מחנה בצד. לא חבל ?וגם דבש יכול להיות מצמיא מדיי ואף ליבש. :-)
מתה על הטעם שזה משאיר אח"כ.
תודה
ש.
פנסי הרחוב מובילים כחצים אל דרך המוות. לרוץ.
יפיופה, תעצרי לרגע ותנשמי עמוק..
הביטי וראי יקום מלא בחיים חג סביבך..
מיליוני אנשים טועים וממשיכים בחייכם..
שאבי כוחות מתוכך וסלקי העבר..
שולחת חיבוק בחום שלהבתי(-:
נסי לאהוב את עצמך קצת יותר בכל יום.
ושילכו כל החלכאים והנידכאים לקיבינימט,
עד שתמצאי את עצמך ותהיי חזקה מספיק בכדי להיות שם גם עבורם.
את צעירונת ..
החיים עוד לפנייך..
יפה כתבת .
תלמדי לרפא את המכואבים שלך ואז לגעת במכאובים של אחרים
לעולם אל תתני את מה שלא נתת קודם לעצמך.
שתהיה מלאה תוכלי לחלוק עם אחרים.
יודעת, את מזכירה לי את עצמי,
בין היתר, גם אני הייתי מנסה
לרפא אנשים אבודים, חברים אבודים,
ושם נרצחתי. הם לא היו שם בשבילי.
למדתי שאם יש לך יכולת לרפא,
למדי ראשית לרפא את עצמך,
אז, למדי זאת בצורה מסודרת,
על מנת שתלמדי כלים לשמור על עצמך,
בזמן מתן העזרה.
ודבר הכי חשוב,
רפאי את מי שבא אלייך מתוקף תפקידך
כמרפאה. אל תאספי אנשים מיוזמתך,
תעשי את זה בצורה ממוסדת.
כי אי אפשר להציע עזרה למי שלא באמת רוצה
לקום מהמקום ההוא.זה ייתן לך גבול.
וכך מתוקה, תעזבי את חיי הקיבינימט,
ותצעדי בשביל ההופכי ל כיוון
"גן עדן ". הוא קיים. באמת.
בתוכך, את פשוט צריכה באמת לרצות להגיע לשם.
ויותר מזה, את צריכה להאמין שאת ראויה להיות שם.
ואת ראויה!
אז בהצלחה מתוקה. ושבת שלום.
שלגיה
:)).
כמה עצוב, נוגה וכואב
כאב היוצא ישר מתוך הלב
חיבוק לך יקירתי *
ואני מחכה ליום בו גם לא תצטערי ותביני כי משם גדלת והתעצבת.
לא מעט פעמים צמיחה מגיעה מתוך כאב.
קיבינימט!
יפה, ולא אוסיף מילה
יצאתי עכשיו לפיצוציה,
במעבר החציה עמדה לידי מישהי שהסתכלה שוב ושוב.
בהתחלה חייכתי לעצמי וחשבתי שאלו מבטים מתעניינים.
אבל אז לרגע הם נראו לי אבודים ומיואשים, מחפשים עוגן.
משוטטים, תוהים.
ואז התחלף לירוק
אולי לא שמת לב אבל..
החיים שלך דבש (-:
קיבינימט ! את מרירה
כמו שוקולד בלגי מריר
עם 80 אחוז מוצקי קקאו.
שוקי