כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    ההיסטוריה של הפחד

    99 תגובות   יום שישי , 12/2/10, 08:35

       הפוסט הזה הוא בנו של הפוסט הקודם! 

     

     

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1447821 

    .

     

     בגדי המלך החדשים.  

     

     היה היה מלך.

     טוב לב היה, אוהב אדם, אהוב על עמו ומאוד מכובד. את ממלכתו ניהל בתבונה, ביושר ובעת הצורך, אף במידת רחמים.

     באחד הימים עלה במחשבתו של המלך לעמוד בראש תהלוכה כיאה למלך. חשקה נפשו בתהלוכה ענקית. לא תהלוכה רגילה אלא מצעד שעל אודותיו יספרו בממלכה  שנים רבות. חיוך גדול התפזר על פרצופו בעת שדמיין עצמו צועד בראש טור ארוך, עמו האהוב יצפה בו מגגות הבתים, אנשים ינופפו בידיהם, ישתחוו לפניו ויריעו לכבודו.

     חלום של מלך. לגיטימי.

     עבור התהלוכה החגיגית ביקש המלך לעצמו בגד מיוחד. לא סתם מיוחד. מין בגד שיהיה כה יפה וכה מרהיב שאנשים לא ראו דומה לו בחייהם. בגד מלכותי שיטריף את הצופים כולם.

     כבר באותו יום זומנו לארמון שני חייטים שהיו ידועים ומאוד מפורסמים. המלך תיאר ופירט בפניהם את תשוקתו, במשך שעות הסביר לשניים והדגיש עד כמה עצומה המשימה. אנשי המקצוע הקשיבו והנהנו בראשיהם במרץ.

    המלך לא חשד בכלום. הוא לא ידע שהחייטים שמינה למשימה היו רמאים דקיקי שפם ומסוכנים. זוג נוכלים מ א ו ד ערמומיים!

    השתחוו החייטים למלך ומזימתם החלה להירקם.

    המלאכה התחילה מיד. ראשית נלקחו מידות. כל מידותיו של המלך נרשמו בקפדנות. הגובה, הרוחב, העובי, הרגליים והידיים. לאחר שנעשו כל מיני חישובים, הסתגרו הנוכלים בחדרם.

    ימים ארוכים המתין המלך טוב הלב בסבלנות. לבסוף, פקעה סבלנותו והחליט להציץ בעבודת האומנים. לראות במו עיניו את התקדמות העבודה.

    כשנכנס לחדר העבודה מצא את החייטים עובדים במרץ. המכונות מסביב פעלו ברעש ושני החייטים התרוצצו מצד לצד, הלכו ובאו. הביט המלך סביבו והביט, חיפש וחיפש אך להפתעתו... לא נתקלו עיניו בשום בגד. נדמה היה לו שהחייטים תופרים אוויר. אוויר!

    "תראה איזה יופי" קראו החייטים והצביעו על אוויר "תראה איזה צבע, אדוני המלך, תראה את התפרים".

    מבוכה גדולה הכתה במלך. הוא צבט עצמו בחוזקה, עצם את עיניו ושב ופקח אותן. "חייטים מאוד מפורסמים" אמר לעצמו, "דעתי משתבשת..." החל מפקפק במראה עיניו.

    חשב המלך וחשב, הרהר והרהר. לבסוף, חייך אל החייטים הידועים ואמר: "מאוד הולם אותי".

    "מצוין. שוב אם כן מחר, מלכנו האהוב, למדידות אחרונות".

    כששב המלך למחרת, קצת מודאג, הפשיטוהו החייטים מבגדיו, הלבישוהו תחתונים דמיוניים, אפודה שלא קיימת, את רגליו גרבו בגרביים מחוטים שלא כל אדם פשוט מסוגל לראות, כיסו בקטיפה שקופה ועדינה שלא ניתן לחוש, ועל כתפיו הניחו גלימה נדירה בצבע סגול אוויר. לסיום הוברשו בגדיו החדשים במברשת רכה, החייטים אחזוהו מצדדיו והמלך הובל אל המראה.

    עירום כביום היוולדו הביט המלך בבבואתו הנשקפת.

    "מדהים" זעקו החייטים. "אתה נראה נפלא מלכנו".

    "באמת נפלא" מלמל המלך. "מתאים לי".

    "חשוב על התהלוכה אדוננו המלך, העם לא ישכח אותך".

    ואכן, מחשבה זו גרמה למלך עליצות גדולה. עירום פרץ מחדרם של החייטים והציג את בגדיו החדשים למשרתיו אשר בארמון.

    "תראו איזה יופי" קרא לעברם והציג את הבגד מכל צדדיו. "מושלם".

    היו אלה ימים בהם מלכים לא התהלכו עירומים בארמונם. איש מהמשרתים לא האמין למראה עיניו. מלך מתגאה במערומיו? הייתכן? אי אפשר להאמין למראה כזה. "דעתי נטרפה" חלפה בכול אנשי הארמון מחשבה!

    "באמת יפה" אמר מישהו.

    "הגימור מעולה" הוסיף זה שעמד לידו.

    "המידות כה מדויקות" החלו להישמע קולות. בכל פינה זכה המלך למחמאות. תוך שניות השתכנעו אנשים בארמון שנפשם מתערערת, אולי ראייתם אבדה. אנשים הביטו באחרים וצעקו כמותם.

    התלהבות אדירה הציפה את המלך. מאושר בבגדיו החדשים הודיע שהתהלוכה שלה כולם מצפים מתקיימת כבר מחר. "הודיעו לעם בחצוצרות, יום חג מחר".

    הממלכה הצטחצחה כולה והתמרקה לקראת האירוע. רחובות נשטפו וקירות בתים קושטו בפרחים. שמועות על בגדים נדירים פשטו בכל פינה. בקוצר רוח ציפה העם להופעת המלך ובגדיו המיוחדים.

    בבוקר המחרת המתין למלך בשער הארמון טור גדול. המשרתים, התזמורת, אנשי המשמר וטור חיילים שקצהו לא נראה. ואכן, בדיוק בשעה הנקובה יצא המלך מחייך מהשער ללא שום כיסוי לגופו המלכותי!

    בין כל המשתתפים בתהלוכה לא היה אפילו אחד שלא נשך את לשונו, לא היה אחד שהאמין לעיניו, לא היה אחד שלא נבהל עד עמקי נשמתו ולא היה אחד שלא הפגין התפעלות. "איזה יופי".

    כמתוכנן, התייצב המלך בראש הטור, תופים מאחוריו, חצוצרות מצדדיו, התהלוכה החלה.

    המוני בני אדם סביב הביטו במלך. מגגות הבתים, מהגבעות סביב, איש מההמונים לא האמין לעיניו. מלכם מנופף בשרביטו, מציג בגדים דמיוניים, מלפנים, מאחור... אנשים סברו שדעתם נטרפה, ששיגעון אוחז בהם. בחשש גדול פזלו סביבם לברר מי מהעומדים לצדם חש בטירופם.

    "בגדים באמת יפים" נשמע קול מהוסס בקהל ותוך שניות החל ההמון מריע למלך. "איזה יופי" זעקו בקול אחד, "מלכנו, בגדיך נפלאים".

    כל אותה עת צפו החייטים דקיקי השפם בחגיגה, על גג הארמון חיככו ידיהם בסיפוק. תוכניתם פעלה היטב, הקולות נשמעו כצהלות שמחה. גם הם נפנפו למלך וגם הם הפריחו נשיקות.

    "יחי המלך" זעקו אנשים מכל עבר, "יחי, יחי". קריאות קצביות עוררו מהומה באזור כולו.

    בתוך אותה המולה ניצב ילד קטן!

    כמו בעיני כולם, גם בעיני הילד ניראה המלך עירום. ילד תמים ללא פחדים של מבוגרים. מלך ללא בגדים? מצחיק.

    הוא רץ אל מול השיירה, פילס לו דרך בין המריעים, נעמד מול המלך וקלקל את החגיגה כשקרא:

    המלך עירום!

    המלך עירום!!

    ילד קטן, תמים וחסר ידע, שלא הבין כלום. בשתי מילים הפיל את פניו של המלך, היסה את ההמונים וקטע את  כ ל  החגיגה.

    לא ייאמן, המלך היה עירום. 

    צטט: דיקלה5

     

    ''

     

    את הסיפור הזה שמענו כבר בערך בתקופה בה למדנו ללכת.  

    מה, לדעתך, ידעו החייטים? 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (98)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/13 10:57:

      אוסיף עוד,

      כולנו שחקנים של העולם (כל העולם במה). אנו מחקים את האחרים, אנו מתחרים באחרים, הכול ישופוני'. למעשה האמת בתוכך.

      אני זוכר, לפני שנים לא הרבה כל מכונית שנייה היתה סובארו. ולמה כי כך קנו כולם (עדר, אמרנו?) גם היום לא פחות. נשים יקנו מה שבאופנה ולא מה שמתאים להם וליכולת שלהם.  לאחרונה שמענו שמדינת ישראל הראשונה בעולם בשימוש בסמארטפונים כי גם בני/ות 9 מחזיקים בהם וגם אלה שישתמשו בקושי ב- 10 אחוז מהשימושים שלו...

        11/6/13 10:41:

      אלי, נהניתי לקרוא את הסיפור 'בסגנונך העשיר' יותר ממה שנהניתי כשהייתי קטן. רק ששכחת לציין, או שבמתכוון, שהחייטים אמרו לו שרק מי שטיפש לא מסוגל לראות את הבגד. ואידך זיל וגמור....

        10/6/13 00:09:

      צטט: king stone 2013-06-09 21:41:12

       

      פינלה בבקשה! 

       

      בלם המלך את השיירה ובידו סימן לילד להתקרב.
      "ילד, למה אתה מדבר ככה?"
      "כי אתה לא לובש כלום".
      "אתה יודע מי אני?"
      "אתה המלך".
      "אני יפה?".
      "לא כל כך".
      "איפה ההורים שלך?"

      "שם".

      בוא, צעד לידי, תסתיר את ישבני".

      "מה תתן לי"?

      "אתן לך סוכריה".

      "לא. תן לי את הכתר שלך".

      "מה"?

      "כן כן, את הכתר".

      "אהה אהה אההההההה מסכים".

      "אז תן".

      "טוב, קח".

      "לא מחזירים"?

      "טוב טוב, בוא נרוץ לארמון".

      "אני המלך"?

      "בסדר בסדר, אתה. בוא נרוץ".

      "רגע, מי משלם לחייטים"?

      "אני אשלם, בוא נרוץ נו".

      "אבל אני רץ לאט".

      "טוב טוב, רוץ כבר".

        9/6/13 21:41:

      צטט: אלי למה 2011-07-06 20:10:20

      צטט: king stone 2011-07-06 03:36:09

      החייטים ידעו שהמלך מורכב מדעות של אחרים אבל הם לא ידעו שהוא משלם אחרי התהלוכה.

      נכון, עד עתה לא דובר על מה קרה בהמשך.
      קלט המלך שעיניו תקינות, שמוחו לא נגוע בשום מחלה, קלט והביט בחייטים המנופפים מגג הארמון...
      איזה מין סיום זה? גם סרט מסיימים בצורה כזו?

       

      לא!

      פינלה בבקשה! 

        26/10/11 04:23:
      להכנס לפוסט שלך זה לפנות את הלילה כדי לקרוא את התגובות, והתגובות על התגובות, מעניין כאן, אמרה הילדה שבי
        6/7/11 21:24:
      שהמלך פראייר ולא רואה ממטר את מה שכולם רואים, מוסר ההשכל שבחיים אנחנו בוחרים לראות רק את מה שמתאים לנו.
        6/7/11 20:15:

      צטט: תמר קפואנו 2011-07-06 08:44:29

      שאין כמו טוסיק חשוף בשביל ללמד מוסר השכל...

      טוסיק חשוף, בעיקר אם זה טוסיק של מלך, בהחלט מלמד.
      "מוסר השכל". מאיפה הביאו את המושג הזה? השבוע, למשל, התוודעתי למקור של המושג המקובל "יוצא דופן". לא תאמינו. המדובר בסך הכל בתינוק שנולד בניתוח קיסרי, כלומר יצא מדופן הבטן.

       

        6/7/11 20:10:

      צטט: king stone 2011-07-06 03:36:09

      החייטים ידעו שהמלך מורכב מדעות של אחרים אבל הם לא ידעו שהוא משלם אחרי התהלוכה.

      נכון, עד עתה לא דובר על מה קרה בהמשך.
      קלט המלך שעיניו תקינות, שמוחו לא נגוע בשום מחלה, קלט והביט בחייטים המנופפים מגג הארמון...
      איזה מין סיום זה? גם סרט מסיימים בצורה כזו?

       

        6/7/11 08:44:
      שאין כמו טוסיק חשוף בשביל ללמד מוסר השכל...
        6/7/11 03:36:
      החייטים ידעו שהמלך מורכב מדעות של אחרים אבל הם לא ידעו שהוא משלם אחרי התהלוכה
        2/12/10 15:07:
      תודה אימייל ידידי. בחרת את אחד השירים היפים שיש. קישוט נפלא מתאים לפוסט הזה.
        1/12/10 23:33:

      המלך שלך גדל כמעט בשנה והוא ממשיך לעשות שטויות, הוא פשוט טמבל חיוך

       

      ''

        20/5/10 02:11:

      לדעתי החייטים עשו עסקה עם ..הם הסופר 

      הוא יוציא עליהם דיבה ויקבל תמלוגים  ......והם יתפרסמו למאות שנים קדימה

      והמלך..המלך חייב יהיה להיות נחמד ולהבליג על הפשלה ולהראות כמה הוא בכל זאת מאוד מלכותי,בכך שהוא יככב בדמות הראשית בסיפור ויתן לקהל נתיניו סיפור עם מוסר הסכל....

      והילד ..הילד בכלל ילדו של הסופר שנישלח על ידו בכדי לצעוק בקול גדול

      "המלך ערום"

      בכדי שבסוף הוא יכניס לכולם הפוכה, וכל ההילולה תהיה על חוכמתו הרבה  של ממציא הסיפור

      שגם אחרי כמה מאות שנה ישאלו שאלות  בבלוג אחד באתר "קפה" על איכות המסר התפור בגסות לביטנת גלימתו החדשה

      של המלך 

      צוחק

       

      שיהיה לכולנו חג שמח

      מירה 

       

        23/3/10 09:19:

      צטט: אלי למה 2010-03-16 17:34:36

      תודה כחול הים. את אומרת שהילד הקטן הוא הילד בתוכנו. זה ממש נכון. עם זאת, יהיה עלינו להודות שתכונת העדריות אינה פוסחת על ילדים ולמעשה גם תדמיתו של ילד נבנית בזהירות וחשש מדיסוננס, כמעט כמו מבוגר. לדעתי, ממציא הסיפור נאלץ לבחור בין ילד, קבצן, זר, אולי חרק שיעקוץ את המלך בישבנו, הוא בחר בילד. 

      אם לדעתך הסופר בחר את הילד מתוך האפשרויות הנ"ל ,אם כך, הוא בחר את הבחירה הטובה בעיניי בחירה שאיתה הכי קל להזדהות ולהתנהג בסלחנות ייתרה .

       

        16/3/10 17:34:
      תודה כחול הים. את אומרת שהילד הקטן הוא הילד בתוכנו. זה ממש נכון. עם זאת, יהיה עלינו להודות שתכונת העדריות אינה פוסחת על ילדים ולמעשה גם תדמיתו של ילד נבנית בזהירות וחשש מדיסוננס, כמעט כמו מבוגר. לדעתי, ממציא הסיפור נאלץ לבחור בין ילד, קבצן, זר, אולי חרק שיעקוץ את המלך בישבנו, הוא בחר בילד. 
        16/3/10 06:38:

      הילד בסיפור הוא הקול הפנימי שלנו..לא כולנו יודעים להקשיב לקול הפנימי שלנו

      הילד כילד לא מודע לכך שיש לו קול פנימי כשהוא צועק את מה שכתוב על הקיר

      הוא עושה את זה מהמקום הכי אמיתי הכי לא חסום הכי לא מעורב ריגשי הכי אובייקטיבי

      תמים ולכל זה הוא לא מודע אנחנו כאנשים מבוגרים יש לנו את האינטיליגנציה הריגשית

      לדעת לסווג ולמדר רגשות להחליט להתחבר או לא להתחבר לדברים מסויימים כן או לא

      ללכת אחרי העדר או להיות דעתן ולדעת שיהיו לכך השלכות ולפעמים גם קשות אבל הכל מבחירה.

      כל מה שאנחנו צריכים כדיי שהדברים יעבדו נכון שהחיים ייזרמו בנתיבים הנכונים ויש המון נתיבים

      זה להקשיב לקול הקטן הפנימי שלנו לילד הקטן שבתוכנו.

      צטט: יאיר Z 2010-02-12 16:13:48

      שהמציאות היא מה שאנחנו מאמינים שהיא.

      ושזה לא רק עניין אינדיבידואלי, אלא תרבותי.

      יש לנו "הסכמים" תרבותיים לגבי מה נכון ומה לא.

      http://cafe.themarker.com/template/tmc/img/st-green.gif

       

       


      מצדיקה את יאיר

      כוכב ענק לך איש יקר

       

        12/3/10 16:10:

      וואללה , כל כך הרבה שנים מכירה את הסיפור ומעולם לא חשבתי עליו מזוית הראייה של החייטים חיוך

        1/3/10 16:41:

      שכולם שקרנים....קריצה
        1/3/10 00:53:

      תודה ששיתפת

      המשך יום מקסים וחג פורים שמח!

      מאיר

      אנא עארף,,,,,?!


      לך ולבני/ות ביתך היקרים

      עמוס

        26/2/10 10:31:

      צטט: אלי למה 2010-02-25 12:34:54


      מול הצורך בחינוך לטיפוח עצמי קיים הצורך בחינוך לצניעות. 

      לדעתי יש קשר בין אדם צנוע ומתחשב לבין ילד שחונך לויתור והקשבה בגיל הצעיר.

      טיפוח עצמיות הוא התלהבות מרעיונותיו של הילד. בשום אופן לא צייתנות לדרישותיו.

      זה משפט שכל הורה חייב לתלות בחדר ההורים.

      ציות בלתי מבוקר לדרישות הילד והפיכתו ל"מלך", הופכים את הילד לאגוצנטרי.

      ואגוצנטריות היא סוג של מחלה. 

       

        25/2/10 18:24:


      עשר סיבות מצוינות מדוע כדאי להקשיב לעזרא רזניק ולא למשה רבנו.

      מומלץ.

       

      http://www.hofesh.org.il/articles/logic/belief-arguments/belief-arguments.html

       

       

        25/2/10 12:34:


      מול הצורך בחינוך לטיפוח עצמי קיים הצורך בחינוך לצניעות. 

      לדעתי יש קשר בין אדם צנוע ומתחשב לבין ילד שחונך לויתור והקשבה בגיל הצעיר.

      טיפוח עצמיות הוא התלהבות מרעיונותיו של הילד. בשום אופן לא צייתנות לדרישותיו.

        25/2/10 00:41:

      פה אנחנו ממש לא מסכימים.

      -

      בעצם המחשבה----שהוא לא מסוגל-----ורק לומד התניות ----טמון גרעין השליטה באחר-----במקום טיפוח העצמי שלו.

      -

      זה לא משנה מה הפרס או העונש שילד מקבל-----מה שמשנה זה האם הוא ילמד להעיז להביע מחשבה שונה ----בפעם הבאה או ילמד -----לסתום את הפה-----ולהגיד אמן לדברי אחרים.

      -

      חנה


       

        24/2/10 01:29:

      המידיות בה הורים עשויים לוותר לילד למשמע משפט מסוים, גורמת לילד לשנן וללמוד חיש מהר את משפט הקסם. זהו עיקרון פסיכולוגי על פיו פועלים תינוקות בגיל חודש כמו בני אדם בוגרים.- הכדאיות שבהתנהגות.

      לא בטוח שילד בגיל שנתיים בנוי להחליט על לבושו. לא בטוח שילד בגיל הזה מסוגל למדוד יופי ולא רק משנן את המשפט שלמד. (התניה)

      השאלה היא גיל האחריות והנושא העומד לדיון. הרי תסכימי שילד בן שנה אינו בנוי להחלטות עבור עצמו וגם גיל שנתיים עדיין אינו גיל להחלטות. אני מוצא שהחינוך למחשבה עצמאית אפשרי גם בגיל הצעיר אולם לא על ידי ציות לסיסמאות שהפעוט משמיע אלא על ידי עידוד רעיונותיו ועידודו לפתחם.

      לא לגמרי ברור לי למה ממציא הסיפור בחר דווקא ילד שיקרא "המלך עירום". אולי משום שלילד אין אותו החשש שיש למבוגרים. ודאי התלבט אם לספר על ילד או על קבצן או על ליצן העיר. 

       

        24/2/10 00:47:

      הי יקירי

      -

      זה בכלל לא חשוב איך קראת לזה. הרעיון שניסיתי להעביר היה-----שאין חינוך שמעודד מחשבה עצמית---גם אם פרושה לראות שונה מאחרים--לכן רק ילד קטן שעדיין לא דוכאה אצלו הראיה הטהורה----ואמירה מתוך האמת----ראה--- ואמר שהמלך ערום.

      -

      חנה

        22/2/10 19:25:


      "יצירה היא אופציה לתעוזה", זה חדש וגם יפה. תודה מדיפוט.

      חנה, חינוך זה סיפור קצת שונה, יצא דוגמא להתניה אז אמרתי.

      קבלו דיון ענייני בקהילת "תרבות הרוח". דרך להביט בגורלנו ללא חוכמת חז"ל.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1391100

        22/2/10 00:10:


      אז מה  ידעו החייטים?

       

      ידעו גם השכילו לבחון את ההמונים.

      כי מהי יצירה אם לא אופצייה לתעוזה?

      והאמת?

      היא לרשות המתבונן, שאמיתותו מושפעת מהסובב, ודעתו כזרם השוטים לסבר את רצון המשפיעים.

       

       

        21/2/10 09:41:

      אז אם אנחנו יכולים להסכים------שזו הייתה התניה שנלמדה------אנחנו יכולים גם להסכים שבבית אחר היו שולחים אותה להחליף בגדים----וההתניה שהייתה נלמדת היתה-----אסור לי לעשות מה שאני חושבת----צריך תמיד לשאול.
      -

      ואחרי שנים של התנייה כזו-------הולכים אחרי מחשבה של כל אחד---- חוץ מעצמך.

      -

      אז למה אתה מתפלא שכל כך הרבה אנשים מחפשים מדריך???????

      -

      הם לא יודעים אחרת

      -

      חנה

        21/2/10 09:27:


      תודה חנה.

      "אבל אמא, ככה אני מרגישה יפה", יתכן וזו מחשבה כנה וחופשית של ילדה קטנה. אני מעדיף להתייחס לאמירה כזו כאל דוגמה להתנייה- התנהגות שנלמדה ככדאית על שום ההתפעלות שהיא מעוררת ועל שום החופש שהיא מעניקה.

      לדעתי, כל התגובות עד עכשיו הן קרובות לסיפור ולהבנות שהוא מאפשר.

        21/2/10 08:59:

       אתחיל בסיפור-----אקרא לו------ביגדי הילדה החכמה

      -

      כשביתי הגדולה הייתה בת שנתיים----יצאה יום אחד מחדרה לבושה בחולצה ירוקה עם עיגולים צהובים וחצאית בפסי אלכסון כחולים---וזה היה כל כך מכוער---- שלא עמדתי בהחלטתי ----לתת לה את היכולת לבחור עבור עצמה בתחומים שילד בן שנתיים יכול לבחור---ואמרתי לה בעדינות שזה לא כל כך יפה-----היא הסתכלה עלי ואמרה----אבל אמא---ככה אני מרגישה יפה.

      -

      חכמה של ילדה בת שנתיים. והבנתי שהיא צודקת. --והתביישתי----זה לא חשוב מה אני חושבת. זה רק חשוב שהיא מרגישה יפה.---- זה רק חשוב שהיא תופסת דברים מתוך עולמה הפנימי---והתובנות שלה.

      -

      והיא גדלה להיות ילדה-------שכמעט תמיד מתייעצת בבעיות חשובות-----מקשיבה לעיצות----אבל בסוף בוחרת לעשות מה שמתאים לה.--ואני כל כך גאה בה------שאין לה כל חשש להחליט מתוך עולמה.

      -

      לא במקרה פתחתי בסיפור הזה. כי אני משוכנעת שיכולת חשיבה עצמית---ובחירה אנדיוודואלית----היא  תוצאה---בין השאר----גם של חינוך.

      -

      חינוך שמאפשר ומחבק חשיבה שונה.

      -

      רובינו גדלנו על כיבוד הורים------שבהרבה בתים ---זה אומר--- שאסור לך לחשוב או להביע מחשבה שאינה מוסכמת על הוריך.

      -

      זה מתחיל שם.

      -

      המשך יבוא

      -

      חנה

      צטט: סמדר כרמל 2010-02-19 19:38:27

      צטט:

      shabat shalom 2010-02-19 17:25:17

       

      לשתיהן יש אותו אבאמא? אותה השכלה? הלכו לאותו בי"ס?

      מצב שבו האדם נמצא הוא מין תערובת של מציאות קיימת ומשפיעה עליו, אבל כפי שאמר(אני חושב) אלי הוא גם משפיע עליה (על המציאות מסביבו).

      אני למשל מאמין שליחידה המשפחתית הקטנה יש השפעה אדירה על דרך הבחירה של האדם,ככל שיהא מודע לחופש בחירה שלו, בחירות שלו הן תולדה של המקום בו עוצב. 

       

       

       טוב, כמובן שיש המון גורמים שלא תלויים בנו אבל יש לנו זכות בחירה. כמו שנאמר "הכל כתוב והרשות נתונה". יש לאדם זכות להסתכל על העולם בעיניים פקוחות ומפוכחות ובכל זאת לאהוב את מה שהוא רואה, יש לו זכות להרכיב משקפיים ורודים או משקפיים שחורים ויש לו זכות לעצור את מסלול החיים שלו ולבחור לעצמו כיוון אחר. יש כאלו שקיבלו כלים לעשות בחירות כאלו ומנצלים אותם או לא, יש כאלו שלא קיבלו את הכלים אבל מצאו אותם לבד ויש כאלו שלא. עדיין, לכל אחד יש יכולת לחשוב ולבחור לעצמו את הדרך שלו.

      בעצם, מה שאני טוענת כאן זה שמציאות היא לא עניין אובייקטיבי אלא עניין של נקודת השקפה

       

      לא קצת התרחקנו מהמלך והחייטים שלו? 

       

       

       

       סמדר

      מציאות היא אוביקטיבית בחלקה. 

      את חייבת לאכול על מנת לשרוד.

      זו עובדה שלא קשורה כלל בנקודת ההשקפה שלך.

      חלק גדול מהחיים סובב סביב אלמנטים אוביקטיביים שכאלו.

      הרגלים,  יכולים להיות חלק מהרגל שאינו קשור בנקודת השקפה אך ניתן לשינוי ובחירה במאמץ כזה או אחר.

      דרכך, יחסך לבני אדם אחרים, עיסוקך, אמונותייך, תלויים בנקודת השקפה.

       

      כך שהקביעה שלך שמציאות היא עניין של השקפה ואינה עניין אוביטיבי נכונה רק בחלקה. 

       

      ולא התרחקנו כל כך מהחייטים.

        19/2/10 19:38:

      צטט:

      shabat shalom 2010-02-19 17:25:17

       

      לשתיהן יש אותו אבאמא? אותה השכלה? הלכו לאותו בי"ס?

      מצב שבו האדם נמצא הוא מין תערובת של מציאות קיימת ומשפיעה עליו, אבל כפי שאמר(אני חושב) אלי הוא גם משפיע עליה (על המציאות מסביבו).

      אני למשל מאמין שליחידה המשפחתית הקטנה יש השפעה אדירה על דרך הבחירה של האדם,ככל שיהא מודע לחופש בחירה שלו, בחירות שלו הן תולדה של המקום בו עוצב. 

       

       

       טוב, כמובן שיש המון גורמים שלא תלויים בנו אבל יש לנו זכות בחירה. כמו שנאמר "הכל כתוב והרשות נתונה". יש לאדם זכות להסתכל על העולם בעיניים פקוחות ומפוכחות ובכל זאת לאהוב את מה שהוא רואה, יש לו זכות להרכיב משקפיים ורודים או משקפיים שחורים ויש לו זכות לעצור את מסלול החיים שלו ולבחור לעצמו כיוון אחר. יש כאלו שקיבלו כלים לעשות בחירות כאלו ומנצלים אותם או לא, יש כאלו שלא קיבלו את הכלים אבל מצאו אותם לבד ויש כאלו שלא. עדיין, לכל אחד יש יכולת לחשוב ולבחור לעצמו את הדרך שלו.

      בעצם, מה שאני טוענת כאן זה שמציאות היא לא עניין אובייקטיבי אלא עניין של נקודת השקפה

       

      לא קצת התרחקנו מהמלך והחייטים שלו? 

       

       

        19/2/10 17:25:

      צטט: סמדר כרמל 2010-02-19 08:53:06

      צטט: אלי למה 2010-02-19 07:38:01

       

      פששש... אין ברירה. סמדרי יורה שאלות קשות. אנסה לעמוד מאחורי דבריי.

      יוסי דיבר על הפוסט הזה והוא צודק, אנחנו מושפעים מאחרים. אבל הקשר בין מציאות חיינו לבחירותינו הוא דל עוד יותר.

      חלקה של מציאות חיינו נקבע על ידי גורמים עליהם אין לנו שום השפעה. חלק אחר אכן נקבע על ידי ההחלטות שלנו אולם, לדעתי, גם הוא לא ראוי להיקרא "בחירות". לנו יש שליטה רק על החלק המודע בהחלטות- חלק לא גדול. מלבד המודעות, אנו נדחפים להחלטותינו על ידי מערכת רגשית שחלקה אינדיווידואלי וחלקה אוניברסאלי (בגדי המלך- אגו וכו') וכמו כן, על ידי מערכת של התניות המופעלת עלינו בלא שאנחנו מודעים לה. הרגשות ועוד יותר מהן ההתניות, אינן בשליטתנו.יכול מאוד להיות שהפוסט הבא הוא על התניות, לא בעלי חיים, אנשים. לא מומחה גדול אבל יש לי דעה. אני בשלב צבירת הביטחון. נראה אם יצטבר מספיק. 

       

      עכשיו יש לי שאלה ממש קשה שקשורה לרמת פלסף מסויימת (גבוהה למדי):

      הגדר בבקשה" מציאות חיים".

      ורק כדי לחדד את השאלה אביא דוגמא:

      אני מכירה שתי נשים שמציאות חייהן דומה (לכאורה): מצבן המשפחתי זהה, מצבן הכלכלי דומה, לשתיהן אותו מספר ילדים ובגילאים דומים. לשתיהן התמודדויות דומות מאחר והן גם בגילאים קרובים. ובכל זאת, לפעמים נראה שאין שום מכנה משותף מאחר וההתייחסות שלהן למצבן שונה לגמרי. מציאות החיים של אחת היא מציאות תוססת עם המון שמחות והרפתקאות ואושר ואילו השניה כורעת תחת נטל המציאות שלה ולא ממש מתמודדת עם האתגרים שהחיים מציבים בפניה.

      עכשיו השאלה היא האם מציאות חיים היא מצב אובייקטיבי שאינו נתון לבחירה או מצב סובייקטיבי-רגשי שתלוי כמעט כולו באדם?

       

      לשתיהן יש אותו אבאמא? אותה השכלה? הלכו לאותו בי"ס?

      מצב שבו האדם נמצא הוא מין תערובת של מציאות קיימת ומשפיעה עליו, אבל כפי שאמר(אני חושב) אלי הוא גם משפיע עליה (על המציאות מסביבו).

      אני למשל מאמין שליחידה המשפחתית הקטנה יש השפעה אדירה על דרך הבחירה של האדם,ככל שיהא מודע לחופש בחירה שלו, בחירות שלו הן תולדה של המקום בו עוצב. 

       

        19/2/10 17:19:

      צטט: קצת אחרת.. 2010-02-19 08:31:16

      החייטים כמו רוב האנשים בעולם, היו נגועים במחלה קשה אך לא חשוכת מרפא לשמחתי

      ונקראת "אפקט העדר"- מכיר אותה?

      הסימפוטמים למחלה הם כאלה : תכתיבים חברתיים- גם אם לא קשורים בנו ובימים אלו יותר,, אנחנו עם העדר.

      מסגרות - כל חיינו נכפו עלינו אך כולם במסגרת,

       גם אנחנו, גן,בצפר,צבא,חו"ל,לימודים,עבודה, עבודה, עבודה. (יצירתיות לא קשורה בנו?)

      קןדים חברתיים- יש המון כאלה שבאמת כבר לא קשורים וליוו את אבא של אברהם, יעקב ועשיו ועדיין איכשהו מלווים אותנו.

      בניהם, גזענות,מלחמות קודש, סימון טריטוריות.

      הילד הזה שצעק למלך, נולד ילד בריא, קוד גנטי משובח.

      החייטים פחדו מהגליוטינה אבל דיעות ואמירות אישיות "נחסכות" מאיתנו עד עצם היום מבחירה אישית וללא כפייה כי ככה זה, כולם שותקים או אומרים או אף אחד לא קם.

      לדעתי החייטים הם שהמציאו את המחלה הזו. (לא שזה משנה הרבה..)

       

        19/2/10 16:28:


      אמר מי שאמר...

       

      אם מה שאתה רואה מתאים "בול"

      למציאות הנוחה לך ביותר...

       

      אל תבטח בעינייך!

       

      המציאות היא תמיד אותה מציאות,ומה שזה  הוא מה שזה.

      אף על פי כן,אדם יכול לפרש מצב מסויים באופן כלשהו או בדיוק ההפך.

        19/2/10 11:40:
      במקרה יצא לי לחשוב על זה לעומק השבוע... אני חושב שכל הזמן יש לנו רעיונות ואפשרויות חיוביים ואפילו מהפכניים וחדשניים שאנחנו יכולים לבחור בהם - והאתגר הגדול נובע מזה שלא שאנחנו לא מודעים אליהם - אנחנו מודעים - אבל הם מאכלסים בערך 1% מהמודעות שלנו - והבחירה בהם דורשת מאמץ מסוג מסוים מאוד. just mt 2 cents.
        19/2/10 11:36:
      אפשר לתת כוכב לסמדר? במיוחד אהבתי את הדוגמה האחרונה שממחישה שיכולת הבחירה אכן מאוד נוכחת וקיימת בחיינו... תמיד.  בין אפשרויות קיימות ופוטניצאלית בין אפשרויות שאנחנו שותפים ביצירתן...
        19/2/10 09:37:

      השאלה היא מהי מציאות חיים. אם זה כולל גם תחושות של אנשים אז ודאי שהיא סובייקיטבית והמציאות של אדם אינה דומה למציאות של אחר.
        19/2/10 08:53:

      צטט: אלי למה 2010-02-19 07:38:01

       

      פששש... אין ברירה. סמדרי יורה שאלות קשות. אנסה לעמוד מאחורי דבריי.

      יוסי דיבר על הפוסט הזה והוא צודק, אנחנו מושפעים מאחרים. אבל הקשר בין מציאות חיינו לבחירותינו הוא דל עוד יותר.

      חלקה של מציאות חיינו נקבע על ידי גורמים עליהם אין לנו שום השפעה. חלק אחר אכן נקבע על ידי ההחלטות שלנו אולם, לדעתי, גם הוא לא ראוי להיקרא "בחירות". לנו יש שליטה רק על החלק המודע בהחלטות- חלק לא גדול. מלבד המודעות, אנו נדחפים להחלטותינו על ידי מערכת רגשית שחלקה אינדיווידואלי וחלקה אוניברסאלי (בגדי המלך- אגו וכו') וכמו כן, על ידי מערכת של התניות המופעלת עלינו בלא שאנחנו מודעים לה. הרגשות ועוד יותר מהן ההתניות, אינן בשליטתנו.יכול מאוד להיות שהפוסט הבא הוא על התניות, לא בעלי חיים, אנשים. לא מומחה גדול אבל יש לי דעה. אני בשלב צבירת הביטחון. נראה אם יצטבר מספיק. 

       

      עכשיו יש לי שאלה ממש קשה שקשורה לרמת פלסף מסויימת (גבוהה למדי):

      הגדר בבקשה" מציאות חיים".

      ורק כדי לחדד את השאלה אביא דוגמא:

      אני מכירה שתי נשים שמציאות חייהן דומה (לכאורה): מצבן המשפחתי זהה, מצבן הכלכלי דומה, לשתיהן אותו מספר ילדים ובגילאים דומים. לשתיהן התמודדויות דומות מאחר והן גם בגילאים קרובים. ובכל זאת, לפעמים נראה שאין שום מכנה משותף מאחר וההתייחסות שלהן למצבן שונה לגמרי. מציאות החיים של אחת היא מציאות תוססת עם המון שמחות והרפתקאות ואושר ואילו השניה כורעת תחת נטל המציאות שלה ולא ממש מתמודדת עם האתגרים שהחיים מציבים בפניה.

      עכשיו השאלה היא האם מציאות חיים היא מצב אובייקטיבי שאינו נתון לבחירה או מצב סובייקטיבי-רגשי שתלוי כמעט כולו באדם?

       

       

       

        19/2/10 08:31:

      החייטים כמו רוב האנשים בעולם, היו נגועים במחלה קשה אך לא חשוכת מרפא לשמחתי

      ונקראת "אפקט העדר"- מכיר אותה?

      הסימפוטמים למחלה הם כאלה : תכתיבים חברתיים- גם אם לא קשורים בנו ובימים אלו יותר,, אנחנו עם העדר.

      מסגרות - כל חיינו נכפו עלינו אך כולם במסגרת,

       גם אנחנו, גן,בצפר,צבא,חו"ל,לימודים,עבודה, עבודה, עבודה. (יצירתיות לא קשורה בנו?)

      קןדים חברתיים- יש המון כאלה שבאמת כבר לא קשורים וליוו את אבא של אברהם, יעקב ועשיו ועדיין איכשהו מלווים אותנו.

      בניהם, גזענות,מלחמות קודש, סימון טריטוריות.

      הילד הזה שצעק למלך, נולד ילד בריא, קוד גנטי משובח.

      החייטים פחדו מהגליוטינה אבל דיעות ואמירות אישיות "נחסכות" מאיתנו עד עצם היום מבחירה אישית וללא כפייה כי ככה זה, כולם שותקים או אומרים או אף אחד לא קם.

        19/2/10 07:38:
       

      פששש... אין ברירה. סמדרי יורה שאלות קשות. אנסה לעמוד מאחורי דבריי.

      יוסי דיבר על הפוסט הזה והוא צודק, אנחנו מושפעים מאחרים. אבל הקשר בין מציאות חיינו לבחירותינו הוא דל עוד יותר.

      חלקה של מציאות חיינו נקבע על ידי גורמים עליהם אין לנו שום השפעה. חלק אחר אכן נקבע על ידי ההחלטות שלנו אולם, לדעתי, גם הוא לא ראוי להיקרא "בחירות". לנו יש שליטה רק על החלק המודע בהחלטות- חלק לא גדול. מלבד המודעות, אנו נדחפים להחלטותינו על ידי מערכת רגשית שחלקה אינדיווידואלי וחלקה אוניברסאלי (בגדי המלך- אגו וכו') וכמו כן, על ידי מערכת של התניות המופעלת עלינו בלא שאנחנו מודעים לה. הרגשות ועוד יותר מהן ההתניות, אינן בשליטתנו.יכול מאוד להיות שהפוסט הבא הוא על התניות, לא בעלי חיים, אנשים. לא מומחה גדול אבל יש לי דעה. אני בשלב צבירת הביטחון. נראה אם יצטבר מספיק. 
        19/2/10 06:13:

      צטט: סמדר כרמל 2010-02-18 22:26:43

      צטט: אלי למה 2010-02-18 09:34:48


      לדעתי, מציאות חיינו נקבעת אך מעט על ידי בחירותינו.

       

      ?

       

      (אז ממה היא נקבעת?) 

      אני לא יודע מה אמור אלי לענות אבל אני חושב שאנחנו בוחרים בדרך כלל מתוך מבחר ידוע ומוכר מראש (אנחנו לא הולכים כל פעם לבדוק את שוק האפשרויות כולו),

      ובסופו של דבר אנחנו בוחרים את מה שאבאמא או הרבי או חברה (באמצעות ביה"ס) אמרו לנו לבחור.

      ההבדל היחידי (לעניננו) הוא המבחר שלימדו אותנו לבדוק. יש כאלה שבחרו כבר5 בשבילם (הדתיים).

      יש כאלה שגם בחרו בשבילם - אבל בחרו בשבילם ללכת לבחור כל פעם מחדש, או לפחות לפי הנסיון.

       

        18/2/10 22:26:

      צטט: אלי למה 2010-02-18 09:34:48


      לדעתי, מציאות חיינו נקבעת אך מעט על ידי בחירותינו.

       

       

      ?

       

      (אז ממה היא נקבעת?) 

        18/2/10 09:34:

      לדעתי, מציאות חיינו נקבעת אך מעט על ידי בחירותינו.
        18/2/10 09:24:

      אנחנו אלו שבוחרים את מציאות חיינו..

      ומה יפה הוא כשדמיון נושק למציאות..

       

      צטט: יאיר Z 2010-02-16 10:10:50

      מה אפשר להשיג מהגישה המאשימה הזו?

       

      אוקי, הזהרנו את ההמונים. עכשיו ההמונים מודעים לכל סכנות הקיום. עכשיו אפשר להתפנות לדברים האמיתיים - שבימינו זה אכן בד"כ קניונים, לטלוויזיה וקולה...

       

      האלטרנטיבה לדת היא האזהרה מפנייה? או שהיא קניות, טלוויזיה וקולה?

       

      או שהיא משהו אחר לגמרי? 

       

       

      היא באמת משהו אחר לגמרי. 

       

      לדעתי גם משהו אישי לחלוטין.

      אני כבר מצאתי לעצמי.

      מבטיח שלא אייסד דת חדשה ולא אנסה לגרור איש לדרכי , אולי אציע לחלק מהקרובים אלי , אלה שאחוש ביטחון כי לא אמצא את עצמי מטרה ללעגם אלא כבוד לדרכי.

      כל השאר, שימשיכו לחפש אם בא להם או שימשיכו להם בדרכם. 

       

      לזה אני מכוון...

       

      כי אם ממשיכים להתמקד במה אנחנו לא רוצים, זה רק מעצים את הקושי שלנו למצוא ולבחור באלטרנטיבה ראוייה.

      זה מקרקע אותנו בעמדת הקורבן שנקלע לעולם שאין לו השפעה עליו. לדעתי זה נורא. 

       

      מסכים איתך. מי שממשיך במה הוא לא רוצה עושה רק חלק קטן מהעבודה. 

       

       

        16/2/10 18:05:

      צטט: יאיר Z 2010-02-16 11:03:28

      הילד הקטן לא צריך לשתוק כשהוא מגלה את בגדי המלך החדשים על מי שאמור לכאורה להיות הכי קרוב אליו או אפילו על עצמו.

      הילד הקטן לא ישתוק, אלא אם המלך או החייטים ישלחו אותו מראש, לפני ששולחים אותו לכביש לצפות במלך הערום, למקום שבו מזהירים אותו או נותנים לו משקפיים שבערתן הוא רואה רק בגדים מהודרים על המלך הערום.

      הילד, כדי שיהא סמן טהור ונקי, צריך לבוא ממקום שבו הוא מקבל  מראש שמותר לו להגיד מה הוא רואה (באופן חופשי) ולהסכים ולקבל כאשר הוא טועה או עיוור צבעים....

       

        16/2/10 11:03:
      הילד הקטן לא צריך לשתוק כשהוא מגלה את בגדי המלך החדשים על מי שאמור לכאורה להיות הכי קרוב אליו או אפילו על עצמו.
        16/2/10 10:53:

      למה להשיב בשאלה? איך זה מתקשר לשאלתי?
        16/2/10 10:46:
      למה, אין פרות קדושות חילוניות שצריך לנפץ?
        16/2/10 10:42:

      צטט: יאיר Z 2010-02-16 10:38:52

      לי, ומה אם דווקא החילוניות היא עבורי בגדי המלך החדשים יותר מאשר הדת?

       

      אופס. 

       

      זו בדיוק מחשבה שהייתה משתיקה את הילד הקטן.

      אתה הרי יודע למי יש פה בגדים. אתה לא רואה?

       

        16/2/10 10:41:
      אלי, ומה אם דווקא החילוניות היא עבורי בגדי המלך החדשים יותר מאשר הדת?
       
      אופס.
        16/2/10 10:21:

       

      כאן כבר הוסכם שרעיון האלוהים אינו מסוגל לספוג את מהלומותיו ההגיוניות של חגי ארדן. מדף "ביקרו אותי" כבר מציצים עלי חובשי כיפה אנונימים. עם זאת ברור שכוחו של אלוהים אינו נבנה על היגיון אלא רק על קולות ההמון המוסת לאורך דורות. 

      אני הגעתי לנושא תוך התבוננות במה שאני קורא אנושיות. מוכרחה להיות סיבה לכך שפנטזיה מחזיקה מעמד לאורך דורות. אני מוצא בסיפור תשובה לכך שהכל נעוץ בדחף אנושי להתגבשות סביב רעיון. מלבד דבריו הנכונים של חגי על "המנגנון שבו הצליחו החייטים להציג את הבלתי נראה כבעל סוג של משמעות", בסיפור מודגש כיצד קולות ההמון גורמים לאנשים לוותר על יכולתם לחשוב.

      זו הסיבה שגם הרוחניות המודרנית נכרכה בחבילה. ודאי שאין לגל הזה משמעות אבל קיומו נובע מאותה תכונה אנושית. 

      יאיר, תרשה לעצמך, כחילוני, לפחות במרחב המצומצם של הפוסט הזה, להיות הילד הקטן. זה שאומר בלי לשאול עצמו "אולי גם אני בעדר כלשהו?" בלי לשאול "לאן נגיע עם אמירות חד משמעיות אלה?"

      ככה לא תהיה הילד הקטן.

        16/2/10 10:10:

      מה אפשר להשיג מהגישה המאשימה הזו?

       

      אוקי, הזהרנו את ההמונים. עכשיו ההמונים מודעים לכל סכנות הקיום. עכשיו אפשר להתפנות לדברים האמיתיים - שבימינו זה אכן בד"כ קניונים, לטלוויזיה וקולה...

       

      האלטרנטיבה לדת היא האזהרה מפנייה? או שהיא קניות, טלוויזיה וקולה?

       

      או שהיא משהו אחר לגמרי? 

       

      לזה אני מכוון...

       

      כי אם ממשיכים להתמקד במה אנחנו לא רוצים, זה רק מעצים את הקושי שלנו למצוא ולבחור באלטרנטיבה ראוייה.

      זה מקרקע אותנו בעמדת הקורבן שנקלע לעולם שאין לו השפעה עליו. לדעתי זה נורא. 

      צטט: יאיר Z 2010-02-16 08:53:00

      אם אני מבין נכון - חגי אמנם מחדד, אבל הוא גם אומר משהו שהוא עדיין בגדר תעלומה בעיניי, וזה אכן גם מה שאלי אומר. במקום על העדר עצמו, אתם מתבוננים רק על שתי הכבשים הראשונות ואומרים שהן בכוונה מובילות את העדר למקום שהוא לא אמור ללכת אליו. וואו - זה לתת לשתי הכבשים האלו המון המון המון כוח. ולשאר הכבשים 0 כוח...

       

      אבל בטח גם עכשיו אמרתי משהו לא קשור לנושא קריצה

      תודה. 

       

       לאנשי דת יש באמת המון המון כוח.

      הם אנשי שיווק מעולים, יש להם אינטרס, לא מעט פעמים הם מאמינים בכל ליבם במה שהם עושים, בניגוד לכל השאר שלא יודע ולכן פחות או יותר אדיש ולא איכפת לו לאן ללכת ולא ממש איכפת לו גם להיות בשר תותחים..

      אתה בוודאי כבר יודע שמיעוט שאיכפת לו מניע תהליכים הרבה יותר מרוב אדיש.

       

      העדר שהולך אחריהם בדרך כלל עושה כך כי הנטיה הטבעית היא קונפורמיזם, העדר מחשבה חופשית ועוד.

       תראה את הקניונים בשבת מלאים באנשים שבלי מחשבה , זהו הבילוי שלהם. 

      הדת הציעה פיתרון שנראה בהתחלה לא רע למילוי הריק. רק אחר כך מתבררות ההשלכות שחלקן ההרסניות.

      הבעיה של חילונים היא שאין לרובם עדיין אלטרנטיבה למילוי הריק, ןלכן טלוויזיה וקניות הם התחליף העלוב.

       

      שני החייטים מצביעים על משהו לכאורה יפה.

      רוב האנשים מתעוררים ליום אפור של קושי .

      לכן הם נורא רוצים להאמין שהחייטים צודקים.

       זה זהחייטים מרוויחים המון כסף ומניעים המוני אנשים לכיוון האינטרסים שלהם העובדה הזו נסתרת מעיני מרבית הנוהים אחריהם.

      אבל האמת?

      כל מי ששותה קולה  ( טעם החיים )ולא מיים עושה בדיוק אותו דבר. 

       

      לא מרגיש יריה ברגל. אולי תסביר?

        16/2/10 09:00:
      מה שלדעתי עולה מזה, ואנא אל תסקלו אותי באבנים, יכול להיות שאתם יורים לעצמכם ברגל...
        16/2/10 08:53:

      אם אני מבין נכון - חגי אמנם מחדד, אבל הוא גם אומר משהו שהוא עדיין בגדר תעלומה בעיניי, וזה אכן גם מה שאלי אומר. במקום על העדר עצמו, אתם מתבוננים רק על שתי הכבשים הראשונות ואומרים שהן בכוונה מובילות את העדר למקום שהוא לא אמור ללכת אליו. וואו - זה לתת לשתי הכבשים האלו המון המון המון כוח. ולשאר הכבשים 0 כוח...

       

      אבל בטח גם עכשיו אמרתי משהו לא קשור לנושא קריצה

      תודה. 

        16/2/10 07:37:

      כיף להתעורר ולגלות שאני יכול לצאת לחופש. חגי אורדן בהחלט מחדד. פשוט יפה.
        16/2/10 07:24:


      יופי של פוסט !

       

      יום נפלא

        16/2/10 05:38:

      אם אני הייתי החייט הייתי יודעת את האמת, אבל אני תמיד בתפקיד של הילד ההוא, כל החיים.

       

      מתה על התגובה שלך אצלי.

       

      חיבוקיקים.

      צטט: יאיר Z 2010-02-16 01:11:34

      אם הנושא הוא עדריות וחופש מעדריות, מהי השיטה לדעת איפה באמת העדר והאם אנחנו חופשיים ממנו? הנטייה האנושית העוצמתית שמתוארת בסיפור, לחשוב שאתה כבר חופשי מהעדר, מחייבת אותנו לחשוד גם בעצמנו, אחרת כל הפואנטה הולכת לפח, לא?

       

      אולי כלל האצבע צריך להגיד אם אני חלק מקבוצה גדולה של אנשים שעושה דבר מסוים - אני אוטומטית נכלל בקבוצת הסיכון? ותרשו לי לרמוז בעדינות שיש כיום לא מעט אנשים בעולם שמאשימים ומזהירים מפני הדת בכל הזדמנות...  אלך יותר רחוק - אם משהו בחילופי הדברים שלנו לא ישתנה, גם אני אצטרך להסיק מסקנות אישיות, כי אני לא כאן כדי לשלול ממישהו את זכותו הדמוקרטית (:

       

       לדעתי הנושא אינו עדריות.

      הנושא הוא האם העובדה שיש כמה חייטים המשבחים מעלות של משהו שאיש אינו רואה.

      הנושא הוא המנגנון שבו החייטים הצליחו להציג את הבלתי נראה כבעל סוג של ממשות.

      האדרת האמונה כערך, הצגת הלא מאמין כיצור נחות ( כופר )שאינו רואה את ההוד ובוודאי שאינו איש רוח אמיתי, שלא נדבר על חסימת הדרך לגן עדן כי אינו נוהג לפי מצוות  " הרואים".

      בדבר השייכות:

      לנון קונפורמיזם יש פונקציונאליות אך גם דיספונקצינאליות

      לקונפורמיזם יש פונקציונאליות ודיספונקציונאליות.

      החלק הדיספונקציונאלי טומן בחובו סיכון מסוים, אך אתה רואה שהוא קיים בכל סיטואציה.

      לכן יש לך עדיין חופש בחירה לפי שיקוליך.

      ואנו תמיד מסיקים מסקנות אישיות.

        16/2/10 01:11:

      אם הנושא הוא עדריות וחופש מעדריות, מהי השיטה לדעת איפה באמת העדר והאם אנחנו חופשיים ממנו? הנטייה האנושית העוצמתית שמתוארת בסיפור, לחשוב שאתה כבר חופשי מהעדר, מחייבת אותנו לחשוד גם בעצמנו, אחרת כל הפואנטה הולכת לפח, לא?

       

      אולי כלל האצבע צריך להגיד אם אני חלק מקבוצה גדולה של אנשים שעושה דבר מסוים - אני אוטומטית נכלל בקבוצת הסיכון? ותרשו לי לרמוז בעדינות שיש כיום לא מעט אנשים בעולם שמאשימים ומזהירים מפני הדת בכל הזדמנות...  אלך יותר רחוק - אם משהו בחילופי הדברים שלנו לא ישתנה, גם אני אצטרך להסיק מסקנות אישיות, כי אני לא כאן כדי לשלול ממישהו את זכותו הדמוקרטית (:

      צטט: יאיר Z 2010-02-15 22:07:51

      צטט: אלי למה 2010-02-15 21:36:17


      תודה יאיר, אם ההנחה היא שאנו פה לברר את מהותו של העולם, אנחנו חייבים לקבוע מי טועה ומטעה. הביקורת היא עניינית לגמרי. אומנם יש הבדלים בין בני אדם אולם את הכבוד כולם קונים...

      היי, שלושה דברים:

       

      1. אם אני יודע שהשמש לא זורחת בשמונה בערב, האם בהכרח אדע מתי היא כן זורחת?

       

      אתה יודע שאנשי דת , בבואם להסביר מה הוא אלוהים מתחילים במה הוא לא?

      למשל, לא פסל ומסיכה.

      שיטת האלימינציה היא מצוינת כדי להתחיל הגיד משהו על משהו מופשט כמו הדבר שאנו מדברים עליו כאן.

       

      מה אם מי שמדבר בעיקר על מה לא נכון בהכרח מחמיץ ע"י זה הזדמנויות למצוא את הכן נכון?

       

       כיף גדול למצוא את הנכון. כל מציאת נכון מתחילה על ידי הצבעה על הלא נכון.

      צריכים לדעת שיש טעות כדי לנסות להתחיל לתקן. מי שלא יודע שהוא טועה לא יתקן.

       

      2. אתה מאמין שאדם יכול לטעות ב-100%? בעיניי זה סותר את חוקי היקום. ההסבר פשוט: אבולוציה - האמת שאנחנו מגלים הולכת ונעשית יותר שלמה, מורכבת וגדולה.

       

       אנשים המאמינים באלוהים אינם טועים במאה אחוז. הם טועים במעט משמעותי.

      הם רק מייחסים לקיום אלוהים אלמנטים והסברים מסוימים מחייהם.

      הייחוס הזה מוביל לטעויות רבות .

      רובם עובדים, מנהלים חיי משפחה תקינים, מתפרנסים כמו כל אחד אחר.

      מיעוטם, הלוקח את העניין לקיצוניות, מחרב לרבים מאוד את חייהם. 

       

      האם אפשר להגיע לאמת מוחלטת, לתחנה סופית, שבה אין "בגדי מלך חדשים" שצריך לשרוף? זו נראית לי שאלה חשובה כאן.

       

      אין שום צורך בשום אמת מוחלטת.

      אנשים פרפקציוניסטים וקיצוניים מחפשים אמיתות מוחלטות.

      יש אמיתות מספיק טובות למסתפקים בחיים טובים.

      מספיקים כמה כללים לדוגמא: חיה ותן לחיות.

       

      3. מה המחיר של להצביע על אדם ולומר שהוא טועה ב100%? יש לזה מחיר בכלל?

       

      טעות לאמור למישהו שהוא טועה במאה אחוז כי כמוסבר למעלה איש אינו טועה במאה אחוז.

       כאשר מצביעים על טעות שעלולה להביא למחיר כבד, כמו האיסלאמים הקיצוניים המאמינים בג'יהאד, יש לקחת בחשבון את המחיר,  כמו ,לשלם מחיר בהוקעה ציבורית או אפילו בנסיונות התנקשות.

      כך היה בימי האינקויזיציה, ןגם גליליאו גלילי שילם מחיר כבד .

      הראשונים להצביע על טעויות מסוג זה תמיד משלמים מחיר. הם החלוצים. נכונותם לשלם מובילה אחרים לראות מה הם רצו ואז אם יש בכך אמת כלשהיא, העניין מתפתח.

      עובדה, היום כבר אין אינקויזיציה. משהו זז.

      עובדה, כוחה של הדת הולך ופוחת. אני יודע שתגיד לי שכוחו של האיסלאם הולך ועולה אך היסטורית, גם כוחו פוחת ולדעתי יפחת משמעותית כבר בעוד 10-20 שנים.

      הקיצוניים כמו אל קעאידה עושים עבודה טובה כדי שהדבר יקרה.

       

       

      פעם, כשתפישות העולם היו שבטיות ומקוטבות יותר, זה היה טבעי ומקסימום הוביל למלחמות קטנות שאפשר אף לטעון שתרמו להתפתחות המין האנושי. אבל בכפר הגלובלי של היום... אם אתה (אפילו מתוך תמימות וכוונה טובה) מנסה למשוך את השטיח מתחת לרגליהם של אנשים שבמקרה מחזיקים באמונות שונות משלך... מה המחיר של זה בעולם של היום?        תודה.

       

      הסיכון שאלי לוקח, ואולי גם אני הוא ממשי אם כי במדינתנו הדמוקרטית לא גדול.

      ( יש לא מעט אנשים שעלולים מאוד לא לאהוב את דברי כאן )

      אני לוקח זאת בחשבון.

      זהו מחירו של ניסיון לשנות יחס לעניינים מופשטים ומושרשים כמו אמונה ודת . 

      אגב, אנשי רוחניות אחרים לא מענינים כי אין להם השפעה אמיתית על תהליכים היסטוריים ובוודאי שלא על פוליטיקה.

      הם לא מועילים אך גם לא מזיקים.

       ברשותך , אלי, אנסה גם לענות ליאיר.

       

        15/2/10 22:39:

      הסיפור על המלך עומד כולו לצדי. כאן בדיוק מתוארת גודל הטעות.

      גם המציאות לצדי. כשאני מגיע לבית כנסת ומוצא שם המונים משתחווים לשמיים, היכן שהאמת בשום אופן לא מתרחבת, אני לא יכול לחשוב על פחות ממאה אחוז טעות.

      הרוחניים המודרניים מטשטשים את מבחן האחוזים כיון שהטשטוש הוא שיטתם. לא נראה לי שאנשים שעסוקים בתקשור עם נשמות מרחיבים במשהו את דעתם. ההיפך.

      לא מושך שטיח, רק אומר את דעתי וגם מזהיר. מפני שתי הקבוצות יש להזהיר משום הפיתוי שהן מציעות לבני האדם. ראה בגדי המלך החדשים.

       

        15/2/10 22:07:

      צטט: אלי למה 2010-02-15 21:36:17


      תודה יאיר, אם ההנחה היא שאנו פה לברר את מהותו של העולם, אנחנו חייבים לקבוע מי טועה ומטעה. הביקורת היא עניינית לגמרי. אומנם יש הבדלים בין בני אדם אולם את הכבוד כולם קונים...

      היי, שלושה דברים:

       

      1. אם אני יודע שהשמש לא זורחת בשמונה בערב, האם בהכרח אדע מתי היא כן זורחת?

       

      מה אם מי שמדבר בעיקר על מה לא נכון בהכרח מחמיץ ע"י זה הזדמנויות למצוא את הכן נכון?

       

      2. אתה מאמין שאדם יכול לטעות ב-100%? בעיניי זה סותר את חוקי היקום. ההסבר פשוט: אבולוציה - האמת שאנחנו מגלים הולכת ונעשית יותר שלמה, מורכבת וגדולה.

       

      האם אפשר להגיע לאמת מוחלטת, לתחנה סופית, שבה אין "בגדי מלך חדשים" שצריך לשרוף? זו נראית לי שאלה חשובה כאן.

       

      3. מה המחיר של להצביע על אדם ולומר שהוא טועה ב100%? יש לזה מחיר בכלל?

       

      פעם, כשתפישות העולם היו שבטיות ומקוטבות יותר, זה היה טבעי ומקסימום הוביל למלחמות קטנות שאפשר אף לטעון שתרמו להתפתחות המין האנושי. אבל בכפר הגלובלי של היום... אם אתה (אפילו מתוך תמימות וכוונה טובה) מנסה למשוך את השטיח מתחת לרגליהם של אנשים שבמקרה מחזיקים באמונות שונות משלך... מה המחיר של זה בעולם של היום?        תודה.

        15/2/10 21:36:

      אסתי, אמרת נכון, חוסר האמונה של האנשים בעצמם מנוצל על ידי החייטים. עם זאת, אם הסיפור תוכנן מלכתחילה לשמש כביקורת על הכנסייה הרי שהעניין פה הוא המתרחש בתוך הקהל. טבע האדם לארגן את עמדתו בהתאם לעמדת הזולת.

      את אומרת "לא רוצה להיות ילד אלא אדם בוגר שרואה הכל". את הסיבה שממציא הסיפור בחר דווקא ילד עוד לא לגמרי הבנתי.

      .

      תודה יאיר, אם ההנחה היא שאנו פה לברר את מהותו של העולם, אנחנו חייבים לקבוע מי טועה ומטעה. הביקורת היא עניינית לגמרי. אומנם יש הבדלים בין בני אדם אולם את הכבוד כולם קונים באותה דרך. נראים כחכמים. זוהי עובדה.

      אם שנינו מסכימים שאהמאמינים באל אינם מדברים בהיגיון, אם שנינו מסכימים על כך שהרוחנים המודרנים קונים את מעמדם בזכות הקסם והמסתוריות שבדבריהם למרות שאין בהם שום נושא הגיוני, מה רע בביקורת המזהירה מפניהם? מה רע בלומר שכך לא ניתן ללמוד על העולם?

        15/2/10 15:27:

      מעבר לדברים שכבר אחרים כתבו אני רואה כאן גם את הערעור שגיבורי הסיפור (מלבד החייטים כמובן...) חווים

      וחוסר האמונה בעצמם ובמה שרואות עינהם ועל זה בדיוק בונים החייטים ....גם המלך ראה את האין בגדים גם משרתיו וגם ההמון וכולם כאיש אחד חוו בלבול וערעור של החוויה האמיתית שלהם במצב ....דומה בעיני בהחלט הדבר ליכולתם של "חייטים רבים" למכור אשליות ולחזק את אותו חוסר בטחון במציאות הפרטית של האדם.

      אינני רוצה להיות הילד בסיפור  הייתי רוצה להיות האדם הבוגר שמרגיש ורואה ולא מתבלבל ולא מפקפק בעצמו ....

        15/2/10 09:47:

      "איש מאתנו אינו חף מעדריות. על כל אחד מאתנו להצביע בפני עצמו על עדריות שהוא מגלה ובכך הוא מודע."

       

      האם "להצביע על עדריות" זה רק להגיד מי טועה בדרך? אם לא, אז למה אנחנו מדברים כאן כ"כ הרבה על אנשים אחרים שלכאורה טועים בדרך?

       

      ולשאלתך, אני הייתי נמנע מהכללות כ"כ גורפות  - שוב, בגלל ההבדלים (הקטנים אך לא חסרי המשמעות) בין בני האדם.

        15/2/10 07:52:

      אין לי התנגדות לרוחניים מודרנים משום שאינם מנסים להחדיר את גישתם לביתי. אני בעד מודעות למה שהגדרת "יצר עדריות". בחירה בעדר אינה מודעות כזו. ההיפך, היא תוצאה של אי מודעות.

      אדם לא יכול לבחור מראש את סגנונו ואת סגנון מחשבתו ואיני חש כבוד לשיטה כזו גם אם אינה מודעת.

      העדריות המודעת היא אכן נפלאה אבל אנחנו יודעים שהרוחניים אינם רואים את העדריות בהתנהגותם. אדם דתי לא יכול להניח שכל הפרוש שהוא נותן למראה עיניו נובע מחששו להיראות לא מכובד.

      איש מאתנו אינו חף מעדריות. על כל אחד מאתנו להצביע בפני עצמו על עדריות שהוא מגלה ובכך הוא מודע.

      האם דעתך כדעתי? האם לדעתך הרוחניים הקלאסיים כמו גם המודרניים קיימים בעולם ללא קשר לרעיון שהם נושאים אלא רק משום יצר העדריות? 

        15/2/10 07:11:

      ונניח שזה נכון, איפה זה משאיר אותנו?

       

      נטייה לעדריות יש גם יש בכל מקום בו יש אנשים. אבל צריך להיות זהירים, לא כל מי שמשתייך לקבוצה מסוימת של אנשים עושה זאת מתוך עיוורון. יש לנו יכולת לבחירה חופשית, ויש אנשים שבמודע בוחרים להיות איפה שהם. כולנו בני אדם וזה מכנה משותף ענק - אבל יש גם קצת הבדלי חשיבה וצרכים שונים לכל אדם ולכן זה לגיטימי שאדם אחר יבחר בצורה שונה ממני לאן להשתייך.

       

      ובכלל - יש לדעתי אלמנטים חיוביים (ובלתי נמנעים) במה שאנחנו מכנים לפעמים בטעות "עדריות" - כי כשהיא "עדריות" מודעת - בעצם מדובר על משהו טבעי וחיובי.

       

      אבל אם להתמקד באמת שבדבריך - בנטייה לעדריות של רוב האנשים מסביבנו - ואני חושב שיש בזה הרבה אמת - איפה זה משאיר אותנו - ולמה לנו להניח שאנו חפים מהנטייה לעדריות ומעדריות עצמה? הם עצם העובדה שאנחנו יכולים להבחין בעדריות (עיוורת) מסוימת של אחרים, שאנחנו חופשיים ממנה, יכולה להעיד על כך שאנחנו חפים מכל עדריות?

        15/2/10 06:15:

      הקהל בסיפור לא מחוייב לעיניו.
        15/2/10 05:53:

       

      אכן, החייטים גם מלמדים אותנו פרק חשוב במסחר. טוב לסוחרים. 

      יאיר, אתה אומר "מוסכמה תרבותית".

      הסתכל על המציאות אותה אנחנו מכירים. שתי קבוצות ענקיות מכנות את עצמן "רוחניים". המאמינים באל שבשמיים ולצדם קבוצת הרוחניים המודרנים. כמו אחיהם הקלאסיים, מתאפינים גם המודרנים בסגנון דיבור, לבוש, אמונה ומחשבה אחידים.

      לדעתי, אם מערומיו של המלך מיצגים את המציאות הפיזית, שתי הקבוצות הרוחניות עשויות למלא היטב את תפקיד הקהל בסיפור על שום התפקיד שהן ממלאות במציאות. 

      הצגת דברים זו היא בדיוק כוונתי בפוסט. ככה אני מבין.

      כמו הקהל בסיפור, האנשים בשתי הקבוצות משתמשים בקול ההמון ליצירת קולם שלהם, לא בוחנים את המציאות אלא מחקים את סביבתם, אנשי שתי הקבוצות פועלים כך כדי לשמור על כבודם ועל תדמיתם ולסיום, אנשי שתי הקבוצות טוענים בלהט על אי מחויבותם להיגיון.

      בול קהל.

        14/2/10 12:47:

       

      החייטים ידעו שלא משנה הבד וצבעו,

      מה שמשנה אלה המילים שמתווספות לתפירה ...

      אם תמצא את המילים הנכונות, תצליח גם למכור קרח לאסקימוסים.

       

        14/2/10 10:52:

      רוחניות, כמו כל רעיון או מוסכמה תרבותית, גם יכולה להפוך לבגדי המלך החדשים.

      אבל כמו כל רעיון אחר, ניתן להבין ולראות אותה - תיאורטית מאינספור נקודות מבט.

      פעם הניו אייג' (שנות השישים?) היה מהפכני. היום הוא כנראה קצת פחות.

        14/2/10 06:18:


      תודה לרוז על הציון הגבוה.
      הסתובבתי קצת בקהילת ניואייג' ורוחניות. חצי מהחברים מציעים כל מיני קורסים, החצי האחר לקוחות.
      אחלה שרות.

      תקשור, טיפול הכנה למוות, רייקי עיוור, טיפולי התמקדות באבנים, טיפולי סקס מהמזרח, אהבה וטלפתיה, חוויות טרנספורמטיביות, יש עוד. חבר'ה טובים. רוחניים ברמות גבוהות במיוחד. די משתלם.

      להערכתי, חצי מדמרקר נגוע בנגיף. נאמנים לסגנונם המסתורי בכל מחיר. קהל קהל.

      .

      אני כבר לא יודע מה כדאי. רוחני של היום - אני גם יכול להיות מומחה במשהו ואני כבר אדאג שלא יבינו כלום, או רוחני כמו פעם – תפילה משעממת אותי ואני לא מצליח להישאר ער.

      מה נראה יותר טוב? מה מתאים לי?  

       

        14/2/10 06:06:

      צטט: אלי למה 2010-02-14 05:48:56


      אמרו לי בפרטי "לא תוכל להוציא מהסיפור הדמיוני הזה שום מיץ".

      לדעתי, יצא כבר מספיק.

      לחייטים תפקיד שולי בסיפור ואי אפשר לחברם לנושא האמונה (אלא אם מטיפי דת הם חסרי אמונה). 

      הילד הקטן, מה מבדיל אותו מהקהל?

      הילד הקטן הוא האיש שכולנו רוצים להיות אבל לא בטוח שיש לנו אומץ.

      משוחרר מחשש.

      ספונטאני ולא שקול. מהעין לפה.

      חף מאינטרס.

      כנה, ישר ופשוט.

      אחד, יחיד ומיוחד.

      .

      המלך, המשרתים והקהל, כולם ההיפך. קהל.

       

       

       בינגו !

        14/2/10 05:48:


      אמרו לי בפרטי "לא תוכל להוציא מהסיפור הדמיוני הזה שום מיץ".

      לדעתי, יצא כבר מספיק.

      לחייטים תפקיד שולי בסיפור ואי אפשר לחברם לנושא האמונה (אלא אם מטיפי דת הם חסרי אמונה). 

      הילד הקטן, מה מבדיל אותו מהקהל?

      הילד הקטן הוא האיש שכולנו רוצים להיות אבל לא בטוח שיש לנו אומץ.

      משוחרר מחשש.

      ספונטאני ולא שקול. מהעין לפה.

      חף מאינטרס.

      כנה, ישר ופשוט.

      אחד, יחיד ומיוחד.

      .

      המלך, המשרתים והקהל, כולם ההיפך. קהל.

       

        14/2/10 04:50:

      http://cafe.themarker.com/template/tmc/img/st-green.gif

      נשיקה

        13/2/10 23:31:


      הוא מאמין שכל סיפור העם היהודי הוא טירוף מוחלט, ברור לו מה העם היהודי יחשוב עליו, זה לא מפריע לו לתקוע את פרצופו על השער של 7 ימים ולפרט היטב את אשר הוא רואה.

       

        13/2/10 23:18:

      הפוסט הזה מוקיע את מה שממציאו מוקיע אם הבנתי נכון. את ההמון על שאינו ילד קטן. 

      כולנו רוצים לראות את עצמינו הילד הקטן. זה שלא מפחד להביט לאמת בעיניים.

      לדעתי, לא כל אחד בנוי להיות.

      ראיתם במוסף ידיעות את אבינדב בגין? הנכד של? הוא, למשל, הילד הקטן!

       

        13/2/10 22:50:

      צטט: אלי למה 2010-02-13 22:14:24


      הי סמדר, לדעתי יש להרחיב ככל האפשר את מה שאנחנו מבינים מבגדי המלך. לא רק תדמית הקשורה לביגוד והופעה חיצונית אלא לפרוש המציאות כולה ולדרך שבה נדמה לנו שהפרוש שבחרנו נראה בעיני הזולת. מבחינתו של האדם הפרטי, לדעתו יהיה זה אסון אם יחשב בעיני סביבתו "לא נורמאלי" באופן שבו הוא מפרש את העולם.

      אדם "מכובד" הוא ראשית אדם בעל שיקול דעת. אנשים עושים מאמצים כבירים כדי לזכות בתואר הזה ויעשו כל שנדרש כדי להתנקות מכל רבב.

       

       

       טוב, גם אני כמובן לא דיברתי על תדמית רק בהקשר הצר של תדמית חיצונית אלא על התנהלות בכל תחומי החיים. תמיד יהיו אנשים (הרבה אנשים) שיוותרו על חופש הבחירה ועל כושר השיפוט וילכו בעיניים עצומות אחרי מנהיגים ו"גורואים" למיניהם אבל גם אלו שמעדיפים להכתיב לעצמם את כללי החיים שלהם, שבוחרים לשחות לפעמים נגד הזרם ולהיות "נאמנים לעצמם", גם הם חוטאים לא מעט בהיצמדות לתפקיד שבחרו ואני לא בטוחה שהם היו יודעים לזהות את העירום הפרטי שלהם במראה (הכוונה כמובן לדברים שהם עושים מתוך הרגל ולא מתוך מחשבה או בחירה). כמובן שקיים סיכוי לא רע שהם כן יכריזו בראש חוצות על עירומו של המלך.  האם הפוסט הזה מוקיע את החייטים או את המלך או את ההמון שחושש להכריז כי המלך עירום? בכל מקרה, הייתי רוצה להאמין שאני בין אלו שלא פוחדים לומר שהמלך עירום אבל אני לא משלה את עצמי  עד כדי להאמין שאני עצמי תמיד לבושה...

        13/2/10 22:14:

      הי סמדר, לדעתי יש להרחיב ככל האפשר את מה שאנחנו מבינים מבגדי המלך. לא רק תדמית הקשורה לביגוד והופעה חיצונית אלא לפרוש המציאות כולה ולדרך שבה נדמה לנו שהפרוש שבחרנו נראה בעיני הזולת. מבחינתו של האדם הפרטי, לדעתו יהיה זה אסון אם יחשב בעיני סביבתו "לא נורמאלי" באופן שבו הוא מפרש את העולם.

      אדם "מכובד" הוא ראשית אדם בעל שיקול דעת. אנשים עושים מאמצים כבירים כדי לזכות בתואר הזה ויעשו כל שנדרש כדי להתנקות מכל רבב.

       

       צטט: shabat shalom 2010-02-13 20:54:47

      החייטים של המלך הם הספונסרים הפוליטיים או התרבותיים או הכלכליים שלנו.

      יוסי, מסכים אתך. במיוחד פרסומאים שמפרסמים מותגים, בוחשים בדמיוננו במומחיות ומנצלים את נטיותנו האנושיות לטובתם.

       

        13/2/10 20:54:

      אני חושב שצריך, באמת,לשאול מה ידעו החייטים כשקבעו לךמלך את החוקים.

      לא המלך ולא הילד הם האיסיו, אלא החייטים.

      החייטים של המלך הם הספונסרים הפוליטיים או התרבותיים או הכלכליים שלנו.

      טוב. כשיש מלך העבודה של החייטים האלה קלה יותר (גם אם החייטים האלה היו עובדים לכומר או לרב אז העבודה שלהם הזו היתה קלה יותר).

      אבל מסתבר שגם בדמוקרטיה ובעידן ובמקום שבו בני האדם למדו להטיל ספק ורכשו השכלה רחבה - עדיין מישהו אוצר לנו: "תשמעו. זוהי ידיעה לא נכונה, זוהי ידיעה כן נכונה. ויותר חזק: " מי שאין לו מחשב בבית הוא מפגר". " מי שלא הולך עם נייק הוא לא שווה".

      החייטים האלה נמצאים בכל מקום ובכל עת כי קל ליצור דעת קהל.

        13/2/10 12:08:

      נראה לך שיש בכלל מישהו שיכול להגיד בכנות מלאה שהוא אינו חרד לתדמיתו? נכון שרוב האנשים מעדיפים להראות ולהתנהג "כמו כולם" אבל גם אלו שנראים שונים, שחושבים ומתנהגים לא בהכרח על פי המוסכמות, האם הם אינם חרדים לתדמית שיצרו לעצמם? הרי גם אלו שמנופפים בדגל השונות והמקוריות מונעים לא מעט על ידי הפחד להיטמע בהמון ולהידמות לכלל העדר. לכן אני מאמינה שגם אם הם יצטרפו לילד בצעקה "המלך הוא עירום", הם עלולים ליפול בדיוק באותו פח ולא לראות מה בדיוק הם לובשים (ואם בכלל...) כשיסתכלו במראה.

       

       

       

       

        13/2/10 12:02:


      גם לדעתי זו אגדה שטעמה לא יפוג לנצח. הסיפור הזה מבטא את אחת האמיתות האנושיות הכי גדולות שיש. הוא אינו נוגע דווקא לאמונה באל אלא לכל בחירה שבה אנו עושים בחיים ולהשפעות של אחרים עליה.

      נשאר רגע בעניין אלוהים. נטייתנו לחשוש לתדמיתנו באה לידי ביטוי באמונה באלוהים בשמיים יותר מאשר בכל שאלה אחרת בחיינו. השאלה אינה אם יש או אין אלוהים, אנשים חילוניים אמורים לשאול עצמם כיצד פנטזיה קדומה זו מחזיקה מעמד לאורך ההיסטוריה.

      לדעתי, למידת הסבירות לקיום האלוהים אין משמעות. כוחו של הרעיון נובע אך ורק מעוצמת קולותיהם של בני האדם. כל תכליתו של הרעיון הוא אחדות שתשמש מסתור לבני האדם ודרך קלה לבניית תדמית.

      אין משמעות לרעיון האלוהות אלא במובן זה. אנחנו עשויים לספר זה לזה שהיקום מונח על גבו של צב ענק שאסור להבהילו, כי אם יזוז ניפול כולנו לגיהנום. אם המונים בעולם יתפללו לצב, תמיד יהיה בכך פיתוי עבור רבים נוספים.

        13/2/10 11:00:

       

      וואו איך שהסיפור הזה מתאים לכל הזמנים.

       

      גם היום אם מצגת נכונה וכח שיכנוע כל דבר יכול להראות כמו זהב! כל דבר!

       

      בהצגת הדברים נכון (לאו דווקא בכנות) אפשר למכור קרח גם לאסקמוסים פשוט צריך לדעת להגיד את המילים הנכונות! 

        13/2/10 09:44:


      פחד זו מילת מפתח פה. פחד להגיד את האמת ולשאת בתוצאות. לעומת כל החייטים שידעו אינקוויזיציה בחייהם, הילד התמים אמר את האמת, משום שאינו חרד לתוצאות שאותן הוא עדיין לא מכיר.

       

      זו האחריות שלנו להוציא את הילד הזה לפעמים החוצה ולומר את האמת בפנים, לפעמים.

        13/2/10 04:57:
      אם זו המשמעות המקורית של הסיפור, אני מניח שהוא השיג את מטרתו. יש לנו מליוני חילונים חדשים בעולם.

      אני חושב שהסיפור מתאר יותר מכל עקרון נצחי וחשוב לכל תקופה ולכל סיטואציה - לא?

      כלומר, מה אם הסיפור הוא עלינו? איך תיראה משמעות יותר אקטואלית לסיפור (העתיק?) הזה? תודה
        13/2/10 02:02:


      חבל שאיני יכול לתת כוכב לחגי ארדן. תודה.

      אם, כדבריך, זו ביקורת על הכנסיה ואנשי דת, מעכשיו אני אוהב את הסיפור הזה פי מאה.

      לא ראיתי בסיפור רמז על עוולות אנושיות אבל שוב ושוב בלט בו האבסורד בנטיית כולנו להתבונן באחרים וללמוד מהם על טוב, יפה, כדאי או נורמלי.

      אכן, אין כמו אנשים מאמינים להפגע מסאטירה זו. אם אנחנו כבר פה, כל רעיון האלוהים הוא למטרת התבוססות בדעת הקהל וברור שלאחדות הקולות ואי עצמיות משמעות מרכזית.

      האמת, זוג הנוכלים מזכיר לי אישיות מפורסמת בעולם. אני נזכר באושו. 

      הסיפור במקור , עד כמה שלי ידוע, הינו ביקורת על הכנסיה ואנשי הדת.

      ככזה, הוא אקטואלי גם כיום.

      תראה כמה דברים נעשים כי ככה אלוהים רוצה ( לפי אותם אנשי דת ).

      כמה מלחמות שווא, כמה כסף הולך לא רק על בגדים אלא על בתים ארמונות ומכוניות של אנשי דת והממסד הדתי וכמה עוולות אנושיות נעשות כל יום.

       

      ורק כמה "ילדים קטנים" עומדים בצד ואומרים , אבל אבל אין  אלוהים כזה בכלל,

      בשמו של מי, לכל הרוחות והשדים אתהם עושים את כל מה שאתם עושים? איך איש לא רואה שאתם פשוט סתם מתימרים כאילו יש שם משהו שפועל כפי שאתם טוענים.

       

      ואיש אינו שומע.

       

      לימדו את ההמון  להאמין אמונה עיוורת, העמידו על נס את עצם האמונה , ולך עכשיו תשכנע מאמינים שחושבים שלהאמין זו תכונה יוצאת דופן לוותר עליה למען קצת חשיבה רציונאלית בריאה ושפויה. 

        13/2/10 01:10:

      יאיר, לקחת את האומץ "להביט לאמת בעיניים" לכיוון מנהיגות, זה דומה אבל לא ממש. אני רואה בזה עצמאות וחופש.

      תודה רבה רבה לדקלה על הציור החמוד והצבעוני.

      לדעתי, הסיפור מציג קריקטורה נפלאה על טבעם של בני האדם לדאוג ראשית לשלמותה של תדמיתם. זהו טבעו של המלך, של המשרתים ושל העם, טבע שגורם לבני האדם לחקות את סביבתם. אמת אנושית פשוטה שכולם מכירים אולם דוחים אותה מהמחשבה כאשר באמור בתדמיתנו שלנו.

      היוצאים מכלל זה בסיפור הם הילד הקטן שאינו חרד לתדמיתו, לפחות לא בדרכם של המבוגרים, והחייטים, כמובן.

      החייטים מומחים להתנהגות האדם, מביטים במציאות מלמעלה. הם היחידים בסיפור שנותנים לנטיה האנושית את משקלה הראוי.

        12/2/10 21:22:

      החייטים ידעו שהכתר הכבד עם האבנים היקרות

      שעל ראש המלך...מכביד עליו לראות את האמת...

      לך *

       

        12/2/10 20:16:

      צטט: אלי למה 2010-02-12 18:00:11


      יאיר, אני מודה לך על ההתנעה.

      המציאות היא ראשית מה שאנחנו רואים.

      להבנתי, החייטים יודעים שבני האדם תרבותיים כה חרדים לתדמיתם עד שהם מעדיפים להקשיב לדעתם של אחרים על המציאות מאשר להביט בה בעצמם.

      יש לי ספק קל לגבי "המציאות היא מה שאנחנו רואים". הרי מה קורה במוח כשאנחנו רואים משהו? מיד עולה פירוש למשהו הזה. מאיפה הגיע הפירוש הזה? מהמים שאנחנו שותים? המוח הוא 80% מים, אולי משם באמת... קריצה

       

      אני כן מסכים שאף אחד לא רוצה להיחשב לחריג ולערער מוסכמות במחיר של בידוד אישי. טוב, לא כולם נולדים מנהיגים. סיפור יפה.

        12/2/10 20:04:
      לפעמים אני מחפש את הילד הזה שיצעק המלך עירום כשאני רואה אנשים מסכנים מתלבשים בבגדים לא יפים, לא מחמיאים ולא נוחים, כי איזה חייט (מוכר/ת) אמר להם שזה ממש מדהים עליהם
        12/2/10 18:00:


      יאיר, אני מודה לך על ההתנעה.

      המציאות היא ראשית מה שאנחנו רואים.

      להבנתי, החייטים יודעים שבני האדם תרבותיים כה חרדים לתדמיתם עד שהם מעדיפים להקשיב לדעתם של אחרים על המציאות מאשר להביט בה בעצמם.

        12/2/10 16:13:

      שהמציאות היא מה שאנחנו מאמינים שהיא.

      ושזה לא רק עניין אינדיבידואלי, אלא תרבותי.

      יש לנו "הסכמים" תרבותיים לגבי מה נכון ומה לא.

      http://cafe.themarker.com/template/tmc/img/st-green.gif

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים