שוב אני ישוב באחד המשרדים המלוקקים בעיר ומחכה להיכנס לראיון עבודה. המזכירה מתנצלת על היעדרותו של המראיין במועד הקודם שקבענו. היא מודה לי שהסכמתי לבוא שוב למרות ההברזה ובאותה נשימה היא מתריעה מבעוד מועד (שתי דקות לפני הזמן שנקבע) שנראה לה שהמראיין, גם הפעם, מתעכב באיזה חצי שעה - שעה. ואמנם אחרי חצי שעה - שעה הוא מגיע ולהפתעתי הוא לא אדיש אלי כלל וכלל. הוא מתנצל על ההברזה ההיא (היה קרייסס) ועל האיחור היום (היה בפגישה מחוץ למשרד). הוא לא יודע את נפשו "בוא שב, תוריד את המעיל, אתה רטוב לגמרי, רצת בגשם?" אני מחליט לזרום איתו "כן, רצתי כמו מטורף, לא רציתי לאחר לפגישה שלנו." הוא נבוך מעט "הציעו לך משהו חם לשתות?" הוא שואל. אני ממשיך לזרום "לא, כלום, האמת, תה חם היה במקום, נראה לי שהצטננתי באופן רציני". עכשיו הוא כבר לא יודע את נפשו, הוא יוצא לנזוף במזכירה ומורה לה להכין לי תה צמחים טיבטי מהאוסף הפרטי שלו. הוא חוזר לחדר ופולט עוד כמה מלמולי התנצלות. עוד כמה נקיפות מצפון קלות והמשרה בידיים שלי. הוא שואל אותי בנימוס איך הייתה הדרך לכאן, אני מספר לו שנתפסתי על מהירות כי היה לי חשוב להגיע בזמן לפגישה, אבל זה עוד כלום לעומת הפעם הקודמת (בפגישה שהוא לא הגיע) שבה דפקתי את האוטו ואיחרתי לדייט עם בחורה שאחר כך עזבה אותי ו... טוב, אני לא יכול להיות כזה אכזר, גם בי יש מעט רחמים. אני מחליט להפסיק עם שתילת הנקיפות, הבן-אדם לא יישן עכשיו לפחות שבועיים בגללי. אני נותן לו להירגע, לנשום עמוק.... ואז המזכירה נכנסת עם כוס תה טיבטי מהביל. הוא מרעים עליה את קולו: "מה עם עוגה ליד התה? האיש היקר הזה עבר גיהינום כדי להגיע אלנו, לא מגיע לו לפחות חתיכת עוגה?!" המזכירה נבהלת ו...שופכת עלי את התה. עכשיו הוא באמת לא יודע איפה לקבור את עצמו. הוא מתנצל ומבטיח לי שכל הסבל שעברתי לא יהיה לשווא. הוא שואל אותי כמה שאלות לפרוטוקול ושוב מבטיח שיעשה את כל המאמצים בשבילי. אנחנו נפרדים בחום, הוא לוחץ את ידי ומספר איזו בדיחה על פולנים, אני נותן את הסיבוב האחרון ומיידע אותו במלוא הרצינות שסבתי האהובה הייתה פולניה. זהו, אני יוצא שבע רצון מהחדר, המשרה בכיס והכיס סגור עם ריצ'רץ' מפלדה מגולוונת. אני נפרד מהמזכירה ומודה לה על התה הנהדר שהכינה לי. |