לכל חבריי המקסימים וחברותיי המקסימות (((:
המון תודה על כל הפרגון,העידוד ומחיאות הכפיים, בהופעה האחרונה שהתקיימה באוזן בר, בה היה לי העונג לארח,את האחד והיחיד: מר אבנר שטראוס(:
האווירה באמת הייתה מיוחדת...חמה וחברית,קלילה ובלוזית- במובן השמח של המילה!(:
והיא הייתה כזאת בזכותכם!
"כי השמש זקוקה לעין כדי לזרוח והמוסיקה לאוזן כדי לשמוע (((:
תמיד חשבתי והרגשתי,שמוסיקאי יכול לכתוב שירים למגירה,או קטע מוסיקלי מעולה,וגם אם אף אחד לא ישמע אותו זה עדיין לא גורע כהוא זה מאיכותו... אבל מצד שני... בלי קהל...המוסיקה שלך תמיד תהיה תמיד שווה קצת פחות ממה שהיא באמת.((:
שמח שיש לי אתכן ואותכם....(:
כל מילה טובה ומחממת לב ששיגרתם לעברי, היא עוד נר להדליק בחושך בשעת הצורך, בתוך המבוך המפותל הזה שנקרא תעשיית המוסיקה הישראלית...
(העניין הוא כזה... שקל לא תעשיין,ואף פעם לא היו לו שאיפות בתחום....
מבטיח לעדכן על הופעות והפתעות רבות הצפויות במהלך הדרך(:
ועכשיו...
שיר....
סרנדה צרודה
היא אמרה לי...:
"די, בוא נגמור עם זה כבר אני רציתי ביחד כי היה לי אז קר..."
גם המעט זיכרון שהיה לא נשאר וכל החרא ההוא שייך לעבר...."
אמרה.. "תראה... אין מה לחשוב יותר מידי
יש מחיר לשלם השאלה רק מתי
והפעם הזאת אל תדאג היא עלי
תגיע בשמונה רחוב אלקלעי...."
ולמרות שלא חשקתי בה אף פעם.. וביין שלה המנוקד פתיתי שעם
אלו אותם מרכיבים אבל לא אותו טעם
זו אותה נואשות רק בלי כל הזעם
עשינו בחושך עשינו באור
זו לא הייתה אהבה ולא פורס מאז'ור
בלי חדווה ובלי חשק ניסיתי לגמור
"אני מתחת לאפס" לחשתי לקור...
היא עצמה ת'עיניים פלטה אנחה
אני ישבתי שותק וחסר מנוחה
אישוניה עקבו אחרי כמו יללה
אמרה:
"עוד לא הבנת שאהבה זו קללה"? |