לא רק ט"ו באב שלנו מקושר לסיפור תנ"כי מכוער, גם היום שכל העולם חוגג כחג האהבה נשען על "כרעי תרנגולת". וולנטיין דיי - לזכרו של כומר, valentino, שאת ראשו ערף איזה מלך איטלקי משוגע והפך לקדוש באיזור שנת ה 500 ע"י הכנסיה. הפיכתו לקדוש הייתה קשורה לפועלו בלבד וללא קשר ל"אהבה". תפקידו היה להמיר את החילונים הכופרים באיזורו (טרני), לקתולים. המלך השולט באותה תקופה שנא וחשש מהקתולים לכן כלא אותו בבית פרטי של מישהו, כשנעצר וולנטינו בפעם שניה, ע"י המלך החדש, נערף ראשו מעליו לתמיד. מה שנקרא באיטלקית: "קפוט"
גם האגדות המקשרות בין וולנטינו הקדוש לאהבה - הן חלשות משהו וכמעט חסרות משמעות. הוא התאהב בבתו של סוהרו הראשון שהייתה עיוורת והחזיר לה את מאור עיניה, סיפור אחר מספר על כך שגרם לבני זוג לאהוב זה את זו ע"י הפרחת יונים מגרגרות מעל ראשיהם. מכאן מגיע הביטוי "זוג יונים"...וזהו בעצם ה"ביג דיל" של החג. ה 14 בפברואר היה כבר יום חג. חג אחר. הוא נקרא "חג הפוריות". הכנסיה החליטה לשנות את החג ולהפכו ל"חג האהבה". מניחה שזה הזיק פחות לדימויה של הכנסיה...כי אם בחג האהבה אנחנו אוהבים....מה נעשה בחג הפוריות? וכמה ממזרים יוולדו אחר כך באיטליה? אז מה שבטוח בטוח ויש להניח שהכנסיה הרגישה שמאחורי המושג האמורפי "אהבה" היא יכולה לעמוד בקלות לעומת קהילה חדשה של תינוקות שיוולדו לה כל שנה מחוץ למוסד הנישואין בגלל שהעם חגג את חג הפוריות מתחת לפוך. האיטלקים חזקים בלחגוג. על חגים הם לא מוותרים.
ולמי שבטעות משייך את וולנטיין די לשחקן היפהפה וולנטינו, מצטערת לאכזב. הוא היה יפה, רקד נהדר אך היה הומוסקסואל אמיתי, (נפטר כשהוא בן 31 מדלקת בכבד). (אגב, שמו המלא של וולנטינו השחקן היה: רודולפו אלפונסו רפאלו פיארי פיליברט גוליילמי די וולנטינו ד'אנטוניולה - אין, אין על חוש ההומור של האיטלקים האלה).
חיפשתי בגוגל תמונה של הקדוש וולנטינו כדי לצרף לפוסט הזה ולא מצאתי תמונה או ציור או זכר לאיש המסכן הזה. כן מצאתי לעומת זאת, מאות לבבות אדומים, שוקולדים, נעלי עקב, תחתונים וחזיות לאשה, תחתונים אדומים לגבר (למה?), סידורי פרחים אדומים, כלי בית מסעדות ואפילו אופנועים. הכל אפשר וכדאי לקנות ביום הזה כדי להוכיח אהבה לזוגתך שתחיה...דרך האינטרנט ובחנויות. איטליה בימים שלפני החג לובשת אדום. לא תמצאו חלון ראווה אחד ללא האדום אדום הזה המסמל ומזכיר לנו את ליבנו. בסרטים, בציורים, בכיתוביות, בובות...וכל המוסיף הרי זה משובח. אפילו המטאטאים לובשים אדום. כלכלה שלמה ובינלאומית פורחת לקראת היום הזה ומי בכלל רוצה לחשוב על הראש הערוף של הכומר הכמעט אנונימי הזה?
"אז, שלא יעבדו עליכם"...זהו החג. חג שכולו אינטרסים מהרגע בו נולד. בסיסו באינטרס קתולי מובהק של הכנסיה, ללא קשר של ממש לאהבה והיום - אינטרס כלכלי ענק.
ובכל זאת איך תפס הבלוף הזה עולם ומלואו? פשוט כל כך...אנחנו קמים בבוקר, מסיימים את היום, בקיץ, בחורף, בטוב ובקושי ובין לבין, נושמים, אוכלים, חולמים וחושבים אהבה. ככה אנחנו בני האדם. נולדנו לאהוב, ומי שאין לו אהבה - יש לו רשות לאשליית אהבה. וגם מי שאינו רוצה לחשוב על אהבה - ביום הזה, אין לו ברירה.
גם לי אין ברירה. חושבת על אהבה. איך לא? גם אני נולדתי לאהוב. אז מה אם אני יודעת שהחג הזה הוא בלוף? אז מה אם מרגיז אותי כל הכסף הזה שהולך על שטויות ביום הזה במקום שיילך באהבה למקומות בהם צריך אותו? אז מה אם בשנים האחרונות אני זוכרת שבעצם אני לבד, יותר מאשר בשאר הימים? ואז מה אם אני יודעת שזהו רגש דפוק כי אהבה חוגגים בשמחה ולא בעצב ולהיות עצובה דווקא ביום הזה זוהי אנרגיה מבוזבזת, כי הרי בבלוף מדובר? אז מה אם אני עשירה באנשים סביבי ואהבה בכלליות אינה חסרה לי?
עמוק עמוק, בפנים, במקום בו השכל לא מגיע אליו, (גם כשאני מתאמצת לשלוח אותו לביקור קצר) לא הייתי מתנגדת, גם אני לקבל שושנה אדומה כדם (גם צהובה או לבנה הולך) . ויותר מזה: הייתי שמחה לתת אחת כזו. טוב נו, אז לא היום ואם לא מחר, אולי מחרתיים? ב - 14 במרץ? גם ה 1 באפריל הוא בסדר בשביל השושנה שלי...רק שלא תגיע במשלוח של חנות פרחים... |