"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
העבודה היא חיינו לטרדה היא תכניסנו – פוסט שמתאר הרגשה ללא פואנטה
כיוון שאני יודעת עד כמה קשה לי לסבול כשמשהו מטריד אותי או כשיש לי אחריות למשהו ארגנתי לי חיים יחסית מעוטי אחריות. היצורים היחידים שאני צריכה ממש לטפל בהם הם הכלבה שלי והחתולות, משקי הבית שלי ושל בעלי נפרדים כך שאני לא צריכה לדאוג לילדים שלו והמשרה שלי היא מינימלית. אף על פי כן מאחורי האוזן אני מרגישה כל הזמן "זמזום" מטריד. כרגע אני בחופשת סמסטר ובסמסטר הבא אלמד כ-10 שעות שיש להן בעיקר אופי של סדנא ולכן אין צורך להכין הרבה חומר. נראה לי שהסיבה העיקרית שאני מצליחה להחזיק בעבודה שלי כבר 16 שנה היא שזו עבודה שלוקחת מעט שעות. בעבודות שהצריכו 40 שעות בשבוע התמדתי מקסימום 3 שנים וגם זה היה מלווה כל בוקר בתקווה שתהיה לי תאונת דרכים בדרך לעבודה ולא אצטרך לעבוד באותו יום. הבעיה היא שלמרות מיעוט השעות אני מרגישה שהעבודה לא מאפשרת לי מנוחה סבירה. לא משנה כמה שעות אני מלמדת בשבוע הטרדה מעצם הצורך לעבוד גורמת לי להרבה יותר שעות מועקה מאשר שעות עבודה בפועל. למעשה, כך מתנהלים חיי בכלל. מספיק שיש לי איזושהי פגישה ביום מסוים בשביל שכל אותו היום ארגיש מוטרדת ויהיה לי קשה להתרכז במשהו אפילו קשה להתרכז בלעשות כלום. |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את צודקת כמובן. אין שום צורך ממשי לרצות אחרים ורובם לא מנסים לרצות אותי (אותך). כשאני חושבת על עצמי לרגע נדמה לי שיחסית לאחרים אני מנסה לרצות פחות ולרגע שדוקא יותר. בכל מקרה, התחושה שמשלמים לי ולכן אני צריכה למכור את נשמתי מלווה אותי בעומק. הייתי רוצה שלפחות לא יהיה קשר בין העבודה לבין הכסף, שהכסף יגיע ממקור אחר לגמרי. במובן זה זכור לי שכשהייתי בצבא (לפני מליון שנה) למשל היה לי קל יותר. גם שם שנאתי לבא למשרד כל יום משמונה עד חמש אבל לפחות לא הרגשתי את המועקה על כך שמשלמים לי. אחר כך, כשהתחלתי לעבוד, המועקה היתה תמיד כפולה: גם השעות שלוקחים לי וגם העובדה שמשלמים לי העיקו עליי.
הנושא של ריצוי מעסיק אותי זמן רב.
היתה תקופה שניסיתי לרצות את הכל. אך בתהליך הרגשתי שאני מפסידה את עצמי. ואת זהותי...שוכחת מי אני בתהליך.מה עוד שברור שאינך יכול לרצות את כל העולם כל הזמן .כמו שאינך יכול שכולם יאהבו אותך. ובעצם, שאלתי את עצמי מה הצורך הזה ברצייה? האם כולם מנסים לרצות אותי?
בכל מקרה כיום כשאני תופסת עצמי מנסה לרצות אני מייד מפסיקה. ואומרת לעצמי שאם אינם מרוצים זאת הבעיה שלהם ושיתמודדו איתה. בהתחלה היה קשה אך ככל שאני עובדת על עצמי זה קל יותר ויותר. ותחושת המועקה מתעממת. ( לא שזה עבר כלא היה...)
זה נכון. אני זוכרת שכבר בבית ספר יסודי שיגע אותי שמכריחים אותי לשבת בשעות מסויימות במקום מסוים ולעשות משהו שלא אני בחרתי. אני בכל זאת מרגישה שלאורך הזמן שאני חייבת לעשות את זה יש משמעות. כשעבדתי במשרד 40 שעות היתה לי טבלת יאוש קטנה שסימנתי בה כל רבע שעה.
מה שמצחיק הוא, שכיום הדבר שאולי הכי פחות היה מעיק עליי מכל המחויבויות (עבודה) זה לשבת כך וכך שעות בכיתה וללמוד. אמנם גם לשמוע הרצאות כבר אין לי כל כך סבלנות אבל עדיין זה עדיף על פני משהו שאני צריכה לעשות באופן אקטיבי ולרצות אנשים (לגבי מורים אין לי את אותה תחושה של צורך לרצות כמו שיש לי לגבי תלמידים). בכלל, עצם זה שאני מקבלת על זה כסף גורם לי למועקה גדולה יותר. כלומר, מעבר לחרות שנלקחת לעשות מה שרוצים בזמן נתון, המועקה נובעת גם מכך שצריך לרצות אנשים (להיות בסדר) והחרדה העצומה שהם לא יהיו מרוצים ממני.
ומה פואד יאמר על זה?
סוף סוף משהו לענין !! *
העונש הראשון שקיבל האדם אחרי שגורש מגן עדן: בזיעת אפך תאכל לחם ואנחנו אוכלים אותה מאז. איך את מצליחה להתמיד בעבודה כזו? למה את לא מנסה למצוא משהו שדורש פחות שעות?
נדמה לי שכל התארגנות של אנשים דורשת כללים מוסכמים כלשהם ונדמה לי שאנרכיה היא שלילה של צורך בכללים כאלו, אני טועה?
*
את גדולה וענקית ! סוף סוף יש מישהו דומה לי שמבין לנפשי.
תארי לעצמך איך אני מרגישה כל כך הרבה שנים עם עבודה כל יום כל יום 8 שעות אפשר להשתגע!
אין לי זמן לנוח (ואני אוהבת לנוח) ואין לי זמן לעשות באמת דברים שאני רוצה ומעניינים אותי.
ממש מטריד העניין הזה שאני צריכה להתפרנס וכל יום לקום עם סדר יום מוטרף שצריך להספיק כל כך הרבה.
אין לי מספיק זמן לנוח ולעצמי !
כל מי שפורש לגמלאות אני מקנאה בו קנאה אמיתית, לי יש זמן, באסה !
כל יום שאני צריכה לעשות משהו בנוסף לכל מה שאני כבר עושה מטריד אותי, "זמזום מאחרי האוזן" .....
למה אי אפשר לעשות סידור כזה שתהיה משכורת מבלי ללכת לעבודה, למה????
L
"משהו אנרכיסטי למדי דווקא משום שאני לא חברה בשום ארגון. בכלל יכול להיות דבר כזה אנרכיסט חבר ב... "
דילמה מענינת. האם זה תלוי באופי הפעילות או שכל מספר אנשים מעבר ל [2, 8,100 ?] פסול?
אם יש לך יחסים עם אירית מהבנק אז תוותרי על האינטרנט. קניות אני דווקא די אוהבת לעשות אבל הרעיון שלך עם הנקודות נשמע לי אחלה משחק. לגבי השימוש בחריצות בשביל להשיג בטלה אני ממש מבינה אותך. אני אמנם לא חרוצה בשום צורה אבל אני מאוד זריזה ומסיימת צ'יק צ'ק את הדברים שאני צריכה לעשות, ונראה לי שגם זה נובע מהצורך להגיע מהר חזרה לתנוחה אופקית.
אוייש.אולי תצליחי לשכנע אותי להפוך את האינטרנט לחבר שלי בעניני בנק.
אם זה הפקדות או כל פעם משהו,אז אולי לא כל שבוע ,אבל בטח אחת לשבועיים אני שם.
אולי אני צריכה את היחס האישי ...סינדרום בעייתי ,אני אוהבת את אירית מהבנק והיא אותי
אז אם זה יהיה באינטרנט אני בעצם לא אראה אותה כלל.
אגב עם קניות אני משוכללת,אני לא יוצאת במיוחד,הכל מתחבר לי כמו ציור ילדים המו7רכב מנקודסות
אני יוצאת עם עיפרון ולא חוזרת על אף דרך פעמיים.
לא נראה לך שזה קשור גם בעצלות? אני טוענת שאני עצלה
למרות שכשאני עובדת[שזה יכול להיות שעות רצופות בלי הפסקה אפילו] אני נראית לכולם מבולדוזר
וזה מטעה אותי לחשוב שאולי אני בעצם "דופקת חריצות"כדי לזכות בהרבה שעות בטלה. איך נוסחה זאת נראית לך?
או סוף כל סוף מישהי שמבינה לליבי. מה יש לך לעשות בבנק כל שבוע? אני מגיעה לשם רק כשפג תוקף כרטיס האשראי שלי וצריך לקחת חדש. את כל השאר אני מסדרת דרך האינטרנט.
נכון, אני פחדנית. סמים בחיים לא ניסיתי (לא להאמין, אה?). אלכוהול מרדים אותי ועושה לי הנג אובר. המין המזדמן שהיה פה ושם השאיר אותי עם בחילות וגועל. אז מה נשאר? בנג'י וחברות באנרכיסטים. על פני בנג'י הייתי מעדיפה צניחה חופשית - אולי אעשה את זה פעם למרות שזה לא בוער בעצמותי. לגבי חברות באנרכיסטים נגד... אני חושבת שיש בי משהו אנרכיסטי למדי דווקא משום שאני לא חברה בשום ארגון. בכלל יכול להיות דבר כזה אנרכיסט חבר ב...
אל תדאגי. אין לי כוונה להיכנס להריון ובגיל 47 (עוד מעט 48) כבר לא אומרים לי את זה למזלי. באשר ללימור יש לה אחות - מוטקה וכמובן יש את קלי כלבתי שהכנסתי לחיי לפני שנה והיא מקסימה וגורמת לי 3 4 פעמים ביום לעזוב את הסוליטר ולעשות סיבוב וגם זה משהו.
אחותך לצרה.
אפילו בעלי חיים אין באמתחתי
כדי שכלום אבל כלום לא יעסיקני
מלבד מה שאני אוהבת.
אז למזלי אני אוהבת את עבודתי
מזל או בחירה,לא חשוב!
ובתחביביי אני מאוהבת
אז אלה בסדר.
מה שכן ,יום אחד בשבוע אני
מגייסת את כל כוחותיי לדברים שאני ממש לא סובלת:
כמו ללכת לבנק,סידורי ניירת, קניות,תיקונים/טיפולים
ומשחררת את עצמי מהמועקה.
אני כל כך מבינה את הנושא הזה.
ויום חמישי שזה יום ניקיון[מגיעה אלי פמלה]
ובשעות שהיא מנקה,אני מסדרת בקטנה את הבלגן שלי.
רק שלא יהיו לי טרדות.כמעט המוטו שלי
"לא נעים לי להשמע אסקימוסי זקן ...:"
מענין שברשימה שלך לא מופיע משהו אנטי-חברתי, או משהו שיש בו סכון: סמים, אלכוהול, בינג' של מין מזדמן, חברות באנרכיסטים נגד הגדר...
ולי יש הרגשה שמליון וחצי נשים לפחות מקנאות בך !!
אז תהיי יפה ותשתקי..
ושבחיים לא תכנסי להריון בשביל להוסיף גיוון בחייך, התוצאות לא תמיד מהשהוא..
חוצמיזה שתמיד תוכלי להוסיף ללימור עוד אחות או אח !!
לא נעים לי להשמע אסקימוסי זקן אבל גם את הדברים האלו ניסיתי. ניסיתי להתחבר לדברים שרציתי בילדות, ולמשהו קמאי ולמשהו מקרי (לפי א-ב, לפי קוביות לפי מה שלא יהיה). נראה לי שאני אחד האנשים שעושים הכי פחות חשבון למישהו (ואולי זו אחת הבעיות כי זה משאיר אותי תלושה ומחפשת וחופרת בעצמי ו... אולי הייתי צריכה לעשות מהו שהסבתות היו אומרות: שתתחתן ותעשה ילד ואז כל הג'וקים האלו יצאו לה מהראש. אבל משום מה זה אף פעם לא היה נראה לי הפתרון הנכון). ולכן, אכן אני "זורמת" עם מה שבא ומה שבא הוא לשבת רוב היום בבית ולשחק ספיידר סוליטר ובערב ללכת לבעלי ולראות האח הגדול.
זה שאת בתהליך של חיפוש וכמיהה למהשהוא עדיין לא אומר שאת מקרה אבוד, ממש לא,
כן התכוונתי לומר שכל הדברים זמניים, וגם המלהיבים ביותר נכנסים לאיזושי שגרה בסוף,
אולי שמה בדרך שהיית היו דברים מאולצים כי היו מוכתבים מראש,
מה רע בדינמיקה של להנות "בתנועה" ועם מה שבא?
חיינו כל כך דפוסיים, שגם הספונטניות שבהם נכתבת, את יכולה להתחיל מ א' ולמצא עצמך מסיימת ב ח' (תרתיי משמע..), עם דרך בניהם מענגת לא פחות,
התחלה של מהשהוא בחיים שעושה לנו את זה מתחילה בהתבוננות מעמיקה פנימה, בלי לעשות חשבון לאפח'ד וביוגרפייה מנטליות וחינוך,
נסי להתחבר למהשהוא קמאי בך,
אולי מילדות רצית בכלל מהשהוא אחר בחייך?
אולי פתאום יבא לך מהשהוא ששנים לא העזת?
אולי האמת שלך בכלל ב"קטנות" ?
לא הבנתי אם את אומרת שהדברים הספציפיים שניסיתי הם זמניים או כל הדברים בעולם בין כה וכה זמניים.
בכל אופן גם את האסטרטגיה שאת מציעה כבר ניסיתי. הרי עבדתי לפי דרך האמן במשך שנים ושם יש מה שנקרא בילוי אמן - לקחת את עצמך לבילוי לבד כל שבוע. והיו לי רשימות ארוכות של דברים שונים ומשונים שאני יכולה לעשות. כאלו שאני יכולה להרשות לעצמי לעשות (כספית ופיזית) וכאלו שאני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות ועוד ועוד. עשיתי דברים שונים ומשונים אבל גם הם הרגישו לי לרוב מאולצים. מדי פעם צץ איזה משהו שאני יודעת בבירור שאני רוצה לעשות אבל זה נדיר. לרוב, הדברים האלו נעשו מתוך תחושה של אילוץ מסוים. גם בין הדברים שאני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות אין משהו שאני מצטערת שאני לא עושה. בקיצור, אני מקרה אבוד.
כי כל הדברים שניסית זמניים,
ודווקא משום היותם זמניים, אני חושבת שצריך לשנות תפיסה, צריך להביט לאמת בעיניים ולומר
OK זו אני, אלו חיי, ואלו הדברים שמלהיבים אותי, ומשום היותם זמניים, אנוע בהם מאחד לשני כשיגמרו, ממש כך,
תעשי לך רשימה של דברים ונושאים שישמחו אותך ויכניסו בך יותר שמחת חיים, מיצאי דוג/קט סיסטר וסעי לפרובנס לסופ"ש, קיפצי בבוקר לארוחת בוקר בבית הכרם, סעי לצפון וציירי שם את הציפורים בשמורת החולה, הביטי במפה ומצאי לך חברים שמזמן לא ביקרת, בחרי לך סדנאות קצרות, התנדבי באלי"ן, לכי לקונצרט רוק, עשי כל דבר שיהיה מלהיב גם בהיותו זמני, ומותר גם לא בכרוניקה ידועה מראש של נושאים צפויים..
כמו שכבר עניתי לשרל'ה אין כמו הרגע האחרון. אבל האמת היא שפגישה לקפה זו לוא דווקא הפגישה מ מהסוג המלחיץ. פגישה עם הקולגות או עם סטודנט או עם פקיד זו פגישה מלחיצה.
את ממש לא טועה. אני מחפשת את המשהו הזה כבר כמה שנים ונואשתי. כל דבר שניסיתי ואפילו הלהיב אותי לתקופה מסויימת הפסיק להלהיב מהר מדי (לשיר במקהלה, לכתוב סיפורים, לצייר, לרכב על סוסים, ללכת לסרטים, לקרוא ספרי עזרה עצמית, לקרוא סתם ספרים, לכתוב מקראה לקורס שאני מלמדת, בכלל ללמד, בכלל ללמוד, כל אלו היו מוקדי עניין לתקופות קצרות יותר או פחות אבל כבר לא). משהו בהחלט חסר.
הכי טוב לקבוע פגישה לקפה ברגע האחרון-כך לא נכנסים ללחץ!
מהשהוא לדעתי לא מושלם שמה בציור חייך שציירת,
איזה תוכן שאולי חסר, מה שהוא שבתוך השלווה הזו יתן עוד קצת טאצ',
לא יודעת מה, אבל משו חסר לי שמה בתמונה,
יתכן וזה איזה תחביב של כייף, איזה נופך חדש של עניין בחיים, לאד'עת,
אבל זה מהשהוא שאולי יגרום לך לקום בזינוק בבוקר ולשיר הלל לחיים המרתקים.
ואולי אני טועה בגדול,
נו,
אז לפחות ניסיתי....
אני אוהבת לא סתם שגרה אלא שגרה בטלה. נחכה ונראה מה עוד.
יש ביננו הרבה מקבילות
בכל פוסט שלך אני מוצאת אותן
אף אני אוהבת את השגרה
ומוטרדת כשהיא נפרצת ....
נראה מה עוד
אין כמו שורט נוטיס.
ביום כזה נעים כדאי קצת להשאיר את ערוץ 20 לנפשו ולשאוף אוויר הרים, לא?
"מספיק שיש לי איזושהי פגישה ביום מסוים בשביל שכל אותו היום ארגיש מוטרדת ויהיה לי קשה "
ואת - בדרכך אלינו לקפה
שורט נוטיס שכזה
עושה את זה לפחות קשה
האומנם?
שבת היום
נעים
ולא ניסגור את
ערוץ 20
יהיה כייףףףףף
הקיום של אותם אנשים שלא יכולים בלי עבודה עושה לי שני דברים הפוכים:
1. רגשות אשם, נחיתות, קנאה, רצון להרוג אותם ...
2. גורם לי להרגיש פחות אשמה על כך שאני לא עושה הרבה. הרי יש אנשים שנהנים מעבודה אז למה שלא הם יעבדו ואני אראה האח הגדול. שכל אחד יעשה מה שנעים לו.
מבינה אותך לגמרי!!!
אבל יש אנשים שבלי עבודה
לא יכולים
אני הייתי מעדיפה לראות כל היום
את האח הגדול
חחחחחחח