0

8 תגובות   יום שישי , 12/2/10, 23:40


Less is more


לימור, חברתי לקפה זרקה לי את הרעיון לפוסט הזה בתגובתה להופעתה האחרונה של לידי גאגא. (תמונה בפוסט הקודם)
הביטוי "Les is more" זכה לבטוי מרתק לאורכה של כל המאה ה-20 באדריכלות קודם כל ואחר כך במוזיקה, ציור, פיסול ועוד.
חשבתי שהביטוי הזה, Less is more, מיושם באופן המושלם ביותר במחרוזת פנינים.
הנה צירוף כדורים לבנים, עגולים, מבריקים, פרי יצירת הטבע, מקשטים את צוארה של אישה.  אין פשוט מזה, ראשוני מזה, טהור ומאיר.
ה- Less הזה עושה את ה- more האין סופי.


באחד מפרצי טוב ליבי, נתתי במתנה לשכנה מחרוזת פנינים עגולות, לבנות, 6.5 ממ. קוטר. = מחרוזת קלאסית. זה שימח אותה ושימחתה שימחה אותי.
לפני יומיים שכנתי הופיעה בגינה השכונתית עם המחרוזת כשהסוגר מונח על חזה בגאון.  התחלחלתי.  סוגר T פשוט מקשט את הצואר? 

וכאן אני מגיעה לאסכולה השניה בשימוש במחרוזות פנינים.  אסכולה זו דוגלת בשימוש בפנינים כמחזיקי סוגרים.  אסכולה הגיונית בהחלט אם אנחנו לוקחים בחשבון את האיכות הירודה מאוד של הפנינים בארץ.  והסוגרים?  כיד הדמיון.  ענקים, מפוסלים, משובצים אבנים צבעוניות ולרוב עשוים כסף.  כסף משחיר, כשמנקים את הכסף חומר הניקוי מזיק לפנינים, אבל במילא הן לא שוות הרבה.  אז זו הסיבה לסגידת הסוגר בחזית?  

ובכן.  אני כמובן שייכת לאסכולה הסוגדת ליופי הפנינה, הפנינה האיכותית ולא בהכרח יקרה ורוצה לראות אותן על צוארן של כמה שיותר נשים, כמו אותה אמא צעירה שדחפה הבוקר, עגלת תינוק בסופר השכונתי וצוארה מלופף ב- 3 שורות של פנינים לבנות ואחידות.   

-    כמה שזה היה רענן !!!

דרג את התוכן: