בימים אלה קשה ברשות השידור. אנו נאלצים לנקוט עיצומים רק משום שבהנהלה החליטו שאין מקום לשלם את מלוא המשכורת על העבודה הרגילה והאיכותית שהמאזינים ממשיכים לקבל גם בימים אלה. מסבירים לנו שאין כסף, שהאוצר אינו מעביר את מלוא התקציב.

 מדהים שמשרד אוצר מרשה לעצמו להפעיל לחצים פסולים כדי להגיע להסכמי העסקה חדשים, כן רפורמה. כולנו בעד הרפורמה ומבינים שחייבים ליישם אותה. אנו גם הסכמנו עיתונאים, טכנאים ועובדים מנהליים לפיטוריהם של שבע מאות עובדים!!!

כולם מסבירים לנו שאפשר לסיים את המשא ומתן בתוך שעות. אם הדברים כל כך קלים לפתרון כיצד ייתכן שאין מגעים רצופים להשלמתו של המשא ומתן? נראה שלמישהו יש אינטרס שלא לסיים את ההליך.

בתוך כל ההמולה מקצת חברינו לעבודה, "העשירים" שבינינו עם החוזים האישיים השמנים בחרו להביע את דעתם מעל גלי האתר על פעילות המחאה של ועדי העובדים. הם קיבלו את הזכות לפתוח מקרופון ולהגיש תכניות אקטואליה וסבורים, כי המקרופון הוא אישי ומאפשר להם להביע דעה על עיצומי עובדים שנאבקים בסך הכל על הזכות לקבל את משכורותיהם על פי הסכמי עבודה שנחתמו לפני זמן רב.

אתם שואלים מדוע? התשובה ברורה!!! הם אינם נפגעים מקיצוצי ההנהלה. משום מה יש להנהלת הרשות די כסף לשלום לבעלי החוזים האלה את מלוא שכרם. אם אתה מקבל הטבות כאלה אתה חש כנראה חובה לומר למקור המשלם את משכורתך -- תודה. התודה הזו היא מן הסתם השפלתם של עמיתך לעבודה, אלה שלא זכו בחוזה המיוחד הזה. כן "המיוחדים" מבינים מאיזה כיוון מרוחה החמאה ומשתמשים בכלי השידור הציבורי כדי להביע דעה אישית שמקובלת מן הסתם בחלונות הגבוהים. זה מאכזב ולטעמי מדובר בשפל חדש שקשה להאמין שהגענו אליו. אותי לימדו לפני הרבה שנים שיש מקום לערכים ולעקרונות. האם הטעו אותי?