והחודש... אני מקדישה את הטור לבת המקסימה שלי, שכמו תמיד מלמדת אותי משהו חדש על החיים, מגובה 1.20

החודש, חגגנו לליאה שלי יום הולדת 8. כמתנת יום הולדת ממני, היא התעקשה איתי שכל מה שהיא מבקשת במתנה, זה לבוא עם אמא לעבודה ואחר כך נצא לדייט במסעדה. רק אנחנו. בלי סבא וסבתא. "כי יש לי משהו חשוב מאד לדבר איתך עליו". 

 אחרי משא ומתן מפרך, וניסיונות כושלים לשחד את הקטנה בפגישה אישית מיד בחזרתי הביתה מהעבודה מצאתי את עצמי בשיאו של החורף, ביום גשום ואפור, מדלגת מפגישה  בין השלוליות של תל אביב עם שני תיקים, מחשב נייד, מטריה וילדה. נו טוב, לפחות כך היא תוכל ללמוד את המקצוע מהיסוד, כבר מילדות ובעוד עשר שנים, היא תוכל לעבוד לצידך בלי שום בעיה, ניחמו אותי הלקוחות שקיבלו מענה אישי מהמזכירה הצמודה. 

 בדרכנו אל הפגישה השנייה המתוכננת לאותו הבוקר, כבר הבהירה לי הקטנה, כי היא ממש ממש, אבל ממש רעבה. ומתי אנחנו כבר הולכות למסעדה?? כאמא מתוקתקת ומוכנה מראש, שלפתי מהתיק את הכריך המושקע שהוכן מבעוד מועד. "תאכלי עכשיו, יש לי עוד שתי פגישות ורק אחר כך, לקראת השעה שלוש יסתיימו הפגישות ואז נלך למקום הקבוע שלנו, ותיזהרי לא לעשות פירורים". 

את הפגישה השלישית של אותו בוקר, כבר ניסיתי ממש לקצר. הבטן המקרקרת של הקטנה, כבר נתנה את פרשנותה ליום העבודה המתמשך וללוח הזמנים המטורף של אותו היום. כך בהבנה מלאה קוצרו הפגישות למינימום זמן, שאוכל לצאת ולהתמסר למסיבת הדייט  עם ליאה.  וידוי קטן, אנחנו מקפידות מדי תקופה לצאת לדייט. רק שתינו, במסעדה האהובה על ליאה, מתוך ידיעה קבועה מראש שזה יגמר במסעדת פסטה או במסעדה סינית.

 תוך כדי נהיגה והישרדות בשלוליות הענקיות של אותו היום, אני מפתחת את השיחה ושואלת: על מה רצית שנדבר בדייט שלנו?  טוב ששאלת, אמא, היא עונה. "יש לי כמה דברים שאני רוצה לברר איתך? ורציתי שנעשה את זה בדייט, כי את הולכת לדייטים ורציתי לדעת מה בדיוק קורה שם. ובכלל... דייטים זה נחמד. אמא, מה זה דייט, תזכירי לי??" חייכתי והמשכתי בנסיעה. עוד דקותיים נגיע ואז נתחיל.

"דייט זו פגישה זוגית" הסברתי, בדרך כלל עושים את זה עם מישהו שמכירים פעם ראשונה או שכבר יוצאים איתו תקופה. אהה.. השיבה ליאה, כמו שאנחנו יושבות במסעדה או כמו שישבנו בקיץ בפריז. חזרתי לחייך. מבינה עניין מהר הילדה. "ומה, מה קורה שם? איפה עושים דייט של גדולים, גם במסעדה? על מה מדברים?"  חייכתי וגייסתי את כל הכישרון שלי כדי לספר לילדה באופן בלתי מתחייב בעליל, מה עושים בדייט. התפתלתי על הכסא והשבתי לה. מדברים ומסתכלים. "זה מה שעושים בדייט.  וזה הכל? בשביל זה כל הסיפור? את יכולה לשבת ולדבר איתי ולהסתכל גם עלי, זה בסדר. " אמרה בחיוך כובש. 

 אמא, יש לי עוד משהו קטן לדבר עליו איתך. "אמא, תגידי... מתי גם לי יהיה אבא חדש כמו לכולם?? כי אני ממש כבר רוצה שיהיה לי אבא חדש? ואיך זה אבא חורג? הוא יאהב אותי? ומה עם אבא שלי?" 

חיבקתי אותה והתחלתי לענות, על כל שאלה באריכות. בלי להתחמק. להסביר לה שאף בן זוג חדש, זה שיהיה אבא חורג, לא יחליף את האבא האמיתי שלה. הוא יהיה בשבילך כתוספת. יהיו לך פשוט 2 אבות. כמו שיש לך דברים כפולים אצלי ואצל אבא שלך. כך תוכלי להנות מכל היתרונות שבאבא כפול. 

 "יו... אמא, זה מסובך. אז למי אני אספר את הסודות שלי.  ולמי אקרא אבא? ומי ילך איתי לטיול. ואמא...האבא החדש הזה, הוא גם ישן אצלנו? "  הסברתי לקטנה כי האבא הביולוגי שלה לא ישתנה. הוא ישאר כל הזמן אותו אחד שהיא מכירה. וכשיגיע האבא השני, היא תכיר אותו, נגור כולנו יחד, אולי אפילו יהיו לו עוד ילדים ממערכת קודמת, והוא גם יהיה אבא. כי אצלי זה יהיה תנאי בסיסי בחבילה. והוא זה שיחייה איתנו יחד את היום יום. הוא יהיה פשוט האבא הנוסף שלה.  "אמא, זה סידור מעולה. ככה שאם אבא שלי לא יכול לבוא אלי, או לבוא לחוג שלי, אני מצלצלת לאבא השני שלי והוא בטח כבר ימצא זמן לזה. " חייכתי. היא מבינה עניין מהר.  

בחוץ ירד גשם זלעפות. ישבנו מחובקות והבטתי בבת שלי בהנאה גדולה. העיניים התכולות זרחו מאושר. סיימנו את הקינוח והזמנתי חשבון.  כמה דקות מאוחר יותר, באוטו, הגישה לי ליאה את התובנה שלה מהדייט שלנו. אני לא מבינה למה זה כ"כ קשה למצוא דייט שווה. אם כל מה שאתם עושים זה מדברים ומסתכלים, אז מה אין אחד שאפשר לדבר איתו. ומה אמא, לא מסתכלים עליך, כי את ממש, אבל ממש יפה. אני לא מבינה את זה. אולי תביאי אותי לדייט, אני יעזור לך.  

ואני המשכתי בנסיעה וחייכתי. מכל הדייטים והשיחות שעברתי, עם הפוטנציאליים. מכל הזכרונות הנעימים ממערכות היחסים. נזכרתי גם בשברון הלב בו נותרתי אחרי אחת ממערכות היחסים. אבל חייכתי, בעיקר מהחוכמה והכמיהה המשותפת לאותו אחד. זה שיהיה בן זוג ושיהיה אבא.

מתוך להיות משפחה, גליון פברואר.

לבקשת הקוראים בגרסת וורד.